אביחי גודמן - מה עשיתי בקיץ האחרון

| שתף |

השבוע בבלוג של Brooks ID מספר אביחי גודמן על התקופה האחרונה מאז אליפות ישראל ועד סוף הקיץ. אביחי עם הפנים קדימה לעונה הבאה.

תאריך: 07/10/11, מאת: אביחי גודמן

סיום עונת המסלול- את הבלוג האחרון כתבתי בשיא עונת המסלול, שבוע לפני אליפות ישראל באתלטיקה ובו סיפרתי על העונה הקצרה והמפתיעה לטובה שעברה עלי עד האליפות. האליפות עצמה הייתה די טובה והצלחתי לזכות במדלית ארד בריצה ל-1500 מטר לאחר סיומת מהירה בישורת האחרונה. זאת היתה המדליה הרביעית ב-1500 מ' שהשגתי בשש אליפויות ישראל בהם השתתפתי. מכיוון שבשתי האליפויות האחרונות לא זכיתי במדליה, זה היה מאוד משמעותי ומרגש עבורי לחזור לפודיום לאחר היעדרות של שנתיים ובמיוחד לאור העובדה שרק חצי שנה לפני כן רצתי את מרתון טבריה. בכך הוכחתי לעצמי (ולאחרים) שהאימונים וההשתתפות במרתון לא פוגעים במהירות וביכולת על המסלול, להיפך, לדעתי היכולת האירובית בהכנה למרתון תרמה ליכולות שלי על המסלול. מלבד המדליה ב-1500 זה התבטא גם בשיא אישי ב-5000 מ' והתקרבות לשיאים האישיים ב- 10,00 מ' וב-3000 מ', למרות פציעה ארוכה שגרמה לי להתחיל מאוחר את העונה.

אני חייב לציין שרוב ההתרגשות שלי מהאליפות נבעה מהמשפחה, החברה והחברים שהגיעו כחבורה מגובשת בכדי לעודד אותי. הם היו כל-כך טוטאלים ונרגשים בעידוד שלהם, כל פעם שרצתי מולם בישורת שמעתי את העידוד המטורף שלהם וזה נתן לי המון כוח ואדרנלין לתת את הכל כדי לשמח אותם. הם הגיעו לכל שש האליפויות בהם השתתפתי ולמרות זאת הם מצליחים להפתיע אותי בכל פעם מחדש מהדבקות הטוטאלית שלהם ומעוצמת העידוד והתמיכה בי. אני בטוח שהאווירה וההתרגשות החיובית שהם נותנים לי באליפות הם אחת הסיבות לכך שאני מצליח, כל שנה מחדש, להגיע לביצועים הטובים ביותר שלי בעונה בתוך אליפות ישראל.

המירוץ למיליון

בסיום העונה לקחתי כמה שבועות של פגרה, אותה ניצלתי בכדי לעבוד על המחויבויות והעבודות הרבות שנותרו לי בכדי לסיים את התואר השני באוניברסיטת ת"א. בסיום הפגרה ולאחר שסיימתי את עומס העבודות, התחלתי לעבוד מהתחלה על העלאת נפחים ובניית הכושר. בדרך כלל, השלב הזה של העונה לא מעניין במיוחד וכולל ריצות יומיומיות ארוכות, רבות ושגרתיות. באחת מן הריצות הללו, בפארק הירקון, פגשתי את חברי לקבוצת ברוקס איי.די יובל כרמי. יובל בדיוק עשה את המעבר שאני עשיתי לפני שנתיים ועבר דירה מירושלים למיקום שקרוב לפארק הירקון. עבורי זו הייתה אחת הריצות האחרונות בפארק לפני שעברתי חזרה מת"א לאזור ירושלים, כך שהיו לנו כמה ימי חפיפה של ירושלמים ש'משחקים' בפארק בעיר הגדולה. תוך כדי שרצנו לכיוון חוף הים, יובל סיפר לי שבעוד יום וחצי יש מירוץ זוגות ברמת גן, למרחק 4 ק"מ עם מכשולי כדורים באמצע ושאל אותי אם בא לי להשתתף ולהיות הזוג שלו. זה נשמע לי כמו דרך כיפית לגוון את הריצות ואמרתי לו שירשום אותנו. לא דמיינו לעצמנו שיום וחצי אח"כ נחצה את קו הסיום כשאנחנו מנצחים ועומדים על הפודיום כאשר מצלמות הטלוויזיה קופצות עלינו ומראיינים אותנו כאילו ניצחנו את אליפות העולם...

אין ספק שזה היה מירוץ שונה מאוד מכל המירוצים שהשתתפתי בהם. ראשית כל מכיוון שבאמצע הדרך היה אזור של מכשול כדורים שהיינו צריכים לעבור ובנוסף בגלל שהמירוץ היה בזוגות ולפיכך דרש טקטיקה שונה, שכן, האחרון מבני הזוג שמגיע לקו הסיום הוא הקובע את מיקום הזוג. מולנו התייצב זוג מהיר וחזק- אינדלאו טקאלה (שעבר עונה מדהימה ובין היתר היה אלוף ישראל ב-5000 מ') וימהרן יוסף. כיוון שחשבנו שיובל בכושר טוב ממני בשלב הזה של העונה, הטקטיקה שקבענו הוא שיובל ירוץ מקדימה וירוץ חזק כל הדרך ואילו אני, שעדיין הייתי רחוק מלהיות בכושר, תכננתי לנסות להחזיק בקצב של ימהרן ולהשתמש ביכולת הסיום החזקה שלי בכדי לעקוף אותו בסיום. לשמחתנו הרבה, המירוץ התפתח בדיוק לפי התכנון שלנו. יובל רץ מקדימה קרוב לאינדלאו ואני רצתי מאחורה יותר עם ימהרן עד ל-500 מטרים האחרונים. בשלב זה פרצתי קדימה, ברחתי לימהרן והספקתי להגיע ליובל בדיוק לפני קו הסיום ולסיים איתו בהחזקת ידיים כאשר מצלמות הטלוויזיה התנפלו עלינו...

אחרי המירוץ יובל ואני צחקנו המון על כך שזה היה כל-כך אבסורדי שדווקא התחרות הכי פחות חשובה מבחינה מקצועית, בתחילת תקופת ההכנה שאליה הגענו במקרה, בשביל החוויה ובהחלטה של הרגע האחרון, עמדה להיות התחרות הכי מתוקשרת עם החשיפה הרבה ביותר שקיבלנו עד היום. זו באמת הייתה חוויה יוצאת דופן ולגמרי סיפק את הגיוון והכיף שחיפשנו להוסיף לתוך תקופת ההכנה הסזיפית והארוכה.


 

סגור