הבלוג של Brooks ID - מיגל אטיאס, פרק חמישי

| שתף |

השבוע בבלוג של Brooks Id, כותבת מיגל אטיאס מספר מחשבות על מירוץ חצי מרתון עמק המעיינות.

תאריך: 16/12/11, מאת: מיגל אטיאס

לפני כשבוע התקיים חצי מרתון עמק המעיינות באזור בית שאן. ובכן, זאת לא הייתה תחרות טובה בשבילי. כבר בזמן התחרות תחקרתי את הסיבות לכך שלא הצלחתי לבטא את יכולותיי באימונים על הכביש בעמק. אני מאמינה שצריך ללמוד מכל תחרות, הטובה והפחות טובה, על ידי הפרדת האספקטים החיובים והשליליים של המרוץ וכך עשיתי במהלך הימים האחרונים.

תמיד יש מעט מתח בין הרצון לדעת לגמרי מדוע תחרות הייתה הצלחה גורפת או כישלון חורץ. לפעמים זה נחמד להשאיר את עצמך בחוסר ידיעה של מה הביא לכך שהכול הסתדר בבוקר אחד של תחרות מושלמת. ולפעמים זה כואב לחפור ביומן האימונים כדי להבין מה גרם לכך שלא הצלחת להשיג את המטרה. לדעתי, מי ששואף להשתפר כרץ צריך להתחשב בדברים הטובים, הלא טובים וכל מה שביניהם ביום התחרות.

אפשר להעריך כל תחרות על ידי מספר שאלות חשובות. יש לשאול אילו מרכיבי אימון תרמו לביצוע בתחרות? אילו דברים צריך לשנות לקראת הפעם הבאה? מה הם הגורמים שחיזקו את הביצוע? מה החליש? איך הרגשתי במהלך כל שלב במרוץ? האם נהניתי? מה היו המחשבות שלי תוך כדי הריצה? כיצד התחרות הזאת משתלבת בתמונה הגדולה יותר שהיא עונה או תהליך? האם ביטאתי את יכולותיי בצורה הטובה ביותר שבה יכולתי באותו יום?
אני לא אתן את התשובות לכל השאלות הללו בפורום הזה אבל אתוודה כי למרות שזאת לא הייתה אחת מן תחרויות המטרה שלי לעונה זו, קיוויתי לרוץ שם טוב יותר משרצתי בשנה שעברה. בהתחשב בעובדה שרצתי כ- 5 דק' יותר לאט מתוצאתי בשנה שעברה, ניתן לומר שהייתי רחוקה מהמטרה שהצבתי לעצמי.

תוך כדי המרוץ היו לי מספר מחשבות מדאיגות. זאת הייתה התחרות הראשונה בחיי שבה שקלתי באופן רציני להפסיק טרם גמעתי את כל המרחק. הרגשתי כאילו גופי בוגד בי ונדדתי בכביש עם מחשבותיי. שתיתי מספר מוגזם של בקבוקי מים ואפילו עצרתי מספר פעמים. אם נשאיר את כל זה בצד, אני שמחה על כך שסיימתי. למרות שלא עמדתי ברף שהצבתי לעצמי בתחרות, היא חישלה אותי ולימדה אותי הרבה על עצמי ועל ההתמודדות עם מצב שכזה. למזלי, המאמן המדהים והמקצועי שלי, רפי וישניצר, תמיד מסכם את מחשבותיו על תחרות שעשיתי בדרך הצנועה שלו. תשובותיו תמיד עוזרות לי ללמוד מה שהיה ולהתחיל להתכונן למה שיהיה.

אני מניחה שאפשר תמיד לזכור שכל תחרות תחזור על עצמה בשנה הבאה... אפשר יהיה ליישם את המסקנות שעלו ולהכין את עצמנו בצורה יותר מיטבית. חשוב להניח בצד את המחשבות השליליות מההזדמנות שהוחמצה, ולחשוב בצורה חיובית על המטרה הבאה. למדתי שהדרך הטובה ביותר לעשות קתארזיס שכזה היא להאמין בדרך שלך. לשאוב בטחון מהאימונים ומאורך החיים שלך. וכמובן, לחזור בשנה הבאה לחוויה מתקנת.
אחרי הכול, חצי מרתון "עמק המעיינות" יחכה לנו גם בשנה הבאה...
 

סגור