הבלוג של Brooks Id - יוסף בדיע, פרק חמישי

| שתף |

השבוע בבלוג של ברוקס איי.די, מספר בדיע את סיפורו הלא יאומן על חזרתו ממחנה אימונים במרוקו לקראת הריצה במרתון טבריה, כנגד כל הסיכויים הוא פרש מהריצה אבל כעת הוא עם הפנים קדימה.

תאריך: 23/03/12, מאת: יוסף בדיע

את הבלוג הקודם כתבתי לכם היישר ממרוקו. הייתי שם במשך 4.5 חודשים במחנה אימונים אינטנסיבי ביותר במטרה להתכונן לקראת מרתון טבריה. המחנה היה מוצלח ביותר! התאמנתי קשה, השתפרתי מאוד והגעתי לכושר הטוב בחיי. לפי האימונים שהיו הגעתי לכושר הרבה יותר טוב מאשר בשנה הקודמת בה רצתי את מרתון טבריה על 2:29 שע'. החבר'ה מסביבי שהתאמנו איתי, שהיו בעלי המון ניסיון, סיפרו לי שלפי האימונים שעשיתי הייתי במצב מצויין לשפר באופן משמעותי את השיא האישי שלי.

כרטיס החזרה שלי לארץ היה שבועיים לפני מרתון טבריה. תאריך שהיה אמור להיות תום מחנה האימונים. ביום הטיסה, ארזתי את החפצים שלי ונסעתי שמונה שעות ממחנה האימון לשדה התעופה בכדי לחזור לארץ. אך להפתעתי הרבה, כשהגעתי לשדה התעופה, גיליתי שם שהם לא אשררו את כרטיס הטיסה שלי ולא נתנו לי לעלות על הטיסה. בעקבות כך נאלצתי איכשהו לחפש טיסה נוספת עם מקום פנוי שמגיעה לארץ. ובסופו של דבר, הטיסה היחידה שמצאתי הגיעה לארץ רק 4 ימים לפני המרתון.

משדה התעופה, נאלצתי לנסוע חזרה באוטובוס שמונה שעות למחנה האימונים. החל מאותו הרגע, החל לי כאב ראש נוראי, עיקר הכאב היה בפנים, בהמשך זה אובחן כסינוסיטיס, שהמשיך לי במשך כל השבוע האחרון שלי במרוקו והמשיך גם כאשר חזרתי לארץ. כל התרופות שניסיתי לא עזרו לי. במשך הנסיעה לטבריה עדיין הרגשתי כאב ראש ובחילות. לא האמנתי שזה קורה לי, שאחרי שהגעתי לכושר כ"כ טוב אני מוצא את עצמי חולה מאוד יום לפני המרתון. כאשר הגעתי כבר למלון בטבריה, הכאבים המשיכו, היו לי בחילות והקאות ואפילו לא הצלחתי לאכול את הפסטה בלילה שלפני המרתון. למרות זאת, ולמרות שאביחי, שהיה איתי בחדר, אמר לי ש"חבל על הזמן" וכדאי לוותר על המרתון כשאני במצב כזה נוראי, עדיין לא וויתרתי וקמתי בבוקר עם החלטה שאני מנסה לרוץ בכל זאת.

בשעה 08:57 בבוקר, 3 דקות לפני הזינוק ואחרי שעשיתי חימום, עדיין לא הרגשתי טוב וביליתי עוד קצת בשירותים בזמן שאביחי צועק לי מהצד השני של הדלת שנותרו שלוש דקות לזינוק. החלטתי שכל עוד זה לא בטוח שאני לא יכול לרוץ (למרות שידעתי שהסיכויים קלושים), אני חייב לנסות. ורצתי ישר מהשרותים אל קו הזינוק והתחלתי את המרתון.
הרגשתי רע מאוד בריצה אך איכשהו הגעתי אל הק"מ ה-10 של המרתון בקצב של 34:00 דקות. בנקודה זו, רפי וישניצר (המאמן) הגיע אלי עם הרכב, ראה שאני לא נראה טוב ואמר לי שוב ושוב לעצור. לאחר עוד קצת עקשנות מצידי, הבנתי בסופו של דבר שאין ברירה וחייבים לעצור. כך מצאתי את עצמי פורש בק"מ העשירי של המרתון אחרי חודשים של עבודה קשה וטובה שבהם הגעתי לכושר הטוב בחיי.

המחלה המשיכה הרבה אחרי המרתון, הרגשתי רע, הגוף הרגיש חלש ובקושי יכולתי ללכת. בעקבות כך נאלצתי לחכות חודש שלם לפני שיכולתי לחזור לרוץ.

כעת אני מרגיש בסדר, חזרתי להתאמן ואני מנסה לחזור לעצמי ולהחזיר את הכושר המצויין שהגעתי אליו במרוקו. כעת יש לי מטרות חדשות לקראת עונת המסלול, אשר שוב פעם מחדש נותנות לי מוטיבציה להשקיע את כל כולי על מנת להצליח כמה שיותר בעונת המסלול של האביב הקרוב.
 

  • יוסף בדיע

    צילום: מערכת SPORTWEB

סגור