הרפתקה בקורסיקה

פינת האקסטרים עוסקת הפעם בתחרות הרפתקאות באי קורסיקה. חמישה ימים וארבעה לילות של ריצות על סלעים בחוף הים, רכיבה באופני הרים על פסגות ההרים וביערות עבותים, חתירה בקיאקים ושחייה במים קפואים, צלילה בשנורקלים, טיפוס צוקים וגלישה מהם, ניווטים ביום ובלילה ועוד ועוד. למטורפים בלבד.

תאריך: 01/09/09, מאת: רן שילון, גליון מס. 142

כבר מזמן חשתי כמי שזקוק לחוויות ולהרפתקאות חדשות, והפעם מצאתי לי שותף - צח גורן. התחלנו לחפש במרץ רב אחר הרפתקאות ואתגרים חדשים, ומצאנו אחד כזה בקורסיקה.
קורסיקה - אי בים התיכון הנמצא תחת שלטון צרפתי וממוקם בין חופי איטליה לחופי צרפת, אורכו כ-180 ק"מ ורוחבו כ-60 ק"מ. יש בו חופים קסומים והרים קסומים עוד יותר. הפסגה הגבוהה ביותר היא בת יותר מ-2800 מטרים. הזמן, כפי שגילינו כשהגענו, נעצר שם מלכת: מכוניות הדה-שוו והדיאן מצחיקות, כמו לקוחות מתוך סרטי לואי דה-פינה משנות השבעים, ובהן צרפתים שמנים ואדומים הנוהגים ללא חולצות ומעשנים. הכבישים בעיירות הקטנות, אם ניתן לכנותם כך, הם בני נתיב אחד, וכאשר מגיעה משאית מכיוון אחד ואוטובוס מהכיוון השני זה בלגן, צעקות וחגיגה אחת גדולה. כל תושבי העיירה מגיחים מבתיהם כדי לחזות בהצגה היומית.

חתירה, ריצה, רכיבה, טיפוס וניווט - ביום ובלילה
התחרות עצמה השתרעה על פני 5 ימים ו-4 לילות. היא חולקה לפעילויות שונות ומגוונות ולמקטעים, שהקצר שבהם אורכו כ-45 דקות והארוך כ-7 שעות. לכל מקטע ניקוד משלו, והצוותים (23 במספר) צוברים ניקוד על כל פעילות. הניקוד נקבע לפי המיקום בסיום כל קטע. מפחיתים ניקוד על ניווטים שגויים.
צוות התחרות הורכב מ-3-2 מתחרים ועוזר אחד. במקרה שלנו היה זה תמיר, אחיו של צח. תפקידי העוזר לא היו פשוטים כלל: להכין ולבדוק את הציוד, להסיע אותנו ממקום למקום, להקים ולפרק את המאהל, לקנות ולבשל את האוכל ולפתור בעיות מבעיות שונות. בסיום התחרות נראה תמיר כמי שזקוק נואשות לחופשת מולדת קצרה.
תחרות ההרפתקאות בקורסיקה כללה:
* קיאקים - חתירה בים בקיאק זוגי
* ירידה בנהר (Canyoning) - הכוללת שחייה, קפיצות, ירידה בחבלים ועוד
* ריצת חוף ((Coastering - ריצה המבוצעת על חול ים לאורך החוף, על סלעים המגיעים עד קו החוף ובתוך המים
* רכיבה באופני הרים (בדגש על 'הרים')
* הליכה וריצה
* חבלים - טיפוס וגלישה
* מסלולים הרריים (פירוט בהמשך)
* ניווטים (כולל ניווטי לילה). למעשה, על כך התבססה כל התחרות
* הכרת הצמחייה והחי המקומיים.

 

האימונים
הרעיון היה למצוא תחרות מגוונת, אבל שנצטרך ללמוד לקראתה רק מעט מקצועות חדשים. אנחנו כבר חותרים כשנה, ולכן נותר רק ללמוד את מקצועות הטיפוס והגלישה. כאשר התקרבנו למועד התחרות והתברר לנו כי רמת הניווט הנדרשת גבוהה, היה ברור שנצטרך לחזור ולהיזכר גם בזה.
התחלנו להתאמן במרץ רב. תכנית האימונים נמשכה 6 חודשים, שלושת הראשונים הוקדשו להעלאת רמת הכושר הבסיסית שלנו ובעיקר ללימוד ולשיפור הטכניקה בכל אחד מהמקצועות. במקצועות שבהם אנו שולטים כתבתי אני את תכנית האימונים ובמקצועות החדשים נעזרנו באנשי מקצוע*.
בשלושת החודשים האחרונים הארכנו את האימונים, התאמנו בתנאים קיצוניים (בערבה ב-40+ מעלות), ושילבנו אימוני יום ארוכים ואימוני לילה. מכיוון שהתחרות נמשכת כאמור 5 ימים ו-4 לילות, היינו צריכים ללמוד להתאושש בזריזות אחרי יום אימונים מפרך ולהתחיל בפעילות מיד למחרת היום.
לשמחתנו אפריל הוא חודש החגים, כך שבמשך כמה שבועות הצלחנו להתאמן מימי רביעי בלילה ועד שבת, כולל אימוני ריצה (ריצות חוף וריצות הרים קשות), ניווטי לילה, אימוני רכיבה ארוכים, כולל גרירות (כדי לעזור לבן זוג שנחלש) ושיטוטים ברחבי ישראל בחיפוש אחר אתרי טיפוס. תקופת אימונים זו היתה מגוונת ומעניינת, ואולי זו הסיבה שבגללה משתתפים אנשים רבים כל כך בעולם בתחרויות מסוג זה.

הציוד
זה היה סימן השאלה הגדול ביותר שלנו. אמנם קיבלנו באתר האירוע רשימה מלאה של ציוד חובה, אך רק כשהגענו הבנו שעשינו שגיאות רבות בבחירתו. התברר שבמהלך התחרות ציוד רב נקרע ונשבר ואחֵר פשוט לא התאים. בתחרות מסוג זה כמות הציוד היא אדירה - מביגוד והנעלה, דרך ציוד חירום הכולל טלפון לווייני, אוהל מילוט וערכת גז, ציוד ספורט וציוד אישי, שק שינה, מצפן ומד גובה, מסכת צלילה ושנורקל, ציוד ריצה ורכיבה, ציוד טיפוס ועוד ועוד**. בסך-הכול המשקל שנאלצנו לשאת על גבינו בעת התחרות היה רב מאוד.

התחרות
שבת, 9 בערב
התחרות התחילה בניווט לילה ראשון. כמחצית השעה קודם לכן יצאנו עם כל הצוותים האחרים לכיוון נקודת ההתחלה של ניווט הלילה. בשעת הזינוק הוציאו המארגנים את מפות הניווט ובהן 20 נקודות הציון, ואנחנו העתקנו אותן למפות שלנו. כאן נאלצנו להשתמש ביכולות שרכשנו באימונים בתחום ריצת הניווט. ב-1:52 לפנות בוקר סיימנו ב'מקום טוב באמצע'.
הניווט הזה כלל לא הכין אותנו לבאות.

יום ראשון
בוקר: התחלנו בריצת חוף (Coastering), ריצה שאורכה פחות מ-10 ק"מ. בחלקה הקטן היא עוברת על חוף הים וברובה על סלעים הקרובים לחוף ובתוך המים. החוק היחיד בריצה זו הוא שאסור להתרחק יותר מ-15 מטרים מקו המים. התחרות הזו אינה קשה במיוחד, אך דורשת מיומנות רבה של ריצה יעילה בינות לסלעים.
סיימנו את הריצה על חוף הים, וכאן חיכה לנו המקטע המצחיק בתחרות. נכנסנו לים וצללנו עם שנורקלים מעל ריף. בסיום השחייה/צלילה היינו צריכים לענות על שאלון בנוגע לדגה ולצמחייה שראינו. נו באמת! נראה לכם שהיה לנו מושג?

צהריים: יצאנו לשתי רכיבות באופני הרים. העתקנו את מפת המסלול למפה שלנו ויצאנו בחזרה למאהל כדי להתארגן. בשעה היעודה הגענו לאזור הכינוס רק כדי לגלות ש...המארגנים העבירו את תחילת הרכיבה למקום אחר. מצאנו את אזור הכינוס כ-10 דקות לפני היציאה, התארגנו בזריזות (שכחנו הרבה דברים בגלל הלחץ) ויצאנו לרכיבה. אם חשבנו שהניווט של הלילה והריצה של הבוקר מהווים מדד למה שמחכה לנו - טעינו בגדול!
הרכיבה החלה בטיפוס מגובה פני הים לגובה של 700 מטרים במסלול שאורכו אינו עולה על 8 ק"מ (שיפוע ממוצע של 9%). המסלול כלל קטעים קלים יחסית לאורך שבילים לבנים, קטעים יותר קשים שבהם נאלצנו לדחוף את האופניים בעליות התלולות וקטעים טכניים ב'סינגלים', שבחלקם הגדול כלל לא ניתן לרכוב. בסיום העלייה המפרכת, בטמפרטורה של יותר מ-30 מעלות, חיכתה לנו ירידה תלולה וקשה שבסופה ניווט מורכב לנקודת הסיום. בסך-הכול כ-5-4 שעות רכיבה. לאחר כמה שעות של מנוחה נתבקשנו לרכוב במסלול, כמעט ללא שינויים - בכיוון ההפוך.
בסיומו של היום נכנסנו לרכבים ונסענו להרים, להמשיך את התחרות.

יום שני
ב-4 לפנות בוקר התעוררנו עם רעש הגשם על האוהל. הוא החל כזרזיף קל והפך במשך היום למטר סוחף שהסתיים רק למחרת אחר-הצהריים. המסלול הבא - 'הליכה' בהרים לאורך כ-30 ק"מ. למדנו את ציר התנועה, התלבשנו חם, הכנו אוכל ושתייה ליום ארוך והתכוננו ליציאה.
המסלול היפהפה החל בגובה 500 מטרים מעל פני הים וטיפס ל-1700 (אחרי 6 ק"מ כבר הגענו לגובה של 1400 מטרים. מישהו מעוניין לחשב את השיפוע?), לאחר מכן ירד ל-1100, טיפס מחדש ל-1700 מ' ומשם למדרון ולסיום בגובה 900 מטרים. הנופים היו מדהימים, כולל אזורים שבהם השלג עדיין נצבר. עברנו נחלים ונהרות, טיפסנו בדרך יערות עבותים עד למעבר לקו העצים להרים הגבוהים ובחזרה. יום מרהיב וקשה. לקראת אמצע הדרך מצאנו עצמנו אחרונים ואיתנו המאספים מטעם המארגנים. המשכנו בקצב המהיר ביותר שבו יכולנו להתקדם בידיעה שנסיים את היום הזה במאסף, אבל להפתעתנו, לקראת הסיום קיבלו המאספים הודעה בקשר כי צוותים נוספים, שהיו מהירים מאיתנו, נמצאים עדיין בשטח. מתברר שהלכו לאיבוד בגלל הניווט המורכב. המסקנה - 'זה לא נגמר עד שזה נגמר'.
בסיום המסלול נתבקשנו ללכת עוד כ-44 ק"מ עד לנקודת המפגש עם הרכבים. יופי!
לילה: ניווט הלילה היה שונה במקצת מהניווט הראשון ונערך בגשם שוטף. הפעם קיבלנו מפות מהמארגנים בקנה-מידה שונה מהמפות הרגילות (למותר לציין שהמפות ותיאור הנ"צ היו בצרפתית...).

יום שלישי
בוקר:
התעוררנו לעוד בוקר רטוב והמתנה לשינויים בלוח הזמנים, ולבסוף הודיעו שנתחיל את הבוקר ברכיבה. גם רכיבה זו החלה בטיפוס ארוך ומתמשך. כאשר הגענו, אחרי כשעה וחצי, לגב ההר, גילינו שהשביל הלבן שעליו רכבנו (בגשם) מכוסה בגזעים אדירים של עצים לאורך כ-500 מטרים. בלית ברירה ירדנו מהאופניים והתחלנו את דרכנו בסבך - עלינו, ירדנו, הרמנו את האופניים וזחלנו מתחת. בסיום, ממש לפני תחילת הירידה, כשהנחתי את רגל ימין על גזע עץ גדול ורטוב החלקתי, חשתי במכה חזקה בברך ובתוך דקות היא התנפחה לממדים של 'ברך נוספת'.
מכאן עברנו לירידה בשיפוע של 20% שאינה רכיבה כלל, בתוך סבך של קוצים, ושוב עלינו על האופניים והתחלנו את הרכיבה לכיוון נקודת הסיום.
צהריים: המשך היום החל בקטע ריצה של כ-45 דקות במעלה ההר במטרה להביא אותנו לתחילת מסלול ה- Canyoning. הכוונה למסלול בתוך נהר, בחלקו בשחייה ובחלקו בקפיצות ובירידה בחבלים. הציוד שלנו כלל חליפת שחייה וכל ציוד החירום שלנו. התלבשנו ויצאנו.
שחינו, קפצנו וגלשנו במשך שלוש השעות הבאות. המים היו קפואים, וגם לאחר כמחצית הדרך לא הצלחתי להפסיק לרעוד. אחרי אחת מהגלישות למים הודיע צח ש"או שיש כאן מצבורים של גז טבעי או שמכל גז החירום שלנו בתוך התרמיל דולף". מובן שמאוחר יותר גילינו כי התרמילים שלנו נקרעו והמכל נשבר לחלוטין. לקראת הסיום עוד הספקנו לעקוף זוג מתחרים ש'התברבר' בחיבור שבין הנהר לנקודת הסיום.
ערב: אחרי ארוחת 'שחיתות' שארגן תמיר (שנסע שלוש שעות כדי למצוא לצח עוף בתנור), יצאנו לנקודת הכינוס הבאה.
לילה: הגענו לניווט האחרון. המסלול התחיל באתר סקי בגובה של יותר מ-1600 מטרים. רעדנו מקור. כל השכבות שהבאנו איתנו לא ממש הספיקו. גם השהייה הארוכה בגשם במהלך היום לא היטיבה איתנו. היינו עייפים וכל מה שרצינו היה לחזור לישון.
זה היה הניווט המסובך מכולם, כי נקודות הציון הוחבאו היטב תחת השיחים הבודדים בשטח.

יום רביעי - היום המפוספס!
עוד טרם התחרות התייעצנו רבות עם המארגנים בנוגע להגעה ולעזיבה של האי. וידאנו שוב ושוב שאכן נספיק להגיע בסוף היום האחרון למעבורת (היחידה) שתאפשר לנו לחזור בזמן לטיסה. הובטח לנו שלא תהיה כל בעיה. התעוררנו ביום רביעי בבוקר, ולשאלתנו פעם נוספת אם נספיק למעבורת התשובה היתה "לא, אין סיכוי"... האכזבה היתה קשה.
היינו צריכים לקבל החלטה - להמשיך בתחרות או לחזור לארץ באיחור של שלושה ימים (בגלל השבת שנופלת באמצע). בצער רב הודענו למארגנים כי ניאלץ לעצור כאן. פספסנו עוד יום בשלג, בהרים; כל הצוותים יצאו לדרכם ואנחנו התקפלנו בצער רב...

רק לאחר פרק זמן של התאוששות אני מתחיל להבין את העוצמה והקושי שבתחרות כזו. והנה, חלפו עברו רק שבועיים מסיומה והטלפון צלצל ובצדו השני צח: "מצאתי לנו את התחרות הבאה - זה יהיה בסין"...

 

* תודה לגיא וליורם מיחידת חילוץ 'ערבה' שלימדו אותנו את הבסיס בטיפוס ובגלישה, לאיגור מחנות 'אלפיין סטור', שחידד ולימד אותנו טיפוס ספורטיבי, לעודד ולליעד מאיגוד הניווט, שעזרו לנו עם ניווטי היום והלילה ולניקולאי מהפועל ת"א, שלימד אותנו לחתור בקיאקים.
** תודה לחברת 'יונידו' שהעמידה לרשותנו את שעוני סונטו X-Lander מסדרת שעוני השטח (שעון שבו השתמשו כל המתחרים) ולחברת 'ר.א.ן ספורט' על העזרה בנעלי הריצה 'ברוקס קסקדיה'.

 

סגור