הבלוג של Brooks ID - ריקי סלם: הטיית הכתם העיוור

| שתף |

השבוע בבלוג של Brooks ID, ריקי סלם מניחה לרגע בצד את המסלול ואת השביל וכותבת לנו קצת אחרת. נשארנו עם המון מחשבות...

תאריך: 27/07/12, מאת: ריקי סלם

"הטיית הכתם העיוור - אנו מניחים באופן טבעי כי כל השאר פגיעים יותר מאיתנו לשגיאות מחשבתיות". "למה אנשים חכמים הם טיפשים", פורסם בעיתון הארץ. יצא לי לשוחח עם חברים בקבוצה ולדבר על דרך ההתנהלות שלנו ושל חברים אחרים שלנו. איך הגענו למצב מסוים, איך לא עשינו דבר אחר ולמה כדאי לחבר שלנו לעשות את הדברים אחרת. אחד הדברים הברורים בכל העסק, הוא שכולנו חכמים במתן ייעוץ לאחרים. יותר מזה, אנחנו רואים בדיוק רב את הבעיה של מישהו אחר ולפעמים גם ברור לנו מהי הדרך הנכונה עבורו. כשמגיע הרגע בו אנו נמצאים במצב דומה - אז כמובן שאנחנו מתמהמהים בעשיית הדבר הנכון. הדברים נראים פתאום מורכבים יותר וההחלטות נראות כדורשות אומץ גדול יותר ממה שנדרש מהחבר שלנו.

כשאנו מתייחסים למקרה שקרה לנו, אנו נוטים להתגונן ואם המקרה טעון אף להתעצבן ובכך לפספס את המסר. באחת השיחות שניהלתי עם חבר, אמר לי הערה שפגעה בי. כשהערתי לו על כך, אמר: "לא התכוונתי להעליב אותך, זאת את שבחרת להיעלב ממה שאמרתי". כמובן שבאותו הזמן הרגשתי כאילו חטפתי מכה שנייה בתוך רגע. אבל כשחושבים על מה שאמר, הרעיון הופך למעניין יותר. יצא לי לחדד את העניין עם חבר אחר, כשאנחנו מתעצבנים או נעלבים כנראה שמשהו במה שהאחר אמר עורר אצלנו בעיה לא פתורה.

קיימות הרבה דרכים להתנהלות ותגובה. אחת הדרכים שהרשימה אותי במיוחד, הייתה תגובתה של הסוציולוגית אווה אילוז במאמרה "הסוציולוגיה נגד הפסיכולוגיה - סיבוב שני", הארץ. מבלי לדעת את ראשית הדברים נשאבתי לקרוא את המאמר והתרשמתי מהדרך בה בחרה להגיב. מה שהרשים אותי במיוחד הייתה התגובה המאופקת אך החריפה שלה. אווה בחרה להגיב, להאשמות נגד מאמר קודם שלה, במאמר המתייחס לדרך בה בחרו לבקר את דבריה. היא בעצם האירה את דרך העברת הביקורת ומשמעות הכעס שבביקורת. "כאשר המנגנונים הנפשיים הללו [התנגדות והכחשה- ר.ס] מאוימים, האדם מכחיש את קיומו או את תוקפו של הדבר המאיים עליו. לעתים קרובות, ההכחשה באה לידי ביטוי בכעס ובבוז כלפי האדם או הדבר המאיים".

משל הצפרדעים - במרוץ של צפרדעים נתבקשו אלה להגיע לקצה מגדל גבוה. אנשים התכנסו סביב כדי לראות ולעודד. המרוץ התחיל, אך האנשים לא האמינו שהצפרדעים מסוגלות להגיע למעלה. קולות נשמעו מכל עבר "אין טעם. הן לא יצליחו". הצפרדעים התחילו אט אט להתייאש, חוץ מאחת שהמשיכה לטפס. הצפרדעים הרימו ידיים, חוץ מאחת שהמשיכה לנסות... לבסוף, כולן נטשו את המרוץ חוץ מהצפרדע הזאת, שלבד, הצליחה להגיע למעלה. האחרות, נדהמות, רצו לדעת איך היא עשתה זאת? אחת מהן התקרבה כדי לשאול את הצפרדע "איך הצלחת?" אך זו לא השיבה. "איך הצלחת?" שאלה שוב. לאחר מספר פעמים התקרבה הצפרדע לחברתה ואז גילתה שהצפרדע הייתה בעצם... חירשת.

אם בעיה נראית לנו פשוטה היא כנראה של מישהו אחר. קל לנו לתת עצות אך קשה ליישם. אנחנו מגבשים תובנות בקלות כשהדברים נוגעים לאחר, אך מפנימים את מורכבות הדברים בעיקר כשהם נוגעים אלינו. כנות יכולה לעזור לנו לקרוא את תמונת המצב באופן אמפתי יותר ואם מדובר על מקרה שלנו, כנות תעזור להתגבר על מנגנונים של התנגדות או הכחשה. בעצם, למנוע מדברים, שעלולים להישמע על ידי מישהו מהצד, להרגיז אותנו. אמונה שהדברים הנשמעים מהצד השני נאמרים מתוך כוונה טובה יעוררו מחשבה. כל השאר, הם מלמולים אליהם עדיף להיות חירשים.

שלכם באהבה,
ריקי
 

  • צילום באדיבות ריקי סלם

סגור