הבלוג של Brooks ID - שירה מנגן, פרק חמישי

| שתף |

"נדמה לי שאין רץ בעולם שבאחת הריצות לא שאל את בורא עולם האם משהו מתוך מה שהוא עושה (כרץ) באמת נחשב לנורמלי... ואחרי כל התהיות שהועלו אולי בכלל יש נורמה מיוחדת לרצים?" הבלוג של שירה מנגן.

תאריך: 27/01/12, מאת: שירה מנגן

ערב אחד הגעתי לאימון לאיצטדיון גבעת רם בירושלים. לקח לי שתי דקות להתאפס על כמה מהפונקציות של השעון החדש שרכשתי, הייתי סקרנית לגלות למה הוא מסוגל.

באותו אימון הייתי עסוקה בלמצוא את הדבר הכי בסיסי שבכל שעון קאסיו פשוט: סטופר. פתאום אני שומעת מישהו קורא לי "נו שירה! את באה לחימום?!"
זה היה יורי, חבר לאימונים, שמתמחה בריצות קצרות. הבחור המוכשר הזה, האחרון שיכול לתת לי קריאת עידוד מהסוג הזה, הרי הוא עצמו לא מסוגל לצאת לשני סיבובי חימום על הדשא בלי האייפוד.
"מה זה? צעצוע חדש?"
-כן, אני עונה לו בהתלהבות "יש כאן ג'י פי אס, וירטואל פרטנר ועוד מלא דברים! השעון הזה יכול לעשות הכל בשבילך, טוב אולי חוץ מלרוץ"...
-"אוקיי תפעילי, שלא נלך לאיבוד באיצטדיון"...

לאחרונה נהנתי לקרוא כמה פוסטים שהעלו תהיות בנוגע לקשר שבין אופי הרץ לאביזרים הנלווים לו... או במקרה שלנו המלווים אותו... (חלקם נכתבו ע"י חבר יקר, נחשון שוחט).
נדמה לי שאין רץ בעולם שבאחת הריצות לא שאל את בורא עולם האם משהו מתוך מה שהוא עושה (כרץ) באמת נחשב לנורמלי...
ואחרי כל התהיות שהועלו אולי בכלל יש נורמה מיוחדת לרצים?

רק לפני שנה ישבתי בבוקר מרתון ירושלים, בבית קפה סמוך לקו הזינוק. יצא לי להאזין לשיחתם הקולחת של החבר'ה החמושים בגאדג'טים משוכללים שלא מביישים שום חברת הייטק. למעשה, הם היו עסוקים בהכנות (בערך שעה לפני הזינוק), שעיקרן היו עידכונים אחד של השני בנוגע לרכישות החדשות. אחד מהם אמר: "זה השעון בעצם יכול לעשות בשבילך הכל! טוב, אולי חוץ מלרוץ"...
אני בהתחלה הייתי קצת המומה לשמוע מה מעסיק אותם, כשאני בעצם כל כולי בתוך הלחץ שלפני התחרות. בדיעבד הבנתי שהחבר'ה לא פחות לחוצים ממני, ושלמעשה ההתעסקות הזו היא הדרך שלהם להפיג את המתח. לגיטימי, לא?

אין ספור צעצועים וקשיקושים שקשורים לריצה משרתים מטרות שונות:
החל בפינוק על מסילה במזג אויר רע, מכשירים אלקטרוניים שמודדים את האימון, נגנים שמעבירים את הזמן מהר יותר, וכלה בביגוד תרמי מסיבי-בד שנועדו לחימום או לצינון הגוף בזמן פעילות, כדי שיהיה נעים יותר (אם אציין את כל הרשימה מרתון לונדון כבר יסתיים).
כולנו יודעים שריצה יכולה להיות קשה ומאתגרת לפעמים, אין ספק שמדובר בספורט בסיסי, סיזיפי, מונוטוני ולפעמים לחלק מהאנשים אין חשק להרגיש עוד קושי נוסף על הקושי שקיים ממילא בחיי היום יום.
לדעתי המטרה העיקרית בשימוש בהם היא לקבל מוטיבציה, או לספק מענה לכל תירוץ אפשרי ל"למה לא לרוץ".

יש שקונים נעליים צבעוניות, חטיפים, ג'לים, משקאות איזוטונים, יש שמשפצרים אוזניות, רצים בקבוצה באופן קבוע, או רושמים תוכנית אימונים עם מטרות לטווח הארוך, יש שנרשמים למרתון שמתקיים בעוד שנה, עסוקים בלחשב קצבי ריצה קילומטרים וכד'. לכולם מכנה משותף אחד: כולם אחרי הכל רצים, וזה מה שחשוב.
יצא לי להכיר כמה חבר'ה שהתחילו לרוץ על מסילה בחדר כושר, וגמעו קילומטרים בקצבים שלא מביישים מרתוניסט מתחיל. ובאחד ממחנות האימונים יצא לי לראות שאפילו פולה רדקליף משתמשת באוזניות בזמן אימון.

תמיד ענדתי שעון פשוט לאימונים. ובתקופה שניסיתי לחזור לאחר הפציעה הממושכת שהייתה לי, אפילו סיגלתי מיומנות מיוחדת- לרוץ בלי שעון.
באופן כללי אני חושבת שאחד האביזרים היותר חשובים שרץ מחובר אליהם מלבד הנעליים, הוא השעון.
לראשונה נחשפתי לפני יותר משנה לשעון די משוכלל, ועוד לפני שקניתי אותו גיליתי עד כמה חסר תועלת הוא יכול להיות כשבאמת צריך אותו. רצתי עם מרתוניסט צרפתי באחד היערות באירופה. החלטנו להיצמד למסלול ריצה מסומן שהיה שם. מרוב התלהבות מהנוף ומהרעיון לרוץ אחר סימונים על העצים שבדרך, עד מהרה מצאנו את עצמנו רצים בסופו של מדרון די תלול שלא היה חלק מהמסלול המתוכנן, ובכלל לא היה מסומן במפה. החלטנו להימנע מהעליה בחזרה, ולהמשיך בדרך הלא נכונה אל תוך היער, במטרה להתחבר אל אחד הכבישים הראשיים המוכרים. השעון המשוכלל שהיה לו, עם כל הפונקציות: ג'י פי אס, מצפן ו"חזרה לנקודה ההתחלה" עבד לא רע למרות העננים הכבדים שהיו בשמיים.
זו הייתה הריצה השניה שלי באותו יום, שהייתה אמורה להיות ריצת שחרור. השעון הראה וקטור חזרה לנקודת ההתחלה לכיוון מסויים 800 מטר. רצנו קילומטר וכאילו נשארנו באותו המקום, השעון הראה וקטור דומה, 800מ'. רצנו עוד קילומטר...ושוב וקטור 800מ' ועוד קילומטר ועוד 800מ'... ובסוף גם התחיל לרדת גשם. לאחר שישה קילומטרים של התברברות ביער הימרנו על דרך-לא דרך שהובילה אותנו לכביש התחתון ביותר, ובגשם שוטף טיפסנו חזרה לנקודה ההתחלה.

לצד חוסר התועלת שהשעון הזה מביא, יש בו גם לא מעט יתרונות והוא הופך לחבר הכי טוב בעיקר אם לא רק בסוף האימון. הוא חוסך הרבה זמן ואנרגיה בהתעסקות מיותרת בחישובים שלאחר האימון. אני רק עוברת בחדר, והמחשב קורא את השעון מזין את האימון אל יומן האימונים האלקטרוני. מזמן זנחתי את חישובי הקצב הממוצע, את ההימורים על המרחק של מסלול כלשהו או את חישובי הקילומטראז' השבועיים.
אני פשוט רצה בכל אימון הכי טוב שאפשר לפי התוכנית ובעיקר לפי ההרגשה באותו יום. אני לעולם לא מתייחסת לנתון "דקות לק"מ" באמצע האימון, (גם אם המאמן מודד ולא רק השעון) למרות שנורא נחמד לראות את המהירות לייב. כי ביום גשום, או כשמופיעה עליה חדשה במסלול הקבוע, כנראה יש סיבה רציונלית למה אי אפשר להגביר קצב. מצד שני מאז שהתחלתי להשתמש בו, נכנס לי ג'וק אחר: אני תמיד ארוץ באימון 3X קילומטרים...
כל כך הרבה נתונים השעון הזה נותן, אבל את הנתון הבסיסי והכי חשוב שמסכם את כולם הוא לא מסוגל לחשב: מה הרגשתי במהלך הריצה שסיכמה עוד יום מפרך, והאם זה נורמלי אחרי הכל.
 

  • שירה מנגן

    צילום: טלי שיאצו דיגיטלי

סגור