מרוץ אלוני אבא - הכל נשאר במשפחה

| שתף |

במקום רחוק, בין כרמים ושדות, התקיים בפעם השלישית המרוץ של המושב. שירי פרידמן, מנצחת מקצה ה-10 ק"מ מסכמת את מרוץ הבית שלה.

תאריך: 22/05/12, מאת: שירי פרידמן

העונה הזו הייתה אחת העמוסות בקריירת הריצה החובבנית שלי. השתתפתי ב-12 תחרויות ברחבי הארץ ואפילו אחת בחו"ל.
כל זה רק הפך את המרוץ באלוני אבא למתוק יותר - איזה כיף זה לפנש את העונה במירוץ ביתי במושב בו אני גרה, אחד האיזורים היפים בארץ – אלוני אבא בעמק יזרעאל.
 
המיוחד במירוץ אלוני אבא מבחינתי הוא ההשתתפות המשפחתית שלנו. בשאר המירוצים נסעתי עם חברותיי הטובות ושותפותיי לריצה מאיה והדס (שגם הייתה בין מארגני מירוץ אלוני אבא), לעיתים כל המשפחה באה לעודד. אולם במירוץ אלוני אבא כמעט כל אחד מבני משפחתי השתתף באחד ממקצים: ערן בעלי השתתף במקצה ה-5 ק"מ, ילדיי במקצה הילדים (1 ק"מ) ואני במקצה ה-10 ק"מ.
ואנחנו לא היחידים, חודשיים לפני המירוץ, אלוני אבא הספורטיבית התעוררה לחיים, וברחבי המושב אפשר היה לראות מגוון רצים: ילדים, נשים וגברים הציפו את הרחובות והשדות באימוני ריצה לקראת המירוץ, קבוצת הספורט של אלוני אבא (בהדרכתה של הדס) תוגברה באימוני ריצה שבדיעבד הניבו תוצאות יפות במרוץ. והכל לקראת המירוץ השנתי במושב.
גם על משפחתי ההכנות לא פסחו ועשינו כמה אימוני ריצה משותפים.

יום המירוץ הגיע וההתרגשות במושב גדלה. הרבה מתנדבים עזרו כבר בשעות הבוקר בהקמה של האירוע. רשימה של צוותים האחראיים על ההפקה:
צוות אבטחה, צוות שטח, צוות מזכירות סדרני חנייה ועוד ועוד.

הגענו למירוץ (בהליכה יש לומר) ב-15:30 קצת לפני תחילת הזינוקים של הילדים. נפגשנו עם הוריו של בעלי שתפסו פיקוד על הילדות הקטנות.
קיבלנו את שקית המירוץ המשפחתית שלנו (שירות וי איי פי של הדס כבר הזכרתי?).
האוירה הייתה נפלאה, הפנינג גדול עם מוסיקה ברקע. הילדים עשו חימום משותף והזינוקים של מקצי הילדים יצאו לדרך.

ראשון לזנק היה הבן שלי שי בכיתה ג'. התכנון המקורי שלו היה שאני ארוץ איתו ואכתיב לו את הקצב, אבל על קו הזינוק הוא שינה דעתו והחליט שהוא ירוץ לבד כמו חברו.
קבענו להיפגש באמצע הדרך. הילדים זינקו ואני רצתי מהצד השני לקבל את פניו. ראשוני הילדים החלו להגיע כשלפתע אני מזהה את שי רץ בניחותא ומדבר עם חברו.
אני (בהיותי אמא לא תחרותית ולא מלחיצה בכלל) צעקתי אליו: "תפסיק לקשקש ותתחיל לרוץ מהר!" כנראה שזה עשה את העבודה... בתוספת קריאות עידוד של אדוה מאמנת האופניים המדהימה שלו מעמק האוש"ר, שי סיים בספרינט מרגש.
.
השנייה לזנק הייתה בתי שירז בכתה ה'. לשירז הצטרפתי מתחילת הריצה, רצנו מהר מאוד, גם היא זכתה לעידודים מהמאמנת שלה וסיימה בספרינט מרשים (ושיפור של 6 שניות בתוצאה האישית שלה).

הילדים סיימו וכעת הגיע תורי לזנק, המתח גדול ורמת הציפיות עוד יותר גדולה. על לא עוול בכפי נוצר לי שם במושב של מישהי שיודעת לרוץ... אז צריך לרוץ ומהר.
על קו הזינוק עוד הספקתי לקשקש עם כמה מחבריי הרצים בינהם שני מכתיבי הקצב של המירוץ . תדרוך לרצים מפי אלעד (מארגן המרוץ): "אתם תרגישו טוב בהתחלה בירידה אך אל תטעו מחכה לכם עלייה של 2.5 ק"מ בסוף ..." והזינוק יצא לדרך.

3 ק"מ ראשונים מהירים מאוד בירידה שבחלקה נחמדה ובהמשכה על אבני חצץ לא נוחות במיוחד. אבל יאמר לזכות האבנים שאני מכירה כל אחת מהן באופן אישי שהרי "טחנתי" את המסלול הזה קצוץ כל העונה (וגם זכיתי לרוץ את הקטע הזה בהר לעמק ב 2:00 לפנות בוקר).

הקילומטרים הבאים המשיכו בשדה לכיוון אלונים עם הקפה של מטעי האבוקדו. עם סיום ההקפה התחילה עלייה נחמדה ביותר, בהמשכה עוד קטע מישורי עם רוח נגדית ונוף פסטורלי. ואז בתום 7.5 ק"מ התחילה העלייה, העלייה ההו-כה מוכרת, העלייה ששותפותי לריצה ואני תמיד מנסות להימנע ממנה באימונים, בכל מיני הקפות דרך בית לחם או אלונים. אבל הפעם הייתי לבד, הדס הייתה בין מארגני המירוץ וגם מאיה לא יכלה להשתתף.

התחלתי את העלייה בנקודת מים שבה קיבלתי עידוד מילדי המושב וגם כוס מים קרירה. וזהו, אין מנוס מכאן ועד הסוף עלייה, עלייה, עלייה וצריך לרוץ מהר (כמו שכבר אמרתי יש ציפיות).
לקראת אמצע העלייה פנים מוכרות צועקות לי "תשחררי את הידיים", בעלי ערן, שכבר הספיק לסיים את מקצה ה-5 ק"מ שהוזנק קצת אחרינו (וכמו שהבנתי אפילו עשה גלגלון ראווה של שחקני כדורגל בסיומו), חזר לאסוף אותי ולרוץ איתי את הקילומטר וחצי האחרונים.

"קדימה תעקפי אותם", הוא צועק לי, ואני בדה ז'ה וו לצעקות שלי על שי ... עוד 500 מטרים לסיום, בגן המשחקים מעודדות אותי במרץ מאיה, בנותיה ובנותיי: "קדימה שירי!" כמובן שהגברתי וסיימתי בספרינט, שהרי לא נעים לסיים בקצב בו רצתי את העלייה.
קריאות עידוד מכל עבר ו"כל הכבוד" על ההישג, חיבוק עם המאמן האגדי שלי ברוך מעמק האוש"ר, חיבוק דוב עם הדסי, בקבוק 2 ליטר והתאוששות קלה.

שירזי סיימה במקום רביעי המכובד, שי סיים במקום שני, ערן במקום שלישי ואני במקום הראשון (איזו הקלה לא אכזבתי אף אחד).
גאווה גדולה לפרידמנים, תשואות רבות מהקהל.

עוד סיפורים מרגשים מהתחרות :
שתי אחיות בנות עשר רצו 5 ק"מ וזכו לעמוד זו לצד זו על הפודיום, שתי אחיות בנות 40+ רצו 5 ק"מ וזכו במקומות שני ושלישי.
6 נערים מתחת לגיל 19 שסיימו בתוצאות מצויונות את מקצה ה-5 ק"מ.
ילדים בני 4 רצים 700 מטרים לצד הוריהם הגאים.
אלו הם רק מקצת מהסיפורים והחוויות של מירוץ אלוני אבא השלישי.
350 רצים מכל קשת הגילאים במירוץ שכולו ספורט וטבע.

בקיצור, אם עדיין לא הכנסתם ליומנים אז מירוץ אלוני אבא הרביעי הולך להיות אחד המירוצים שלכם בעונה הבאה!
אני אהיה שם וגם משפחתי.

תודה רבה למארגני המירוץ שעושים זאת כבר בפעם השלישית במיומנות רבה ולשם הספורט והכיף: סיגל פרטוק הדס דובובי ואלעד ושדי.
 

  • שירז (שנייה משמאל) וחברותיה מתארגנות לזינוק

    צילום: אלון קלינגר

  • שירי פרידמן, בדרך אל עוד ניצחון

    צילום: אלון קלינגר

  • שי בזינוק

    צילום: אלון קלינגר

  • ערן (מימין) על הפודיום

    צילום: אלון קלינגר

סגור