הבלוג של Brooks Id - אורן בועז

| שתף |

השבוע בבלוג של Brooks ID נכיר את אורן בועז, אחת החברים החדשים שצורפו לסגל הקבוצה.

תאריך: 20/04/12, מאת: אורן בועז

כשפיטר מנדלוביץ הודיע לי, כי במסגרת מחויבותי כחבר בקבוצה Brooks id אצטרך לכתוב בלוג אישי, לא שיערתי כמה מפרכת מחשבתית המשימה. כולי תשבחות לחבריי הרצים הכותבים במשיכת קולמוס, חדשות לבקרים. אודה על האמת, לא היה לי שמץ של מושג על מה אכתוב, עד שהתחלתי להקליד במחשב.

הרי אוטוריטה ריצתית - אני לא. את שיאי ישראל - בגילי כנראה אני כבר לא אשבור.
אז כחדש בחבורה, זה אולי המקום להיכרות קצרה – אני נשוי ואב לשלושה, במקצועי עו"ד פלילי (לרצים שיסתבכו, תעריפי מועדון) ומתאמן בקבוצתו של ד"ר רפי וישניצר.
מאז שאני זוכר את עצמי עסקתי בספורט בדרך זו או אחרת. גלישת גלים, אימוני כושר, אופני הרים, שחיה. משם הדרך לאימוני טריאתלון היתה טבעית. מהר מאד גיליתי שאני אוהב לרוץ, ומתגובות חבריי ומאמני הבנתי שכדאי להשקיע את מלוא מרצי בענף.
כיום, בזמני החופשי אני רץ וכשיש לי זמן אני עוד פעם רץ ובין המטלות השונות אני שוב רץ ואז סוף סוף מגיע סוף שבוע ואני יכול להתפנות לריצה...

מזה מספר חודשים, הצלחתי להתאמן ברציפות, מבלי שפציעה כזו או אחרת תשבית אותי, ולשמחתי שגרת האימונים נשאה פירות, ובחצי מרתון ת"א האחרון הצלחתי לשפר את שיאי אישי בכ- 50 שניות (1:17:51). המטרה הבאה שהצבתי לעצמי היא לשפר את שיאי באליפות ישראל הקרובה ב - 14/5/12, בריצת 10 ק"מ במסלול, כשהפעם נקבע מועד נפרד ל"זקנים" שבינינו ( מגיל 40 ומעלה).

לא פעם חשבתי לעצמי, ואני מתאר שלחלקכם עברו מחשבות דומות - בשעה שאנו מתאמנים ברציפות ובעצימות, כשכל הגוף כואב ודואב - למה אנו עושים את זה לעצמנו?
לנו, למרבית הרצים שאינם מדורגים, זוהי לא פרנסה ולא מקצוענו. זה גם לא צורך קיומי, ולצערנו לפעמים זה כואב ודורש התערבות רפואית שרק עולה לנו כסף. בנוסף לכל ה"צרות", לא פעם העבודה והמשפחה גם מפריעים לנו להתאמן ככל יכולתנו. אז מה הבעיה, אנחנו "מכורים"???

הפעם, בתור התחלה, כחלק מתהליך ההיכרות בינינו, החלטתי לשתף אתכם קוראיי הנאמנים בהתמכרות שלי ושל רבים מחבריי, לסם שנקרא - ריצה.
איך הבנתי שאני מכור? ההתמכרות עצמה היתה תהליך לא ממש מודע אבל ההכרה בזה הכתה בי בבת אחת. לצערי זה קרה בפציעה הראשונה כשנאלצתי להפסיק לרוץ לתקופה ארוכה. כולנו יודעים שאין תחליף אמיתי לריצה. שום ענף ספורטיבי אחר לא ייתן את אותה תחושה שנותנת הריצה לרץ (כפי שחכמים ממני אמרו "זר לא יבין זאת").
ואלה עשרה סימני האזהרה בדרך ל"שיעבוד"*:

1. המחשבה הראשונה כשאתה פותח עיניים – איך אימון הריצה ישתלב היום בין העבודה, המטלות והמשפחה.
2. כל דבר שלא משולבת בו ריצה – לא ממש מעניין.
3. אתה מנהל לפחות 3-4 שיחות טלפוניות ביום בענייני ריצה.
4. המחשבה האחרונה לפני שאתה נרדמים – איך אימון הריצה ישתלב מחר בין העבודה, המטלות והמשפחה.
5. יש לך בארון הבגדים יותר בגדים ונעלי ריצה מאשר בחנות הספורט הקרובה.
6. אתה עומד מול המראה ובודק את אחוזי השומן, יותר פעמים ביום מאשר דוגמנית ממוצעת.
7. את/ה לא זוכר מתי אכלת בפעם האחרונה שווארמה אצל שמש, פלאפל אצל התאומים או חומוס פול בכרם.
8. בניסיון להסתיר התמכרותך, אתה משתדל לשתות לפעמים קפה עם בת הזוג בשבת בבוקר (איזה באסה – צריך לוותר על מוזלי עם החבר'ה) כדי שלא תרגיש מקופחת...זה לא טוב לריצה...
9. גם כשאתה פצוע אתה ממשיך לרוץ ומשקר לעצמך שזה רק עומס על השרירים וזה יעבור אם תגביר את קצב האימונים.
10. ואם חלילה מסתבר שזה לא " רק עומס על השרירים" ואתה אכן פצוע, כדאי לקרובים אליך לברוח בריצה קלה...

אם אתה מזדהה עם יותר מחמישה סעיפים, האזהרה מיותרת - אתה כבר מכור!

*הסעיפים מתייחסים לרצים ולרצות כאחד (נכתב בלשון זכר מטעמי נוחיות)

חג עצמאות שמח והצלחה לכל המשתתפים באליפות ישראל במסלול.
 

  • אורן בועז במרוץ כפר סבא

    צילום: סיריל אולמן

סגור