במסלול הפנימי - ניבה זיו

| שתף |

"הספורט עיצב לי אישיות ואופי חזק, ואני מאמינה כי ביכולתו של כל ספורט להעניק המון לאדם. כיום, אתלטיקה היא חלק בלתי נפרד מחיי". היום במדור "במסלול הפנימי" - ניבה זיו, אלופת ישראל ושיאנית ישראל בקפיצה משולשת.

תאריך: 30/01/11, מאת: SPORTWEB

ניבה זיו

שנת לידה: 1982

מאמן: מני פלד

אגודה: מכבי רשל"צ

היסטוריה אישית:

נולדתי בתל אביב ורוב חיי היו ועדיין כאן. האהבה שלי לספורט החלה כבר בגיל 7 כאשר עסקתי בהתעמלות קרקע ובטניס. התחרתי לראשונה בגיל שמונה וחצי בתחרויות טניס ומיד משפחתי ואני הבנו שאני אדם מאוד תחרותי ויש לי כישרון בספורט.
כשהגעתי לתיכון "גילו" אותי. מצאתי את עצמי משתתפת בתחרויות 60 מטרים עם הבנים ולא עם הבנות. ניסו להכניס אותי לכל תחרות שהיא בבית הספר, אבל נמשכתי לאתלטיקה. התחרתי כמעט בכל המקצועות.
בגיל 14 התחלתי להתאמן עם נבחרת בית הספר פעמיים בשבוע. מיד לאחר מכן, דוד קושניר לקח אותי תחת חסותו וכך התחלתי להתאמן באופן מקצועי באתלטיקה קלה: בריצות ספרינט ובקפיצה לרוחק. עזבתי את הטניס ורכיבת הסוסים שהייתה בזמנו כתחביב. לקראת גיל 19 התחלתי להתחרות בקפיצה משולשת. גילית שיש לי שתי רגליים חזקות והלב משך לשם. זכיתי להיות אלופת ישראל בקפיצה משולשת לקדטיות ואלופת ישראל בקפיצה לרוחק לנערות.
בגיל 21 החלטנו שתמה תקופה ועברתי להתאמן אצל מני פלד. מני אימן את אלופי ושיאני ישראל במגוון מקצועות וראיתי בו מאמן מסור עם יכולות מקצועיות אדירות שיובילו אותי קדימה. מני קידם אותי משמעותית בקפיצה משולשת, בקפיצה לרוחק ובריצות ספרינט. הוא הפך אותי מבחורה שעוסקת בספורט לאתלטית מקצועית. האהבה האמיתית שלי הייתה לקפיצה המשולשת ולפיכך, החלטנו להתמקד בה. בשנת 2004 הייתי לראשונה אלופת ישראל בקפיצה משולשת לבוגרות. שנת 2005 - היתה שנת שיא מבחינתי. בעזרתו של מני והאימונים המסורים, הצלחתי לשבור את השיא הישראלי בקפיצה משולשת המוחזק על ידי עד היום.
במקביל לאתלטיקה למדתי את לימודיי האקדמיים. הרגשתי כי אתלטיקה לא ממלאת לי את הפן ההשכלתי ורציתי להרחיב את אופקיי. על אף הלימודים שנמשכו 3 שנים בתואר הראשון ושנתיים וחצי בתואר השני, הצלחתי להתמיד באתלטיקה. הייתי מגיעה 3 פעמים בשבוע לאימוני בוקר, הולכת ללימודים (בשנה השלישית הוספתי גם את העבודה) ו-6 אימונים בערב. בתחילת התואר השני החלטתי להפחית מעט את אימוניי, ובמקום 9 אימונים בשבוע, עם עבודה ועם לימודים, התאמנתי 6 פעמים בשבוע. זה מה שאני עושה עד היום. עבודה בבוקר, אימונים בערב ולימודי תואר שני פעם בשבוע (שיסתיימו בחודש זה ממש).
התמיכה של המשפחה ושל החברים והאמון של המאמן העניקה לי המון מוטיבציה להמשיך לעסוק באתלטיקה גם בזמנים פחות טובים. הספורט עיצב לי אישיות ואופי חזק, ואני מאמינה כי ביכולתו של כל ספורט להעניק המון לאדם. כיום, אתלטיקה היא חלק בלתי נפרד מחיי. על אף הקושי הרב בלשלב לימודים, קריירה במשרה מלאה ואימונים כל יום – זה אפשרי. אחרי הכל, זה בא מאהבה וזה הבית השני.


שיאים אישים מלאים (כולל מיקום שבירת השיא) בכל המקצועות הרלוונטים באתלטיקה:
קפיצה משולשת - 13.08 מ'
קפיצה לרוחק – 5.83 מ'
100 מטר – 12.56 שנ'

השגים בולטים בחלוקה לשנים:
2010 – אלופת ישראל ושיאנית ישראל בקפיצה משולשת
2009 – אלופת ישראל ושיאנית ישראל בקפיצה משולשת, מקום 3 בקפיצה לרוחק
2008 – אלופת ישראל ושיאנית ישראל בקפיצה משולשת
2007 – אלופת ישראל ושיאנית ישראל בקפיצה משולשת, מקום 2 בקפיצה לרוחק
2006 – אלופת ישראל ושיאנית ישראל בקפיצה משולשת
2005 – אלופת ישראל ושיאנית ישראל בקפיצה משולשת – שנת שבירת השיא הישראל,
מקום 3 בקפיצה לרוחק
2004 – אלופת ישראל בקפיצה משולשת, מקום 3 בקפיצה לרוחק

מסלול/מקום אימון אהוב בארץ :
אצטדיון האתלטיקה בהדר-יוסף

תחרות אהובה בארץ ובעולם:
אליפות ישראל היא אחת התחרויות האהובות עליי. אומנם התחרות מתקיימת בישראל, אבל יש בה אווירה מיוחדת, יותר צופים מבכל תחרות אחרת בישראל וזה האירוע אליו כל האתלטים מחכים מדי שנה. זו "הבמה" המרכזית שלנו.
גם תחרות גביע אירופה לנבחרות שמתקיימת מדי שנה, היא אחת התחרויות האהובות. בכל שנה משנים את מיקומה - אולי לא במקומות האידיאליים בעולם, אבל האווירה, היכולת להתחרות עם אתלטיות מהעולם, הרמה, התמיכה של הסגל ושל הספורטאים האחרים מקנה תחושה שונה ומגובשת.

דעותיי בנושאים שונים:
בצעירותי, ראיתי באתלטיקה כמקום בו אני יכולה להתפתח אישיותית ולבנות קריירה. ברמה האישית אני חושבת שגדלתי להיות אדם חרוץ, עם המון מוטיבציה, בוגר ואחראי. עם זאת, הבנתי כי קשה מאוד לפתח קריירה באתלטיקה בישראל ובכלל. מכשולים פיננסיים, בעיות תשתיות וממשלתיות לא ממש מאפשרות לעסוק ב"מלכת הספורט" ברמה מקצועית עולמית. מעטים הספורטאים שאכן מצליחים לפתח מאתלטיקה קריירה. אין לי ספק שזה קשור לסדרי העדיפויות, ויכול מאוד להיות שככל שהתבגרתי סדרי העדיפויות שלי השתנו מעט.
בניגוד להרבה מאוד אתלטים קיבלתי את ההחלטה להישאר ללמוד בארץ ולא לנסוע לארצות הברית. אני אדם שקשור מאוד למשפחה ולחברים והיה לי קשה פשוט לעזוב הכל ל-4 שנים. שיקול נוסף היה איכות מאמני הקפיצות בארצות הברית, שלא הייתה כה ידועה.

למדתי תואר ראשון בתקשורת וניהול והתחלתי לעסוק בפרסום, עד היום. אני עובדת במשרה מלאה כפלנרית (בונה אסטרטגיות תקשורתיות למוצרים ומותגים). בימים אלו אני ומנהל הקריאייטיב של משרד הפרסום "שלמור אבנון עמיחי / R&Y " מנסים לגבש תוכנית פעולה לקראת גיוס יותר צופים לאליפות ישראל ב-2011.
במקביל לאימונים ולקריירה, התחלתי את התואר השני באוניברסיטת בן-גוריון במנהל עסקים עם התמחות ביזמות והייטק, ובחודש זה, אני בסיומו.
זו השנה ה-12 שלי באתלטיקה. משום מה אנחנו לא מצליחות להיפרד. על אף פיתוח קריירה, האתלטיקה ממוקמת אצלי עמוק עמוק בלב – וברגליים, והרצון שלי להמשיך להתאמן ולהיות אלופת ישראל ושיאנית ישראל בקפיצה משולשת, נשאר איתן.
 

 

לתגובות לכתבה על ניבה - הצטרפו לפייסבוק שלנו

 

צילום שער: דני מרון

סגור