הבלוג של Brooks ID - אור כרמלי, מחנה אימונים באתיופיה

| שתף |

אור כרמלי נסעה למחנה אימונים באתיופיה במטרה להתאמן בגובה. היא חזרה עם חוויות ומשתפת אותנו באימונים שביצעה שם.

תאריך: 12/07/13, מאת: אור כרמלי

אתיופיה היא ארץ של נופים יפים , יערות בלי סוף והרים גבוהים. יש מקומות שבהם אתה יכול להסתכל שעות ארוכות על הנוף המדהים מבלי לשים לב שהזמן רץ.

בקצרה על פירות וירקות

הבננה הכי טעימה שטעמתי נמצאת באתיופיה, כמה שתאכל תרצה עוד. היא מתוקה וטעימה כמו מעדן. אמנם לא הייתי בגן עדן אבל התחושה של הבננה היא של גן עדן.
הירקות טעימים מאוד, יש להם טעם מיוחד שלא תמצא בשום מקום, הייתי בהרבה מקומות, אכלתי ירקות ופירות אבל באתיופיה היה כל-כך טעים שאי אפשר להסביר את זה ולדעתי אולי בגלל זה הרצים שם מוצלחים כל-כך...

מחנה אימונים

האמת היא שאיני יודעת איך להתחיל ולספר על האימון שעברתי שם ועל האתלטים האתיופים.
אין מה להשוות אותנו אליהם, שם כל רץ אלוף בפני עצמו, המפעל של רצים אמיתיים נמצא באתיופיה וזה כולל גם נשים שרצות בקצב של הגברים. זה לא יאומן בעיני שאפילו יש נשים שטובות יותר מחלק מהגברים שהם בעצמם נחשבים לספורטאים שם.
נסעתי לאתיופיה בתקווה לשפר את תוצאת ה 10,000 מטרים שלי. אמנם בסופו של דבר כשחזרתי לארץ התחילו לי כאבים, ובחוסר מזל יומיים אחרי שחזרתי לארץ התגלגלתי במדרגות בבניין שבו גרה אחותי ומאז אני עם כאבים. לצערי לא מימשתי את מחנה האימון. אמנם החלטתי להתייצב לקו הזינוק ולרוץ, אבל זו לא הייתה התכנית. בימים אלה אני חוזרת לרוץ אחרי הפסקה שנבעה מפציעה זו.
עד עכשיו קשה לי להאמין שעשיתי צעד כזה ענק - לעזוב משפחה בשביל מחנה אימון. אמנם המשפחה הצטרפה אליי אחרי שבועיים ששהיתי שם לחלק מהזמן ואחרי שהם עזבו נשארתי עוד שבועיים וחצי.

הספורטאים האתיופים חיים סביב הריצה בלבד. אין להם משפחה ולא ילדים, הם חיים לבד בשכירות, רובם מאזורים שונים באתיופיה שעזבו את המשפחה והתאספו באדיס אבבה לשם הריצה והאימון (אמונה). הם מתאמנים קשה מאוד מבוקר עד ערב, אוכלים הרבה, ישנים הרבה וכל יום זה חוזר על עצמו.

כשהגענו למלון אחד המאמנים בא אלינו, הסביר לנו מה עושים , איך מתאמנים, מה אוכלים, דיבר על השינה וקבע איתנו למחרת שנצטרף אליהם לאימון הראשון.
למחרת  יצאנו לדרך בכדי להגיע לנקודת המפגש. נסענו למקום באדיס שנמצא בגובה 2,500 מטר, משם עלינו ברגל , כ-3 ק"מ הליכה, רק מזה התעייפתי. פגשנו את החבר'ה, הכרנו אותם, ואמרתי למאמן שלהיום סיימתי את האימון בגלל שהגעתי עייפה. המאמן אמר לי "לא! עוד לא התחלנו את האימון". הגענו עד לגובה של 2,900 מטרים מעל פני הים והתחלנו לרוץ. חימום 20 דקות, גמישות ותרגילים, ואז מתחילים לבצע אימון איכות. באותו יום עשינו אימון אלפים. ראיתי רק אבק בעיניים. אחרי 6-7 אלפים עשינו עוד פעם גמישות ותרגילים. אחרי האימון תמיד יושבים יחד עם המאמן ומדברים על כל מה שעברנו באותו היום, ואז קובע אתנו לאימון הבא.

בקבוצה שבה היינו היו רצים מגוונים מ-10,000 מ' ועד 100 מ', כמובן שלכל מרחק יש את האימון הספציפי לו.
התוצאה הכי איטית של הבנות בקבוצה היא 36 דקות (תוך שהן רצות באדיס בגובה), כשהן יוצאות לאירופה התוצאות שלהן יותר מהירות.
יש המון ספורטאים שמגיעים ממדינות אחרות כמו סין, ארה"ב, רוסיה ועוד. כולם מגיעים להתאמן בגובה.
הקבוצה שאנחנו הצטרפנו אליהםנפגשנו 3 פעמים בשבוע כל בוקר: שני, רביעי ושישי.

לפניכם האימונים שביצענו עם הקבוצה:

ראשון בבוקר  - 60 דקות, בערב 50 דקות, קל בעליות.

שני בבוקר - מסלול או עליות בשטח:
5 דקות מהר , 5 דקות בינוני , 5 דקות קל - 5 פעמים
3 דקות מהיר, 3 בינוני , 3 קל
2 דק מהיר , 2 בינוני , 2 קל
דקה , דקה.
שחרור 15 דקות + גמישות + תרגילים עד 20 דקות.

בערב 50 דקות קל + תרגילים וגמישות.

שלישי: בוקר - שעה עליות קל, בערב - 50 דקות קל.

רביעי: שוב מסלול או שטח, תלוי מה אומר יום לפני כן המאמן. אם נפגשים בשטח יוצאים לרוץ בין שעה לשעה וחצי עליות (וזה ממש קשה...אני יצאתי משם חצי גמורה). בערב 50 דקות קל.

חמישי: בוקר - 60 דקות עליות קל, בערב - 50 דקות קל והרבה תרגילים וגמישות.

שישי: 5 סטים של 600 מ' + 500 מ' + 300 מ' + 200 מ' , מנוחה של 2 דקות בין החזרות ו 5 דקות בין הסטים. 50 דקות קל בערב.
 

  • צילום: ליליאן ביטון

סגור