לקראת אליפות ישראל ב-10,000 מ' - ניתאי שטיין

| שתף |

האתלטיקה בכלל ומקצועות הריצה הארוכים בפרט דורשים מאמץ פיזי, אבל לא פחות, ואולי יותר – מנטלי. במקומות שלכולם קשה תמיד יהיה מקום קשה יותר ובו תמצאו מעטים שמעזים להימצא בו. ניתאי שטיין הוא מהבודדים האלו שלא מפחדים להיכנס לחללים הכהים ולצאת מהם מחוזק יותר

תאריך: 01/05/12, מאת: אורן בוקשטיין

ניתאי שטיין מוכר בעיקר לחובבי האתלטיקה והריצות הארוכות. האזרח הממוצע לא יזהה אותו בעוברו ברחוב. זו אולי אחת הבעיות המאפיינות את תרבות הספורט הישראלית – דווקא אלו שלא מגיעים או יגיעו למחצית מרמת ההשקעה שלו, הם שזוכים להכרה הגדולה. יחד עם זאת שטיין מייצג ערכים רבים שכל אחד היה רוצה לראות בספורטאים בכלל ובאתלטים בפרט, ולא שאין עוד שכמותו באתלטיקה. במקום טיול שנתי בחו"ל, בשנים האחרונות, כחייל במסגרת עתודה, הוא מרכז את ימי החופשה שלו סביב חג הפסח למחנה אימונים של כשלושה שבועות בקניה שהפך אצלו למסורת אותה הוא מממן מכיסו הפרטי (עלות של כ-10,000₪).

השנה המטרה העיקרית שלו היא לשפר משמעותית את שיאו האישי ב-10,000 מ' (32:28.48 ד' אותו קבע באליפות ישראל 2010) במסגרת האליפות שתתקיים בתחילת מאי בהדר יוסף. "השאיפה היא לקבוע זמן סביב ה-31 דקות", הוא קובע לעצמו מטרה. עבור שטיין שיועד כבר מתחילת דרכו לריצות מרתון, היעד כרגע הוא קביעת הקריטריון בחצי מרתון (1:06 שע') לאוניברסיאדה (אולימפיאדת/אליפות עולם ה/לסטודנטים) שתתקיים בקיץ 2013 בקאזאן שברוסיה. מתחילת דרכו באתלטיקה היה ברור לו ולסובבים אותו שהתחום המתאים לנתוניו האישיים הוא ריצות ארוכות, או בקיצור, מרתון, למרות שהוא טרם השלים אחד כזה. בהתאם לאופיו, הוא מתאר זאת: "זהו תחום הכרוך בסבל רב ובעבודה קשה שאני מתחבר אליהם למרבה האירוניה שבדבר".

ההתחלה
לא כל אתלט יכול להתגאות שכבר בתחילת הקריירה שלו הוא היה סגן אלוף ישראל באתלטיקה, ואלו שכבר משיגים זאת (דוגמה טובה היא ניקי פאלי ודימה קרויטר), פעמים רבות מוכיחים כבר בגילם בין הטובים בעולם במקצועם. ניתאי שטיין בן ה-24 עשה זאת כשהיה בן 17.5 כשסיים שני באליפות ישראל הראשונה בריצת הרים – מקצוע אתלטיקה שלמעשה כמעט ולא קיים בארץ – מייד אחרי מאמנו דאז, חיים מלכא (אתלט ומאמן ריצות ההרים היחיד בישראל). הדבר שבלט אצל ניתאי בסיום אותה תחרות הייתה השקט הפנימי שלו, ואולי הדבר מתעצם כאשר הוא היה לצד מלכא שאופיו, כך זה נראה לפחות למתבונן מבחוץ, נראה כהיפך המוחלט של שטיין.

למעשה מלכא שאימן את שטיין במסגרת קבוצת הכנה לצה"ל, היה זה שהכניס לראשו את חיידק האתלטיקה, למרות ששטיין תיחר עוד קודם במספר תחרויות נוער. למרות שהתאמן במסגרת קבוצת הכנה לצה"ל, מסלול אותו בוחרים לעשות, בדרך כלל, חיילים שמתעדים עצמם לשירות קרבי, שטיין התקבל לעתודה האקדמאית ונכנס למסגרת הטרום צבאית רק בגלל שזו הייתה המסגרת היחידה עליה ידע שיוכל להיכנס בעזרתה לכושר. כעבור זמן מה עזב שטיין את תל-אביב, עיר הולדתו, ועבר לגור בצפון בגלל לימודיו בטכניון שהחלו כבר בגיל 18 במסגרת עתודה אקדמאית לתואר ראשון בהנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון. כעת הוא במהלך לימודיו לתואר השני, במקביל לשירותו הצבאי של 6 שנים (במסגרת תכנית העתודה), מהן כבר חלפו שנתיים וחצי.

תקופת אימוניו עם מלכא גיבשה את אופיו כאתלט. שטיין מתאר: "במהלך מערכת יחסים כה קרובה של מאמן ואתלט לומדים הרבה דברים בתחומים שונים, שלא תמיד ניתן לדלות מהזיכרון על מנת לתאר אותם במילים. למרות שאלו דברים שבאים אוטומטית אצל אנשים עם אופי כשלי, אומר שחונכתי איך לחיות כאתלט, מהי העבודה הקשה הנדרשת מאתלט של ריצות בינוניות-ארוכות, כמו גם לכבד אתלטים אחרים. מבחינה מקצועית למדתי על החשיבות של תכנון והסתכלות לטווח הארוך, בניגוד להישגי 'בוסר' ולתוצאות מיידיות. לראייה, באותן שנים בהם התאמנתי בעיקר למרחקים בינוניים, למרות שהיה ברור לכל שאינני מתאים לתחום הזה באתלטיקה, וזאת על-מנת לבנות בסיס לעתיד במרחקים הארוכים. למדתי על החשיבות של האימונים כמכלול של 'Overall Athletics' ולא רק ריצות. למדתי שצריך לתת דגש גם לטכניקה ולחוזק והיציבה של הגוף בריצה. למדתי לא לפחד להוביל דבוקות ולעמוד בראש, גם אם לפעמים זה פוגע בתוצאה הסופית. למדתי שצריך לחתור למקצוענות ככל שניתן, גם אם חיי היום-יום שלי רחוקים מלהיות חיי מקצוען, ומחנה האימון הזה בקניה הוא דוגמה טובה".

הקשיים בדרך
על אף שבטכניון קיימת נבחרת אתלטיקה, השילוב בין מסגרת אימונים רצינית ללימודים התובעניים של התואר הראשון הוא קשה. בהיעדר מסגרת מסודרת של תמיכה בלימודים ובאימונים, בדומה במכללות האמריקניות, רצה הגורל שהטכניון צמוד לאצטדיון האתלטיקה בנווה שאנן בחיפה, עובדה שחסכה לו זמן רב באותן ארבע שנות לימודי התואר הראשון בהן הוא חיי במעונות הטכניון. "לצערי הרב נבחרת האתלטיקה של הטכניון כוללת בעיקר ספרינטרים, ללא מסגרת מסודרת לרצי ארוכות שמעדיפים להתאמן יחד", נזכר שטיין בקשיים של האימונים לצד לימודיו, במהלכם החל גם נועם נאמן, אלוף ישראל ב-3000 מכשולים, ללמוד בטכניון הנדסת אווירונאוטיקה לפני כמה שנים, אולם לשניים יצא להתאמן יחד פעם אחת בלבד. מאז נאמן העדיף את מסגרת הקולג' האמריקנית אליה הוא עזב.

חגיגות האינג'רה
כיום האתלט מאיילות מתגורר בכרמיאל שבגליל עקב הקירבה לרפא"ל, שם הוא משרת כעתודאי ומבלה כ-9 שעות ביום. בשגרה אימוניו כוללים כ-10 אימונים בשבוע, בהם הוא גומע מעל 120 ק"מ, כשהאימונים החשובים הם אימון האיצטדיון השבועי באיצטדיון הטכניון והאימונים החזקים אותם הוא מבצע בסופי שבוע בהם הוא נמצא ת"א, יחד עם חבריו לקבוצה דן סלפטר (שהוא גם מאמנו הנוכחי), יגאל לב ולורנה צ'מטאי קורלימה. "לצערי הרב אני תמיד מתאמן לבד במהלך השבוע, ואם לא די בכך, בגליל קשה להתאמן, בעיקר בחורף כשהשדות בוציים והרוח חזקה. זו גם הסיבה בגינה האימונים החזקים מתבצעים בסופי השבוע במרכז", מסביר שטיין ומוסיף, "מנגד, חיי נוחים ומאפשרים לי שינה מספקת, תזונה נכונה (ובהזדמנות זו אני מודה על כך לרפא"ל) וכמות מספקת למדי של אימונים. לעומת זאת, הסוויץ' המהיר והמתמיד שצריך להתבצע מלימודי הנדסה לאימונים (ולהיפך) על-מנת להספיק הכל, הוא לא תמיד דבר מובן מאליו".

כאמור, לשטיין יש מטרה באליפות ישראל ב-10,000 מ', אולם במסגרת הכנותיו לעתידו כמרתוניטס, הוא מתאמן לקראת ריצות חצי מרתון. הוא התכונן להשתתף בחצי מרתון ליסבון במרץ (בו השתתף זוהר זימרו), דבר שטורפד בגלל הוירוס ממנו סבל. התכנון הוא להשתתף בחצי מרתון בהולנד בתחילת יוני או בצ'כיה בסוף יוני. תוכנית האימונים הנוכחית שלו, בקניה, כוללת "13 ריצות בשבוע, בנוסף לשחייה בבריכה הקרה והמצוינת שיש במקום, וכמובן אימוני חיזוק. את השבוע הנוכחי אסיים עם קילומטראז' שבועי של כ-160 ק"מ". באופן כללי אימוניו הם שילוב בין הרבה עבודת סבולת בריצות בגבעות קניה, אינטרוואלים קצרים וארוכים באיצטדיוני העפר, ועליות קצרות כאלמנט נוסף.

"מעבר לתקוותי להשיג את מטרותיי האישיות באליפות ישראל ב-10,000 מ', אני מקווה שהתחרות השנה תהיה אירוע גדול ומרשים, עם רצים מחו"ל ושידור ישיר. יותר מהכל, כמו כולם כמעט, אני מייחל לכך שקהל רב יפקוד את היציעים בתחרות. אסיים בברכת הצלחה לאתלט החשוב באותו הארוע, מוגס טסמה, בנסיונו לקבוע את הקריטריון למשחקים האולימפיים בלונדון. אם הוא יקבע את הקריטריון, נלך לחגוג באכילת אינג'רה במסעדה אתיופית". סיכם שטיין.

 

 

  • צילום: מיקי ויידנפלד

סגור