הבלוג של Brooks Id - איתי גלזר, פרק חמישי

| שתף |

השבוע בבלוג של Brooks Id איתי גלזר מחפש את האיזון בחיים ומגיע למסקנה שהוא צריך חופשה מיוחדת. פרטים בפוסט הבא....

תאריך: 23/02/12, מאת: איתי גלזר

החופשה מה"חופשה"

אני כותב את הפוסט הזה בערך שבועיים אחרי כשבעה שבועות מתסכלים שבהם הייתי ב"תרדמת חורף". החורף הזה, שאגב היה אחד המציקים שהיו בשנים האחרונות (29 ימי גשם בינואר?! מה קרה?!), תוזמן ביחד עם תקופה אינטנסיבית בעבודה שביחד הצניחו את המערכת החיסונית שלי לקרשים ומצאתי עצמי בין ימים בהם הייתי חולה, ימים בהם הייתי ממש חולה, או סתם בדיוק בתהליך ההחלמה...
נוספה לכל אלה הבאסה בללכת לישון עם ארבע שכבות ושמיכת פליס, להסתובב עם עשרים קילו של בגדים להחלפה בתיק ולייצר שלושה קילו כביסה כל ריצה, לנסות לחזות מתי נגמרת הסופה (ולצאת 5 דק' לפני ברד) או סתם לעשות אימון אקווטלון בהדר יוסף.

העונה המיותרת הזאת גרמה לי להסתכל במבט אובייקטיבי על החיים שלי ולהבין את הקצב המטורף שאני חי בו... עבודתי כוללת אחריות רבה ועומס גבוה ושילובה ביחד עם אורח חיים של אתלט הוא עניין לא טריוויאלי בכלל. אני מוצא עצמי לא אחת מאותגר ע"י הרצון לבצע את משימותי כנדרש ובמקביל לבצע אימונים אפקטיביים ולהנות מהדרך ובפרט להקפיד על התאוששות מספקת, שעות שינה, תזונה ומספיק זמן פנוי כדי לאפשר התאוששות מנטלית במהלך השבוע. עקב הקצב הגבוה והצורך להרגע מיום עמוס, חלק גדול מהזמן הפנוי שלי אני משקיע ב"זמן מת"- כלומר ביצוע מתמשך של פעולה שמצריכה אפס משאבים נפשיים (שיטוט חסר תכלית בפייסבוק, למשל...) כשחשבתי על כך, צצו כל הדברים הקטנים שהרגשתי שחסרים לי- הדברים הקטנים שמצד אחד עושים טוב לנפש ומצד שני מצריכים מידה מינימלית של פנאי.
חשבתי על זה שהרבה זמן לא יצא לי לקרוא ספר טוב (למי יש כוח עכשיו להכנס לאוירה, לדמויות, להזכר איפה עצרתי פעם אחרונה?...), לצאת לטייל קצת, לקום ביקיצה טבעית... לסיים ריצה קלה בשאנטי , להתמתח 20 דק' בשיא האיטיות והרוגע שמתוכם 10 דק' לשכב ולבהות לשמיים... חסר לי סתם לשכב, להקשיב למוזיקה ולהריץ מחשבות. חסר לי לראות סדרות איכות בטלוויזיה והכי חסר לי לא לעשות כלום וממש הרבה מזה. בקיצור, בא לי חופשה.

בעצם, כשאני חושב על זה, "חופשה" זה שם גרוע לתאר את מה שבא לי, כי כשרב האנשים מתארים חופשה הם בדרך כלל מדברים על תקופה של שבוע-שבועיים (כתלות באילוצי עבודה, משפחה וכו'), הכוללת בדרך כלל שהות במדינה זרה ודחיסת כל הפעילויות שניתן לחשוב עליהן בכל יממה. שינה? 6 שעות מטכליות. מנוחה? בקבר. כשחוזרים מה"חופשה", לוקח שבוע רק להתאושש מהאינטנסיביות וחוזרים ממנה, במקרה הטוב, רק קצת יותר עייפים משיוצאים אליה...
מכיוון שאני כל השנה במעין "חופשה"-דוחס את כל הפעילויות שלי ב 7 שעות שינה מטכליות, אני רוצה משהו אחר. חופשה מה"חופשה". תקופה שבה אני מתמכר לטוטליות ולשקט שבריצה ובזמן הנותר (כלומר ביתר ה 20 שעות ביממה) אני בהגדרה לא עושה כלום (או עושה "לא כלום" - מה שיותר מסתדר לכם לוגית...). אני רוצה לחשוף את עצמי לרמה מינימלית של גירוי סביבתי ולתת לגוף ולנפש לחדש מצברים. מכיוון ש"חופשה" זה שם גרוע, נכנה פעילות זאת - "מחנה אימונים". שיהיה.
המיקום: כל מקום בארץ ובעולם הנמצא בסמוך לשבילי ריצה, אצטדיון, תשתית התאוששות ושמאפשר "ניתוק".
הלו"ז: פשוט. להתאמן קצת יותר מהרגיל, ובזמן שנותר- לדחוס כמה שפחות פעילויות שניתן. כדי שהחופשה תראה אמינה נגיע, נצלם קצת צמחים, נסגור את הפינה של הנוף... ולעבודה. או יותר נכון, לבטלה!
בעוד כחודש אני מתכוון לצאת סוף סוף למחנה של מספר שבועות בצפון כך שאני מקווה שאצליח לנצל את הזמן לחדש מצברים, להנות וגם להשתפר קצת...

מעט מאוד אנשים מסוגלים להבין את המשמעות של הריצה עבורי והחיים כאתלט ולכן גם את המניעים שלי לקחת חופשה לא שגרתית שכזאת ועוד איך אני מעז לקרוא לה "חופשה"?! שהרי ריצה וחופש זה דבר והיפוכו... אני יכול בשלב הזה גם לחפור על "הגשמה עצמית" ושאר ירקות אבל אני מעדיף לשתוק ולתת לשמחת החיים ולסיפוק היומיומי לעשות את שלהם.
אז כששואלים אותי לאן אני נוסע אני עונה "מחנה אימונים". ואז שואלים אותי "מה, אתה הולך רק לרוץ???!!!" ואני עונה "כן". "בואנה אתה מטורף, איך יש לך כוח לזה??! אתה לא נורמלי!" ואני בשקט מגניב חיוך ואומר לעצמי "לא תאמין כמה זה קל...". ועל זה אומרים- זר לא יבין.

 


 

  • איתי גלזר

    צילום: טלי שיאצו דיגיטלי

סגור