מיגל אטיאס - פרק שני

השבוע בבלוג של קבוצת Brooks ID מיגל מספרת על ההתרגשות שלה לקראת עונת המסלול. "אפשר לומר שהפכתי לרצה הרבה יותר הרפתקנית ויש שיטענו שגם מעט אמיצה...אני מתייחסת לכל מעבר כזה כהזדמנות לתרגל את טכניקת המכשולים ולשפר אותה".

תאריך: 18/03/11, מאת: מיגל אטיאס

עונת מרוצי הכביש הממכרים עומדת להסתיים ותקופת המסלול עומדת בפתח, החלטתי שבבלוג השבוע אתמקד בסיכום קצר של התקופה הנוכחית ואספר מעט על ההכנות וההתרגשות לקראת עונת המסלול הקרבה ובאה.
מרוצי הכביש מהווים תחום יחסית חדש מבחינתי וחלק מן המרוצים שבהם השתתפתי השנה היוו התנסות ראשונה בתחרות למרחקים מגוונים אלו. העונה שלי התחילה בלב תל-אביב עם מרוץ לילה לבן. תחרות מדהימה למרחק של 10 ק"מ ברחובות העיר התוססת הייתה לחוויה שנתנה לי המון ציפיות לקראת המשך התקופה. המרוץ הבא היה בספארי רמת גן למרחק של 8 ק"מ בין החיות והמכוניות. המשכנו להר איתן למרחק דומה אך עם טופוגרפיה שונה לגמרי ב"מרוץ תני" לזכרו של תני גודמן. המרוצים התחילו לתפוס תאוצה, מצפון לדרום, מהכנרת לים המלח, אין ספור נופים ומקומות מיוחדים שמי יודע אם הייתי זוכה להגיע אליהם ללא אותן תחרויות.
עד כה העונה, התחריתי בכ- 10 תחרויות כביש ושטח: לילה לבן, ספארי רמת גן, חוצה ארץ, אייל, בית שאן, עומר, עין גדי, ברוקס - מרתוניה, אליפות ישראל במרוצי שדה וכפר סבא. עם הזמן למדתי לגלות שלמרות הדמיון הרב, מרוצי הכביש שונים למדי מתחרויות המסלול המתקיימות באצטדיון האתלטיקה שאותן אני פוקדת מזה עשור.

אתייחס למרוצי הכביש כאל מרוצים ולתחרויות האצטדיון כאל המסלול. במרוצים ישנו את הגרעין המרכזי של הרצים אשר נודדים מתחרות לתחרות כמכורים אמיתיים המוקפים בנספחים המשתנים כנוף המקום. אך במסלול ישנה אותה קבוצה של אנשים שעומדת על קו הזינוק המוכר גם הוא. במרוצי כביש לעולם לא נדע מהו המרחק ה"אמיתי" אותו נרוץ באותו בוקר והאם מארגני התחרות "פרגנו" לנו בכמה מטרים נוספים. למרות שזה מוסיף קצת פלפל לעניינים, במסלול אין מקום לשאלה זו. האיש עם הפעמון המתריע על הסיבוב האחרון תמיד עומד במקום המיועד. יותר מהכול, האווירה במסלול שונה לגמרי מאווירת מרוצי הכביש. במרוצי כביש ישנה המוניות מעוררת. במסלול ישנו שקט שמחדד אותך. במרוצי כביש ושטח יש את ההתמודדות עם עליות, ירידות, בוץ, דשא, חול, וסיבובים חדים. בעוד שבמסלול אינך מעניק מחשבה רבה לגמישותו של הריקורטן (לפחות לא רצי הארוכות והבינוניות).

אפשר לומר שאני נמשכת מאוד למימד זה בריצה. אני אוהבת את השוני והקושי שמביא עימו כל "מכשול". יכול להיות שבגלל זה התאהבתי באתגר שבריצת 3000 מכשולים (מכשול הינו משוכה עבה שיש לעבור על-ידי קפיצה או דריכה ברגל אחת). בשבילי, ריצת מכשולים משלבת את שני העולמות: כביש ומסלול. מצד אחד ישנו המרחק המשונה - 3000 מטרים שאינו ארוך אך גם ממש לא קצר. מרחק אשר אופייני לריצת מסלול סטרילית וקלאסית. מצד שני ישנם המכשולים הדורשים כישורים אתלטיים שאינם בהכרח מתבקשים בריצת מסלול רגילה ואולי אפילו דומים לדרישות ריצת השטח. הדומה לשניהם הוא החשיבה המתמדת על צעד וקצב. בריצת 3000 מכשולים אנו תמיד חושבים על המכשול הבא, כיצד נתקוף אותו, האם להגביר לפני בור המים או לשמור כוחות, האם לתפוס מרחב מהמתחרות כדי לעבור את המכשול הבא בלי סכנת התנגשות או האם להישאר בקבוצה צמודה. לעומת זאת, במרוצי כביש נעניק מעט אם בכלל תשומת לב לשינוי באורך הצעד בעלייה ובירידיה ולאופן בו אנו לוקחים סיבובים חדים.

ריצת 3000 מכשולים הינה התמודדות של הרץ עם איתני המסלול. יש לתמרן מעל 28 מכשולים, בהם שבעה מעל בור מים, לאורך 3000 מטרים בלבד. הצלחה באתגר זה תלויה במידה ניכרת בחוזק המנטאלי של הרץ, בסיבולת האירובית והאנאירובית, במהירות וכמובן בטכניקת המעבר.

מאז שהחלטתי להתמקד בריצת המכשולים, האופן בו אני רצה ומתאמנת מחוץ למסלול גם השתנה, מלבד השינוי הצפוי בתוכן האימונים, אפשר לומר שהפכתי לרצה הרבה יותר הרפתקנית ויש שיטענו שגם מעט אמיצה. אני לא נרתעת מקפיצות מעל מכשולים שונים הנמצאים בציר הריצה שלי ולפעמים אפילו מחפשת מסלולי ריצה שבהם יש שיחים, גדרות, ושלוליות. אני מתייחסת לכל מעבר כזה כהזדמנות לתרגל את טכניקת המכשולים ולשפר אותה. כשמגיע הזמן לשלב את המכשולים באימונים באופן קצת יותר רשמי, אני נעזרת בכל דבר שמדמה מכשול. בזמנים כאלו אני שמחה על כך שאני עדיין משרתת בצבא ונמצאת רוב הזמן בבסיס צבאי שמלא בפריטים יצירתיים הדומים למכשולים. כן, ברור שבהתחלה העניין היה נראה מעט מוזר למסתכלים מן הצד, אך במהרה צברתי מספר פרטנרים נהדרים לאימוני הטכניקה. תתפלאו כמה חיילים נהנים מקיפוצים מעל תרמוקנים, מיטות שטח ושקי חול. בכלל, גם מחוץ ליחידתי, ישנם אתלטים רבים אשר אינם רצי משוכות או מכשולים שמשתמשים בתרגילי טכניקת מעבר המכשולים כדי לשפר את סגנון הריצה שלהם, הייתי ממליצה לכל מי שמעוניין לשפר ולחזק את סגנון הריצה שלו לנסות גם.

ובנימה זו, מי שמתאהב במכשולים אחרי שניסה לקפץ מעל כמה מוזמן לנסות את הדבר האמיתי. ישנה תחרות של 3000 מכשולים רק פעם אחת בשנה בישראל. תחרות זו הינה אליפות ישראל במכשולים באצטדיון האתלטיקה הלאומי בהדר יוסף. אם אתם רוצים לחוות על בשרכם את השילוב הנהדר של מים, וריקורטן או שסתם בא לכם לראות כמה אנשים נהנים... תגיעו.

 

במסלול הפנימי - מיגל אטיאס

לבלוג הראשון של מיגל
 

סגור