הבלוג של Brooks ID - יוסף בדיע, פרק שמיני

| שתף |

השבוע בבלוג של Brooks ID מספר יוסף בדיע על ההסתגלות שלו לחיים החדשים וכיצד הוא משלב את אימוני הריצה בהם במקום הכי נמוך בעולם...

תאריך: 21/06/13, מאת: יוסף בדיע

הסתגלות לחיים חדשים

מזה כחצי שנה אני מתגורר, עובד וחי בקיבוץ עין גדי. מאז המעבר לכאן, חיי השתנו מהקצה אל הקצה מכל כך הרבה בחינות, ואני עדיין בשלבי הסתגלות והתרגלות לחיים החדשים שלי.
השוני בא לידי ביטוי בכמעט כל תחום של החיים שלי ומאוד משפיע עלי ועל הרגלי האימונים שלי. ראשית כל, לראשונה מזה הרבה שנים, אני עובד בעבודה אינטנסיבית ופיסית, כל יום מהבוקר עד הערב. זאת בשונה מעבודות קודמות שעבדתי בהן, בו עבדתי רק 3 ימים בשבוע והייתי דואג לכך שבימים של אימוני איכות אוכל לנוח לפני האימון ולא לעבוד. כעת, אני יוצא לאימונים בסוף יום עבודה, אני מתחיל את האימון כשאני כבר עייף מעבודה על הרגליים כל היום, ולוקח כמה קילומטרים טובים רק כדי להוריד את התשישות של עמידה על הרגליים. אימוני איכות בסוף יום עבודה קשים במיוחד, הירידה באיכות של אימונים מסוג זה מורגשת, והעייפות לאחר אימון איכות בתום יום עבודה היא רבה.

שנית, מבחינת המיקום הגיאוגרפי- מזג האוויר כאן חם. חם מאוד! מכיוון שבמשך היום בעבודה אני נמצא הרבה בחוץ, החום הקיצוני כאן מעייף ומחליש. ועכשיו רק תחילת הקיץ... בירושלים התרגלתי שגם כאשר חם במשך היום, בערבים בדרך כלל נעשה נעים יותר, הטמפרטורה יורדת ואפשר לבצע אימוני ערב במז"א נעים גם בקיץ. אך כאן בעין גדי, אין הקלה משמעותית בעומס החום בלילה, כל ההרים מסביב קולטים את החום מהשמש במשך היום ופולטים את החום בהדרגה בלילה. בנוסף לכך, אני מרגיש שיש גם השפעה לגובה הנמוך מתחת לפני הים שעין גדי נמצאת בו. אני מרגיש שזה סוג של "תנאי גובה" לא במובן שאין חמצן לנשום, אלא במובן שזה גורם לי לחוש עייפות מסוג שלא הכרתי בעבר.

לבסוף, בשונה מהבית, אני נמצא רחוק מהמשפחה ומהחברים שהכרתי, ונאלץ לרוץ כמעט את כל האימונים לבד, למעט כאשר רפי איילון מצטרף אלי לריצה קלה מדי פעם.
כך שאם אני משווה את האופן בו התאמנתי לפני המעבר לעין גדי לאופן בו אני מתאמן עכשיו: בעבר, כשרצתי לרוב כ-180 ק"מ בשבוע, עבדתי מקסימום 3 ימים בשבוע ואף פעם לא בימים של אימוני איכות, התאמנתי כל בוקר וכל ערב 6 ימים בשבוע ועוד אימון בודד ביום פעם בשבוע, בין האימונים המשפחה דאגה לי לתזונה ויכולתי להקפיד על מנוחה מספיקה ויכולתי לשלב אימונים עם רצים מהמועדון ולעיתים עם המאמן.
כיום, בשלב ההסתגלות בו אני נמצא, אני מצליח לרוץ קצת מעל 100 ק"מ בשבוע, כמעט כל הריצות הם ריצות בקצב קל כמעט ללא אימוני איכות, האימונים נעשים על רגליים עייפות, לבד ובמזג אוויר חם. החלטתי להיות "חכם" ולעבור את הקיץ ותקופת ההסתגלות כאן בשלום. במקום אימוני האיכות והנפח שהייתי עושה בעבר, אני משלב עבודת כוח בחדר כושר. אני מאמין שעבודת הכוח מאוד חשובה בשלב בניית הבסיס, והעובדה שיש מזגן בחדר כושר הופכת את האימונים הללו ליעילים וחכמים לאור הנסיבות החמות.

התנאים שלי כיום אינם אופטימליים לאימונים, בעיקר כשאני עוד לא רגיל לעבוד כל היום ולמזג האוויר הקיצוני של עין גדי. אבל, למרות כל הקשיים בחום, בעבודה ובריחוק מהבית, אני לא מוותר על האימונים שלי והשאיפות והחלומות שלי משמעותיות לפחות כמו בעבר. סימנתי את עונת מירוצי הכביש שיתחילו בסתיו כמטרה הבאה שלי, ואני עדיין חולם ומאמין שאוכל להגיע רחוק, הכי רחוק שאפשר.

לסיום, ציינתי מקודם את הריחוק שלי מהבית ומהחברים, אך בינתיים יש לי סוג של משפחה חדשה כאן בקיבוץ עין גדי. החברים כאן בקיבוץ מאוד מכבדים את האימונים שלי ואוהבים את זה שיש כאן רץ רציני. מאז שזכיתי בתחרות של ה-10 ק"מ כאן בעין-גדי בפברואר האחרון, כולם מודעים לזה שאני רץ ומעודדים אותי כשהם רואים אותי. מעבר לכך, מאז אותו ניצחון, חברים מהקיבוץ רצו שאני ילמד את הילדים שלהם איך להיות אתלטים ואיך להתאמן. מאז הסכמתי לאמן שלושה ילדים מהקיבוץ ואני מאמן אותם שלוש פעמים בשבוע באימוני ריצה ותרגילי אתלטיקה. הילדים רואים בי כדוגמא אישית ואני שמח לאמן אותם ונותן להם מכל הלב בכדי לנסות ו"להוציא" מהם משהו. אמנם הם רק ילדים, אבל יש להם כבר ראש של מבוגרים ושאיפות אמיתיות להיות אתלטים אמיתיים כשהם יגדלו. כשאני רואה את השאיפות שלהם, זה נותן בי חדווה ורצון להיות המאמן הכי טוב שאני יכול בשבילם, ללמד אותם הכל לתת להם את כל הכלים בכדי שהם גם יוכלו להגשים את החלומות שלהם באתלטיקה.

 

 

  • צילום: רפי איילון, מועדון ארוחת הבוקר

סגור