לוריס מנדלוביץ - פרק רביעי

| שתף |

השבוע בלוג של Brooks ID מספרת לוריס על הדרך שעברה כדי לחזור לריצה. ביום רביעי האחרון חזרה להתחרות ועכשיו היא מספרת שלרוץ ללא כאב זה בכלל לא מובן מאליו.

תאריך: 14/10/11, מאת: לוריס מנדלוביץ

מה היית עושה אם אינך סובל מכאבים, ואין אי נוחות או נפיחות במפרק, אבל לפי בדיקת ה- MRI שעשית ממש עכשיו רואים תמונה שמספרת סיפור שונה לגמרי?
אתה שואל עוד שאלה: למה בכלל לעשות MRI אם הרי לא כואב לך? נכון – לא עושים! אבל אם היתה איזשהו בעיה וטופלת ולאחר כמה חודשים הוחלט על ידי הרופא והמטפלים, שצריכים לבדוק (בMRI חוזר) אם הטיפול היה יעיל ואם זה אפשרי, בלי היסוס וללא דאגה, לחזור לאימונים אינטנסיביים, אז תעבור את הטרחה הקטנה הזאת ותעשה, לא?
אתה בינתיים ממשיך לרוץ ולהתקדם וטוב לך. אתה כבר מחייך שוב כשהשעון המעורר מצפצף עוד לפני שהציפורים מתחילות לצייץ להן. אתה קם בשמחה רבה בחושך כדי לצאת לפני הזריחה וכל דריכה מזכירה לך למה היה לך כל כך חשוב לחזור לזה!
ואז בא הבום הגדול. אתה מקבל את תוצאות ה-MRI עם כל כך הרבה מילים מוזרות ומפחידות. שיחת הטלפון עם האורטופד, ד"ר דוד מורגנשטרן , ה"די" מוטרד ודואג מסתיימת עם המלצה – לרוץ אבל לא להמשיך להתקדם. אם הגוף מקבל את המצב הנוכחי אז לשמור על ה"סטטוס קוו" כדי לא להחמיר.
איך יכול להיות שמה שהוא רואה שם בצילום ה-MRI ומה שאתה מרגיש כל כך שונים האחד מהשני? אולי התבלבלו ונמסרו תוצאות של מישהו אחר?!
הסיפור הזה הוא הסיפור שלי ....

לאחר שיחה שנייה עם ד"ר מורגנשטרן הגענו להחלטה קצת אחרת ויותר מקובלת עלי. להמשיך בדרכי. להמשיך לרוץ עם התקדמות שבועית. להמשיך עם אימונים אינטנסיביים. להמשיך לבדוק את הגבולות. אבל, עוד יותר מהרגיל, להיות 100% קשובה לתחושות ולשינויים בטווחי התנועה ולדווח באופן שוטף לרופא על מצבי.
כאן עולה שאלה חשובה: איך מפרק במצב כזה בעייתי וחמור ממשיך לתפקד בלי לתת שום סימן שמשהו רציני מתרחש בתוכו. איך בכלל המפרק מתפקד?
התשובה היחידה, שכנראה היא הסיבה, היא חיזוק, חיזוק וחיזוק. כל ההשקעה בחיזוק השרירים שתומכים ומייצבים את המפרק הזה - החשוב ביותר – הגלוטיוס מדיוס, יחד עם חיזוק הCORE (הליבה) החזירו אותי לפעילות עם ריבית!!!

מסתבר שיש קשר משמועתי בין חולשת השרירים המייצבים את האגן והישבן ובין פציעות ריצה. חשיבות תיפקודם של שרירים אלו היא, כך נוכחתי לגלות, הסוד ליכולת שלי לחזור לרוץ ללא כאב.
כנראה שרק בגלל שהשרירים עובדים כמו שצריך אני עכשיו מתקדמת במרחקים ובקצבים ומתחילה להבחין חזרה ביכולת שהכרתי לפני הפציעה.

בתחילת הפציעה, לפני כשנה וחצי, מצא הפיזיוטרפיסט המטפל, עזרא (סזי) לוי הבדלים משמעותיים בין שרירי היציבה בין שני צדי גופי ומאז חלק עצום מהשיקום הוקדש לתרגילי החיזוק ששולבו עם תוכנית אימון של חברת אפוסטרפיה, ובהדרכתו של אלון האפוסטרפיסט, כשאני נועלת את הנעליים המיוחדות שלהם. את תוכנית התרגילים המשולבת ביצעתי באדיקות רבה. כך שהשרירים החלשים התחזקו וההבדלים בין צידי הגוף כמעט ונעלמו לחלוטין. שני צידי הגוף נכון להיום חזקים ותומכים בתנועתי.

אנחנו, הרצים, כל כך עסוקים תמיד באימוני הריצה עצמה שמתעלמים, או מקטינים, ולעיתים לחלוטין מזניחים, את חשיבותו של חלק החיזוק והייצוב בתוכנית האימונים שלנו. לפעמים אנו מניחים שרק ביצוע הספורט עצמו יפיק מספיק כוח, אך בפועל ההפך הוא הנכון.
הגוף שלי התאים עצמו והתיישר עם החוליה החלשה שלו, שריר הישבן הבינוני (גלוטיוס מדיוס), עם פגיעה באזורים רבים, ובמיוחד בברך. ישנם מחקרים רבים שמצאו שחיזוק הגלוטיוס מדיוס בפרט, ושרירי הישבן בכלל, מועיל מאד במניעת כאבים ופציעת ברך.

תפקידם של שרירי הישבן לייצב את תנועת הירך והברך ולמנוע קריסה פנימה, שהיא כידוע אחד הגורמים העיקריים למגוון פציעות הברך.
כל שנכתב פה מתועד רפואית. חיזוק שרירי הליבה אכן מונעים פציעות, וכאן אחרוג ואציע גם מניסוני האישי, ואסתכן ואביע דעה שאינה מוכחת רפואית - לדעתי שרירי יציבה חזקים התומכים בגוף ובתנועה, גם משפרים את תוצאות הריצה, הן על השעון (תוצאות) והן במידת העייפות בזמן ריצה וכן בזמן ההתאוששות לאחר המאמץ.
ולכן אני ממשיכה (ואמשיך) להשקיע בכל השלוחות החשובות שתורמות לבריאות הריצה שלי. אני ממשיכה ללמוד להתמודד עם הקשיים והמשברים שבדרך, בדיוק כמו המסלול הארוך במרתון, שמאיימים לפעמים להפיל אותך, ולהכיר טוב יותר את המכניקה המניעה את הגוף שלי.

בסבלנות ובאמונה אני מישירה מבט קדימה למטרתי עם מוטיבציה ואמונה שהנה, שוב, קיבלתי הזדמנות נוספת...
ביום רביעי האחרון רצתי את המירוץ הראשון מזה זמן רב, וכל האמור לעיל שהיה החלק העיקרי בחיי בתקופה הארוכה של החלמתי, בא לידי ביטוי. רצתי בקצב שהמאמן שלי, עמית נאמן, קבע לי. הרגשתי נהדר! אך יותר מכך, הרגשתי הטובה רק אישרה שכל המאמץ שהושקע ושמתואר כאן בבלוג זה, הם הם שהחזירו אותי למצב בו אני רצה, רצה בקצב טוב, ומתקדמת, ובעיקר נהנית לרוץ ללא כאב!


 

סגור