אהבה זה כואב - זכרונות ממרתון בוסטון

| שתף |

"כל צעקת עידוד כזו יכולה לשנות חיים. היא יכולה לעשות את ההבדל בין ויתור לבין ניצחון, בין רחמים עצמיים לבין נחישות ומלחמה. ודווקא על המסלול הקשה של בוסטון, הנוכחות של המעודדים היא פשוט מכרעת".

תאריך: 17/04/13, מאת: דפנה פרחי

רצתי את מרתון בוסטון ב-2008, ומאז, מכל המרתונים שרצתי בחיי, לבוסטון שמורה פינה חמה בלב שלי. כל שנה אני צופה בשידור של המרתון ומתמלאת געגועים. בוסטון הוא לא סתם עוד מרתון, ועד היום אני מתקשה לתאר את זה לאנשים ששואלים אותי, למה דווקא בוסטון?

מרתון בוסטון התקיים בפעם ה-117 ברציפות, וכנראה בעובדה הזו נעוץ כל העניין. בעיר שבה מתקיים מרתון כל כך הרבה שנים, המסורת היא כזו שחייבים לכבד אותה. אין אדם אחד שלא יודע מתי מתקיים מרתון בוסטון, וסביר להניח שהוא יהיה חלק מהמעודדים. עניין פשוט למדי, אבל כמה פעמים נתקלתם בתושב תל-אביב שבכלל לא ידע שמתקיים מתחת לבית שלו מרוץ? נתקלתי בזה המון לצערי.

תושבי בוסטון מחכים ליום המרתון, העיר כולה לובשת חג ואם אתה לא שם אתה לא קיים. בגלל זה, הזיכרון הגדול שנחרט אצלי הוא העידוד. הרגשתי שלא נתנו לי לנוח אפילו לא רגע אחד, ואותם אנשים לצד הדרך, שעמדו בוודאי 4-5 שעות, פשוט לא הפסיקו לצרוח. אני לא בטוחה שהם מבינים מה זה עושה לרצים, הם לא מאמינים שכל צעקת עידוד כזו יכולה לשנות חיים. היא יכולה לעשות את ההבדל בין ויתור לבין ניצחון, בין רחמים עצמיים לבין נחישות ומלחמה. ודווקא על המסלול הקשה של בוסטון, הנוכחות של המעודדים היא פשוט מכרעת.

יש משהו במסלול בבוסטון שמצד אחד הוא הצליח לספק את הזמנים המהירים בעולם ומצד שני הוא ידוע כמסלול קשה. קשה מאד. כששאלו אותי איך התאמנתי לעליות של בוסטון נזכרתי בריצות ארוכות שכללו שתי הקפות של מסלול מרוץ אייל המפורסם. עד כדי כך רציתי לנצח את העליות. "Kill the Hill", כמו שאומרים בבוסטון.


לליסה דסיסה וריטה ג'פטו מנצחי מרתון בוסטון 2013 / Victah Sailer / photorun.net

ביום שני צפיתי בשידור של בוסטון דרך האינטרנט, תוך כדי שאני חושבת לעצמי שאני לא מאמינה שרצתי בבוסטון. איך הייתי רוצה לחזור לשם שוב. אחרי שראשוני הרצים הגיעו והסתיים השידור התנתקתי, רק יותר מאוחר החדשות הנוראיות החלו להגיע. הפייסבוק התמלא בעשרות עדכונים על חברי הרצים הישראלים והאמריקאים שהכל בסדר. אנחנו כל-כך מתורגלים במציאות הזו שזה עצוב, אבל לרגע, היה מוזר ולא נתפס לדמיין את המציאות הזו על קו הסיום של מרתון בוסטון. ובכל זאת, עדיין התגעגעתי. ואולי למרות זאת, הגעגועים היו גדולים יותר.

דווקא על קו הסיום של המרתון? איזה סיום אכזרי. הלב שלי נשבר. ותושבי בוסטון, רצתי לחבק אותם. מרתון בוסטון 2013 יזכר לנצח כמרתון עצוב במיוחד אבל הוא גם יסמל לנו תמיד שאסור לנו להפסיק לרוץ. כי שני פיצוצים לא יקטעו את המסורת. וגם לא יגרמו לעשרות אלפי רצים להפסיק לרוץ אחרי הקריטריון הנחשק להשתתף בבוסטון וגם רובם יצליחו ואף יסיימו.

מוקדם יותר היום קיבלתי למייל שלי מספר תמונות שצולמו דקות ספורות לפני הישמע הפיצוצים, וכותרת המייל היתה "מרתון בוסטון שלי". ציפיתי לראות שורה של תמונות זוועה והתבדיתי. אולי זו היכולת של האמריקאים לקום על הרגליים, מאוחדים, בעיתות משבר. ממש כמונו. נראה לי שזה המסר שויקטה ניסה להעביר לי, ואני מעבירה אותו לשאר העולם בשמו. פשוט תמשיכו לרוץ.

    

 

 

 
כל התמונות: Victah sailer / photorun.net 

 

  • זינוק מרתון בוסטון 2013

    Victah Sailer / photorun.net

סגור