מכשולים בדם - על חזרתו של איתי מגידי

| שתף |

המשחקים האולימפיים בבייג'ין היו פסגת חייו הספורטיביים של איתי מגידי, אולם גם האירוע שהוציא אותו מאהבתו האמיתית, ריצת 3000 מכשולים. אחרי שכבר מיצב את חייו בעבודתו כמהנדס, האהבה האמיתית גברה על ההיגיון והוא חזר למסלול, לזיעה ולאי ודאות

תאריך: 21/08/11, מאת: אורן בוקשטיין

לאתלטיקה הישראלית לא היו סיבות רבות מדי להתרגשות השנה. רגע לפני אליפות העולם, מקצוע הקפיצה לגובה היה היחיד שגרם להתעניינות גדולה ולמעט התרגשות, כמו גם מספר שיאי נוער ומאבק מעניין בקטגוריית הריצות ל-5000 ו-10,000 מ'. דווקא בסוף העונה ניתנה לחובבי הענף סיבה חדשה לשביב של תקווה – איתי מגידי בן ה-30 עושה סימני חזרה בריאים.

עשרים וארבע שנים לאחר שיהודה צדוק ייצג את ישראל בריצת 3000 מכשולים במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 1984, איתי מגידי עשה זאת בבייג'ין, אולי אפילו בדרך רצופת הקריטריונים הקשה יותר, מבלי להפחית ולו במעט מהישגו של צדוק. מגידי שנחשב אולי לישראלי הטוב בכל הזמנים במקצוע הקשה הזה, הוא שיאן ישראל לבוגרים (השיאן גם ב-2000 מ'), עד גילאי 23 (קטגורייה בה הוא מחזיק גם בשיא ב-1500 מ'), נוער (שם הוא השיאן גם בריצות 1500, 3000, 5000, 2000 מכשולים, 1 מייל, 1000 מכשולים ו-1500 מכשולים) וקדטים (בנוסף ל-1000, 1500 ו-2000 מכשולים).
את החלום האולימפי הגשים מגידי, כאמור, לפני 3 שנים אחרי שקבע כחודש לפני המשחקים 8:24.14 דק' בתחרות במץ שבצרפת, ובכך לא רק שבר את השיא הישראלי, אלא קבע אף את הקריטריון הדרוש לתחר על הבמה הגדולה ביותר בעולם. אלא שלבייג'ין הוא הגיע עם גוף למוד פציעות שהכריע אותו במהלך אחד האימונים ערב ריצת המוקדמות שלו בבייג'ין. "אינני זוכר מתי התחריתי במצב אידיאלי בלי לסחוב איתי איזו פציעה", הוא מעיד. את ריצה המוקדמות אליה עלה עם משכחי כאבים, הוא זוכר היטב. היא חרוטה בזכרונו כקינוח מר לארוחה שטעמה לו מאוד. את הזיכרון הזה הוא רוצה לתקן.

התקופה שאחרי האולימפיאדה לוותה באבחונים וטיפולים רבים במטרה לתקן את הנזק ברגל. הניתוחים לא עזרו. בשלב מסוים הסתיימה גם המלגה שקבל בגלל העובדה שלא התחרה ולא היה ברור מתי יחזור, אם בכלל. את החלק העיקרי בחייו תפסו לימודים לתואר שני במנהל עסקים שבאו כהשלמה לתואר בהנדסה אזרחית אותו השלים באוניברסיטת קלמזון תחת מלגת אתלטיקה מלאה, וכך התמנה למהנדס פיתוח ב"רדימיקס", חברה שמתמחה במוצרי בטון. את החיים המיוזעים מלאי שעות האימונים הקשים בשמש והלחות הישראלית, כמו גם מלאי האי ודאות כלכלית כאתלט, החליפו משרד ממוזג, ביטחון כלכלי, אלא שאלו לווו כל העת ברעב, תשוקה וגעגועים לאהבת המכשולים הטבעית שלו.
לפני כתשעה חודשים עבר ניתו מוצלח בברכו הימנית ועמו תקווה חדשה. "לראשונה בחיי כבוגר הרגשתי שאני לא בכושר. ישבתי במשרד או מול הטלוויזיה וצפיתי בתחרויות שפעם השתתפתי בהן, עליתי במשקל וזה מאוד הפריע לי", הוא נזכר וממשיך, "הבנתי כמה הריצה חסרה לי וכמה אני באמת אוהב את החיים הקשים האלו. התחלתי להתלבט עם עצמי. מצד אחד עמדה העובדה שיש לי עבודה מסודרת עם פרנסה וביטחון כלכלי, ומנגד האהבה והגעגועים לריצה שפירושה מלחמת הישרדות של אי ודאות". בשיחה שקיים עם מנכ"ל החברה בה עבד, האחרון לא הצליח להבין את ההגיון שבדבר, אבל מגידי הסביר לו שאין ממש היגיון, זה עניין של אהבה ומה שהלב אומר לו לעשות. "עבודה תהיה גם בעוד כמה שנים, לעומת חלון הזדמנויות כרץ מקצועי שיכול להגיע למעמדים בינלאומיים גדולים שייסגר מתישהו".

במארס השנה מגידי עזב את המשרד הנוח ויצא לחופשה לא מוגבלת בזמן. לאחר כחודש ארז תיק ויצא למחנה אימונים בקניה. "הייתי חייב לחזור לבסיס. להתנתק מהכל ולחזור לחיים המקצוענים של אימוני ריצה, אוכל ושינה. אני כבר לא ילד, ולפני שאני עושה החלטה גורלית הייתי חייב לבדוק שזה עדיין זורם לי בדם". ההתחלה, כמו רוב ההתחלות, הייתה קשה. הכושר הבסיסי מאוד שלווה בעודף משקל וחברה צעירים שלא ראו אותי ממטר". המחנה הזה היה למעשה נקודת המפנה בה הוא החליט ללכת על זה עד הסוף.
אחרי שהתחרה מספר פעמים בארץ בריצות 5000 מ', בהן בעיקר בחן את יכולותיו, הגיע לפני למעלה משבוע תחרות בלובן שבבלגיה בה היה אמור לרוץ 5000, אלא שהרצים במקצה נראו לו גדולים עליו בשלב זה והוא ויתר על הריצה הזו והחליט לרוץ 3000 מ'. ברגע האחרון הוא שינה גם את ההחלטה הזו והחליט לרוץ את הריצה הכמעט טבעית שלו אותה הוא מכנה "הבייבי שלי". מגידי מתאר את רחשי לבו לפני ההחלטה, "הייתי חייב לבחון באיזה מצב אני, כיצד הגוף והרגליים יגיבו? לא חשבתי בכלל על תוצאה, רציתי רק לבחון גבולות". את קו הגמר הוא חצה שלישי בזמן של 9:00.42 דק', תוצאת השנה של אתלט ישראלי במקצוע זה. מגידי דווקא מקרר מעט את ההתלהבות, "המצב בארץ בריצת 3000 מכשולים הוא לא טוב ולכן, עבורי, תוצאת השנה בארץ לא מהווה מדד. הכי חשוב לי שהוכחתי לעצמי שהגוף שלי מסוגל לעמוד בלחץ וללחוץ היכן שצריך ולשמור בו זמנית על איזון נכון. למעשה הוא אותת לי להמשיך בכיוון אליו חזרתי".

לאחרונה מגידי התאמן תחת הדרכתו והכוונתו של רמי ז'מיאן. במקביל הוא בודק ומחשב את דרך האימון היעילה והטובה עבורו. "יצרתי קשרים עם מאמנים מחו"ל ואני בודק את אופציית העבודה שתהיה הכי טובה עבורי. לא ברור לי עדיין מה יהיה אופי העבודה שלי עם רמי שלא יכול להיות זמין 24 שעות כאדם שלא מתפרנס מאתלטיקה. ברמות אליהם אני שואף אני צריך מחוייבות גדולה בהרבה ואני לא יכול לדרוש זאת מרמי", מסביר מגידי. אינני יודע אם אתאמן קבוע בחו"ל עם מאמן מסוים, או שזה יהיה דרך סקייפ, אימיילים ועבודה מכוונת מרחוק". מי שמתכנן בשנה הקרובה להיפגש אתו בבתי קפה, מסעדות או סתם לשיחות חולין צריך לבדוק היטב את לוח הזמנים שלו כי כנראה שזמן שהייתו באימונים ותחרויות בחו"ל יהיה גדול בהרבה מ"חופשותיו" בארץ.
"אליפות אירופה בהלסינקי 2012 והמשחקים האולימפיים הם בהחלט מטרה ובשבילה אני מוכן לעשות את הקילומטרז' הדרוש ולעיתים גם את המלחמות העצמיות עם ההחלטות שהגעתי אליהן. אני לא מקריב כל כך הרבה דברים בחיי בשביל זכיה באליפות ישראל. עם האימונים והזמן אדע בדיוק היכן אני עומד", הוא מסכם. על מנת להגיע לאליפות אירופה שתתקיים בסוף חודש יוני 2012, מגידי יצטרך לקבוע 8:35.00 דק'. תוצאה מהירה מזו בכ-12 שנ' יקנו לו את הכרטיס ללונדון כחוויה מתקנת.
 

סגור