הבלוג של Brooks Id - שירה מנגן, פרק שמיני

| שתף |

"אין לי איך לתאר עד כמה קשה למישהו שרץ בעבר, לחזור באמת מהתחלה". שירה מנגן חוזרת לרוץ אחרי הניתוח שעברה.

תאריך: 31/05/13, מאת: שירה מנגן

שישה חודשים עברו מאז עברתי ניתוח סינוסים. אמרו לי שההתאוששות מהניתוח אורכת כשבוע וחצי. ובעצם מתברר בפועל שלהגיע חזרה למצב של מאה אחוז לוקח קצת יותר. היום, חצי שנה אחרי הניתוח אני מכירה את הגוף מחדש. אני מצליחה לזהות בבירור את הגבול בין סתם פינוק ועצלות לבין הרגשה פיזית אמיתית של תשישות ועייפות מעבודה לימודים ואימונים.

במהלך תקופת ההתאוששות הזו למדתי להכיר טוב יותר את עצמי. נאלצתי להוריד הילוך, ולא בגלל שלא בא לי לרוץ. דווקא הייתה לי הכי הרבה מוטיבציה לחזור, כי בעצם הגיעה לקיצה בעיה שנמשכה מאז שאני מכירה את עצמי. מצד שני, לא עמדה מולי שום מטרה חשובה שיכלה להלחיץ אותי, אז פשוט החלטתי לחזור ולעשות את הפעילות הכי פשוטה, מונוטונית, טבעית ובעיקר מהנה עבורי- לרוץ בשביל הכיף.

היו ימים שבהם הרגשתי חולה, במיוחד בשינויי מזג האוויר. למשל הרגשתי לא טוב כשראיתי את השמש הראשונה אחרי החורף שהזמינה לרוץ בבגדי ריצה קצרים בירושלים, וגם היה לי קשה לראות שלג מבעד לחלון ולצאת החוצה בריצה. מאז שהתחלתי לרוץ, עוד מכיתה ד', הפכתי לכל כך קשובה לגוף, עד שלמדתי "לאבחן" ולחזות אם עתידה לצוץ איזו בעיה או מחלה בעתיד הקרוב.
למזלי הרב ההרגשה שליוותה אותי לאחרונה הייתה לא "באמת", אלא רק תופעת לוואי מהניתוח.

בניתי את עצמי מאפס. אהיה כנה ואגיד שברוב המקרים לא התעצלתי ולא ויתרתי לעצמי, אבל כן היו מצבים שבהם הצלחתי להמציא תירוץ אחד או שניים... אין לי איך לתאר עד כמה קשה למישהו שרץ בעבר, לחזור באמת מהתחלה. כל רץ נתקל בקשיים במהלך הדרך. נאלץ לקחת חופש מאימונים בין אם בגלל מחלה, פציעה, או שינוי שקרה לו בחיים האישיים. גם אני נאלצתי לוותר תקופה לא מבוטלת על הריצה, כאשר נפצעתי בגיל 16, לקח לי בערך שמונה שנים לחזור לריצה באמת. שמונה שנים זו תקופה ארוכה! קשה לי לספור את כמות הניסיונות של 'לחזור לרוץ' בזמן הזה. ולמרות המוטיבציה הגבוהה, להבדיל, הפעם החזרה הייתה קשה מתמיד.

התחלתי באימוני הליכה, ואז עברתי לאימונים של עשר דקות בקצב ממוצע שקרוב יותר לקצב הליכה (מעורר מחשבה אם לא כדאי כבר ללכת..). אפילו לא הצלחתי לתרגם את הקצב לדקות לקילומטרים כשחילקתי את הזמן למרחק הקצר. כל ריצה הרגישה כמו שני קילומטרים אחרונים בתחרות 10 ק"מ. האספלט זז לאט מתחת לרגליים, הברכיים חרקו והשרירים כאבו.
הקילוגרמים העודפים, שהפכו למלווים הקבועים בכל צעד, לא הקלו על הסיטואציה.

אבל יחד עם זאת עברתי גם כמה חוויות חיוביות:
בריצה האיטית גיליתי במסלולים הקבועים שלי הרבה פרטים שלא שמתי לב אליהם קודם.

הפכתי לתקופה לג'וגרית של ממש, והחלטתי שאני נהנית בכל ריצה, אחרת אין טעם לחזור.

מתוך כך מצאתי מסלולים שטוחים בירושלים, שכיום אני משתמשת בהם לאימונים מהירים יותר.

עם הזמן הקצבים עלו חזרה, ואפילו הצלחתי להפתיע את עצמי בכמה מרוצים לא מתוכננים. עשיתי אימון קצב ראשון בברוקס מרתוניה ושבוע לאחר מכן רצתי ריצה ארוכה מהירה יחסית במרוץ עין גדי. זה לא היה מושלם, אבל נקודת פתיחה ממש טובה, הייתי מאד מרוצה לראות שיש התקדמות.

אני מוצאת את עצמי במיוחד לאחרונה מחפשת את האיזון שבין המשימות היום יומיות והחיים שמחוץ לעבודה, לאימונים ולהתאוששות. אימונים מצריכים זמן, אנרגיות, תזונה נכונה, הקפדה על שעות שינה, ובכלל, זו פעילות שדורשת מאמץ פיזי ומנטלי. החיים במדינה לא מאפשרים תמיכה מספיקה שמאפשרת לחיות כספורטאי. איפה הגבול?
הגעתי למסקנה שחשוב שכל רץ ימצא לעצמו את נקודת האיזון והתזמון באימונים. ולא רק לפי מה שהמאמן מכתיב או מה שכתוב בתוכנית. כל ספורטאי חווה במהלך תקופת האימונים עליות וירידות בכושר, וזה מה שעוזר להשתפר.

אני מאמינה שלכל רץ לפני כל ריצה יש דיבור עם עצמו. וזה מתחיל ב"כמה אני אעשה היום"? (התשובה תלויה באיך אני מרגיש, ולפעמים משתנה תוך כדי הריצה) "לאיזה כיוון"? התחלה סיום, עליות ירידות...איזה קצב? עם מי לרוץ, מה ללבוש, פלייליסט וכו'. ככל שעונים על יותר שאלות, הסיכוי לצאת לרוץ גדל.
הבעיה מתחילה (והריצה יכולה להסתיים) כשנתקעים על השאלה הראשונה:
"כמה אני אעשה היום"?
-"אני לא מרגישה הכי חזקה/ עירנית/ לא ישנתי כל כך טוב, יש לי עוד עבודה בערב" או
-"ממ.. אתמול עשיתי שני אימונים, והרגליים עייפות, אולי כדאי לא לרוץ בבוקר אלא רק בערב"
-"קצת קר/חם בחוץ אחכה שיתחמם/יתקרר קצת"

הרשימה ארוכה, והפיתרון - פשוט לצאת לרוץ, אפילו קצת.
הרבה פעמים אני מוצאת עצמי מפהקת בעבודה, ועוצמת עיניים באמצע הרצאה. מוותרת על שני אימונים בשבוע, ומקצרת עוד אחד, כי פשוט אין ברירה.
אבל הכי חשוב ממשיכה, כי אני נהנית מהריצה. 

  • שירה מנגן

    צילום: טלי שיאצו דיגטלי

סגור