הטירוף האמיתי של הבריטים יצא לדרך

| שתף |

עם כל הכבוד לרוכבי האופניים וחותרי הסירות, הקהל המקומי בלונדון עומד בגבורה בלחץ שנוצר ברכבת התחתית ומגיע בהמוניו לתחרויות האתלטיקה שיצאו לדרך. אף אחד לא רוצה להחמיץ את ג'סיקה אניס. דני בורשבסקי מדווח מלונדון

תאריך: 04/08/12, מאת: דני בורשבסקי

עד ליום התחרויות הזה בלונדון, המשלחת הבריטית כבר זכתה בשש מדליות זהב, אבל עם כל הכבוד לבראדלי וויגינס והחותרים בסירות, עושה רושם שלכל מדליית זהב שישיגו המארחים בתחרויות האתלטיקה, יהיה משקל הרבה יותר גדול. את זה אפשר היה להרגיש בבוקר התחרויות הראשון באצטדיון האולימפי. סשנים של בוקר בתחרויות אתלטיקה מהסוג הזה, במיוחד ביום הראשון, הם לא תמיד אטרקטיביים. אפילו הרצות הבכירות בעולם ב-100 מטר מתחילות להתחרות רק בערב. אבל את עשרות אלפי הבריטים שהגיעו ליציעים בבוקר עניינה רק אחת – ג'סיקה אניס. מי שנחשבת לאתלטית קרב ה-7 הטובה בעולם כיום, היא ככל הנראה הספורטאית האולימפית האהובה ביותר באי הבריטי. היא מייצגת את כל הקלישאות הרגילות שספורטאים ברמתה מציינים (מקצוענות, נחישות וכו'), אבל יותר מכל היא מייצגת גם את נישואי התערובת בין לבנים לשחורים באנגליה – אלו הם הנישואין של הוריה, וויני ואליסון, שיושבים מאושרים ביציע, ורק ממתינים למדליה האולימפית של בתם, שהחמיצה את משחקי בייג'ינג 2008. כולם מכירים את משפחת אניס, שבעיני רבים משמשת דוגמה למשפחה הבריטית הקלאסית של שנות האלפיים.

בינתיים, ספורטאים בריטים רבים התקשו לעמוד בלחץ, אבל אניס היא ספורטאית גדולה. זה אומר שהיא כבר עברה מזמן את ההיכרות עם מעמד העל לו היא זכתה בתור אתלטית בריטית מובילה, שזכתה באליפות העולם בקרב 7 בברלין 2009 ובסגנות בדאגו 2011. בבוקר התחרויות הראשון באצטדיון האולימפי, היא מדהימה עם תוצאה של 12.54 שניות בריצת ה-110 משוכות. קודם כל מדובר בתוצאה הטובה ביותר שנקבעה במקצוע הזה במסגרת קרב ה-7, מדובר גם בשיא בריטי חדש בריצה הזאת ואם תרצו – תוצאה יוצאת מן הכלל שהייתה מציבה אותה במקום הרביעי בגמר ריצת ה-100 משוכות באליפות העולם האחרונה, ובקלות במקום הראשון באליפות אירופה שנערכה לפני חודש בהלסינקי. אחרי פתיחה כזאת, כולם כאן מצפים לראות את ג'סיקה אניס רצה עם הדגל, וקצת אחרי גם את מו פראח, שיתחרה בריצת ה-10,000 מטר.

אם כבר מדברים על מוצ"ש שמח, מה שקצת מקלקל את האווירה כאן זה הארגון של הבריטים בנושא התחבורה. מיד בתום התחרויות מדי ערב, נוהרים הצופים אל תחנת הרכבת של סטרטפורד במזרח העיר, ממנה הם חוזרים למרכז או אל מקומות אחרים בעיר. עד עכשיו זה עבד די בסדר. כלומר, היו פקקים של אנשים, אבל לאור העובדה שבריכת השחייה הכילה פחות מ-20 אלף צופים והיכל הכדורסל כ-12 אלף, הצליחו לעמוד כאן בעומס. החל מהיום, בנוסף לכל הכמויות שהזכרנו, ייצאו מדי ערב מאצטדיון האתלטיקה 80 אלף איש נוספים. כבר אתמול, קווי הרכבת התחתית החלו לקרוס תחת העומס ולא לתפקד. כולנו תקווה כאן בלונדון שהמצב הזה ישתפר, למרות שצפייה בתחרות אתלטיקה כל כך טובה שווה גם נסיעה לאורך לילה שלם ברכבת התחתית, ועוד בעמידה.

עוד סיפור מעניין בזווית הבריטית הוא של האלופה האולימפית ב-400 מטר מבייג'ינג, כריסטין אורוגו המקומית. במקרה שלה, "מקומית" זו ההגדרה הטובה ביותר שיכלנו לתת לה. אורוגו היא ילידת שכונת סטרטפורד, בעבר שכונת פועלים לא סימפטית וכיום האזור המקסים שבו נמצא הפארק האולימפי ולצדו הקניון הגדול ביותר באירופה. אורוגו שיתפה את התקשורת המקומית בתחושותיה לגבי המקום שבו מתקיימות תחרויות האתלטיקה ואמרה שמבחינתה ההרגשה מדהימה. היא מספרת שמאז ומעולם היו לה רגשי נחיתות בגלל המקום שממנו היא באה, ובמקביל אליהם תחושות קנאה כלפי האנשים שגרים באזורים העשירים של לונדון. "היום אני כבר גאה להיות תושבת סטרטפורד, וכל האחרים יכולים רק לקנא", אמרה אורוגו. כעת נותר לראות האם תחושת החמימות הביתית הזאת, תוביל אותה למדליית זהב נוספת במשחקים האולימפיים. התחושה שלנו היא שלא, כי האמריקאיות חוזרות אל המשחקים האלה בגדול.
 

  • ג'סיקה אניס

    Victah Sailer / photorun.net

סגור