טור דה מון בלאן שלי - חלק ראשון

| שתף |

אין לי מושג מה השעה. אמנם יש לי שעון על היד אבל הזמן איבד את משמעותו כבר לפני שעות ארוכות. אני נמצא על ה La Flegere בתחנה האחרונה בק"מ ה 91. עוד רק 7 ק"מ אחרונים והתחרות מסתיימת. לפני 3 ק"מ חויתי את המשבר הראשון בתחרות הזו. פתאום, ללא כל התראה מוקדמת, הגיעו בחילות נוראיות, שחור בעיניים, ולא מדובר על השחור של אמצע הלילה.

תאריך: 15/09/10, מאת: רן שילון

אין לי מושג מה השעה. אמנם יש לי שעון על היד אבל הזמן איבד את משמעותו כבר לפני שעות ארוכות
אני נמצא על ה La Flegere בתחנה האחרונה בק"מ ה 91. עוד רק 7 ק"מ אחרונים והתחרות מסתיימת.
לפני 3 ק"מ חויתי את המשבר הראשון בתחרות הזו. פתאום, ללא כל התראה מוקדמת, הגיעו בחילות נוראיות, שחור בעיניים, ולא מדובר על השחור של אמצע הלילה. לא ממש התרגשתי. שלפתי את ה"אס" שלי בדמות סוכריות שוקולד M&M – ארבע סוכריות ועוד ארבע ועוד ארבע.. ואני כמו חדש.
העצירה הזו קצרה. כבר אין סיבה לתדלק, אלא קצת מרק עוף שיחזיק אותי בשבעת הק"מ האחרונים של היום.


האימונים
הגעתי מוכן לתחרות, והרגשתי זאת לכל אורכה. ידעתי שאצטרך להתמודד עם עליות תלולות וירידות עוד יותר ושעות ארוכות של יום ושל לילה. האימונים עבדו מצויין
הבנתי מהר מאוד שהמפתח לתחרות טמון במספר גורמים:
-היכולת לבצע עבודה לאורך שעות ארוכות
-תזונה ושתייה
-חוסן פיזי – היכולת להתמודד עם המסלול הכל כך קשה מבלי להתפרק
-התמודדות עם הגובה וחוסר החמצן
-ו.. טכניקה – היה לי ברור שלא ניתן יהיה לרוץ בעליות, ולכן המפתח הוא לדעת לרוץ בירידות מהר. מדובר בירידות בסינגלים תלולים שבהם מהמורות רבות, סלעים ושורשים שדורשים ריכוז גבוה
גורם חשוב בתחרות כזו תמיד הוא החוסן המנטאלי, אבל על כך במאמר נפרד

תוכנית האימונים שלי היתה בת כ 6 חודשים ובתוכה 3 שיאים:
תחילת התוכנית – אולטרא 50 ק"מ של פרו-ספורט במרץ
הר לעמק בזוג בסוף אפריל
התאוששות בחודש מאי והתחרות בסוף אוגוסט

האימונים כללו אימוני מהירות, שמטרתם המרכזית שימור טכניקת הריצה, אימוני עליות וירידות רבים וכמובן אימוני חיזוק בחדר הכושר, לאורך כל התקופה. השקעתי מעט יחסית בשיפור יכולת ספיקת החמצן, מכיוון שהאמנתי ועדיין מאמין, שאימונים במישור החוף בקיץ האחרון מדמים בצורה טובה אימוני גובה (בגלל הלחות הגבוהה, רמת החמצן הזמין באויר נמוכה). לאורך התחרות, לא הרגשתי כלל את הגובה (1000-2500 מטרים מעל פני הים).

שיא האימונים נערך כ 4 שבועות לפני התחרות בשילוב של שני מחנות אימונים back to back בצפון – מחנה אימונים של חמישי-שבת בחרמון ואחריו מחנה אימונים קצר יותר בצוק מנרה שלושה ימים מאוחר יותר.
במשך רוב התקופה רצתי בין 10-13 שעות ריצה בשבוע ( 120-150 ק"מ שבועיים ) ובשבוע השיא הגעתי ל 22 שעות ריצה ( למעלה מ 220 ק”מ שבועיים) !!

הנסיעה
יצאתי מישראל ביום שני, לקראת התחרות שהתקיימה בשבת.
למה? מחקרים רבים מצאו כי ריצה בגובה צריכה להתבצע או עם ההגעה או אחרי חמישה ימים (היום הרביעי הוא הקשה מכולם)
ישנתי בשמוני, שכמו שכתבתי כבר, קלקלה לחלוטין את דעתי (השלילית) על הצרפתים. העיר הינה גן עדן לאוהבי הריצה וטיפוס ההרים. העיר נמצאת בגובה של 1000 מטרים ובימים המובילים לתחרות עליתי עד 3800 מטרים.
בימים אלה גם תרגלתי טכניקת ירידות – עליתי באמצעות רכבל וירדתי בריצה. 

 

לחלק שני של המאמר המתאר את מהלך התחרות לחץ כאן

סגור