במסלול הפנימי - מישאל דגן

| שתף |

השבוע במדור מתארח המאמן מישאל דגן - מקצין בצה"ל ועד מאמן קבוצה המונה כ-100 רצים.

תאריך: 18/08/14, מאת: SPORTWEB


מישאל דגן


מועדון: ONO - פשוט לרוץ


היסטוריה אישית:

"כקצין צעיר השתתפתי במספר מרוצים במסגרת השירות הצבאי, והתחלתי להירשם באופן עצמאי לכל מיני מרוצים נוספים, מבלי אימונים מיוחדים, רק לבוא ולרוץ. לאחר שנה-שנתיים הבנתי שאם מתאמנים בנוסף, אפשר גם להשתפר. סטארט-אפ! וכך נבלעתי לעולם האימון. רכשתי הכשרות בתחום ובתוך כך עשיתי הסבה מקצועית כקצין אימון גופני בצה"ל. כראש המדור לאורחות חיים במחלקת כושר קרבי, אימנתי וניהלתי מספר מסגרות אימון לקצינים ואנשי קבע (ריצה/שחיה/רכיבה/ירידה במשקל) ושם רכשתי והעשרתי את הידע והניסיון כמאמן וכאיש מקצוע והייתי שותף למהפך שצה"ל חווה בתחום אורח החיים הבריא. החלטתי להשתחרר מצה"ל בדרגת רב סרן ולהקים את מועדון הריצה שלי ONO - פשוט לרוץ".


צילום: הנס אנגלסמן


הישגים בולטים של מתאמנים שלי:

"אני מעדיף לא למדוד מתאמנים שלי על ידי הישגים, אלא על ידי החוויה האישית והטמעת תרבות גופנית. אני מאמן אנשים מן השורה בכל רמות האימון המעוניינים לסגל לעצמם אורח חיים בריא לצד חוויה מקצועית שתקדם אותם לשיפור היכולת האישית. האם זה נחשב להישג? יש היגידו שכן".


מקום אימון מועדף לאימונים בארץ:

"לדעתי אחד המקומות היפים בארץ, ובטח כשיש אימון בתוכו – שמורת פולג. ממכון וינגייט בצפון ועד מסגד סידני-עלי בדרום (על שביל ישראל). ניתן להתאמן שם ריצה קלה לאורך קו הצוק הצופה לים, ובמקרה הצורך לשלב עליות בדיונות החול".


תחרות אהובה בארץ ובעולם:

"מרתון טבריה. מאז שאני זוכר את עצמי רץ, אני משתתף בו באופן קבוע, אם כרץ עבור תוצאה אישית, או כ"פייסר" לזמני היעד השונים. מרוץ מסורתי על כל המשתמע מכך, מרתון "טהור" ללא עיסוק בפרסום ובהפנינג שאנחנו רגילים לראות במקומות אחרים. מסלול נוח לתוצאה ואף מומלץ כמרתון ראשון. לא בכדי מגיעים בכל שנה עשרות רצים בכירים מקניה ומאתיופיה לקבוע בו שיאים אישיים וקריטריונים. השתתפתי במספר רב של מרתונים בעולם וחזרתי עם אותה המסקנה: הוא שלנו, כאן, מהיר, קרוב, ובעברית. אז למה לא?"


טיפים מנצחים למתאמנים:

"הטיפ החשוב ביותר שאני יכול לתת וגם מקפיד עליו עם מתאמני הוא להמעיט בתחרויות. יש לנו נטייה לרוץ ולהירשם (תרתי משמע) לכל מרוץ שמופיע על הגלובוס, רק כי הוא קיים. הדרך הנכונה ביותר היא לברור את התחרויות שבהן אנחנו משתתפים, להגדיר בכל תקופה תחרות אחת כ"תחרות יעד" וכנגזרת ממנה מספר מרוצי הכנה. ריבוי המרוצים משאיר אותנו במקום בהתקדמות האישית ועלול להוביל אותנו בבטחה אל הטיפול השוטף אצל הפיזיותרפיסט, בואכה חזרה לכורסת הטלוויזיה מושבת מאימונים. המתאמנים שלי יודעים ש"אין נסתר מנגד עיני", וכל השתתפות במרוץ כלשהו עוברת דרכי.

 


צילום: הנס אנגלסמן
פרטים על הקבוצה – היכן מתאמנים, מה המיוחד בה, כמה זמן היא פועלת?

"מועדון הריצה שלי פועל כשנה וחצי, בשלושה מוקדי אימון: תל אביב, קרית אונו ומודיעין, וכולל 100 מתאמנים בכל רמות האימון. את שלוש הקבוצות אני מאמן בעצמי, פעמיים בשבוע בכל קבוצה, ולא "מי מטעמי", מה שבאופן טבעי הופך את ההיכרות האישית והמקצועית שלי עם המתאמנים לאפקטיבית יותר. בסופי שבוע אנחנו נפגשים לריצה "סוציאלית" במקומות שונים באזור המרכז, שבה כל אחד רץ כפי יכולתו ובקצב שלו".

האם אתה מתאמן בעצמך? כיצד אתה משלב בין אימון מתאמנים לאימון של עצמך?

"אני מתאמן בעצמי, אך לא מדובר בפרויקט פשוט. כאשר את אימוני הקבוצות אני מדריך בשעות ה"פריים-טיים" כמעט בכל ימות השבוע, נורא קשה לייצר אימון לעצמי. אני משתדל להקפיד על עוגנים בימים מסוימים ששמורים לאימונים האישיים שלי ומאמין שהם חלק בלתי נפרד מהמקצוע ומההצלחה בו".

עוד חשוב לי לומר:

"מי מהקוראים שמכיר את עמוד הפייסבוק שאותו אני עורך "רצים עילאיים ומתנשאים" ודאי יגלה בין השורות את דעתי על האופן בו אנחנו (כולנו) לוקחים את עולם הריצה. אני מאמין שאפשר לבוא גם בגישה אחרת, קלילה והומוריסטית, ששמה את תחום הריצה בפרופורציה הנכונה בשגרת חיינו. קישור לדף רצים עילאיים ומתנשאים

 

 

רוצים להופיע במדור? כתבו לנו!


 

  • אינגריד מולר

סגור