סיכום חצי מרתון פארק הירקון

| שתף |

מעל 600 רצים זינקו הבוקר לחצי מרתון פארק הירקון, המירוץ שהחל לפני חמש שנים כריצת מבחן למתאמנים למרתונים בסתיו. היום המירוץ כבר לבש אופי מקצועי ונחרט היטב על לוח המירוצים בישראל. סקירה מקצועית מאת ליאת גלר.

תאריך: 26/08/11, מאת: ליאת גלר

האמת היא שכמו מבקר תיאטרון ותיק, התחלתי לכתוב את הסקירה הזו עוד לפני שהגעתי הבוקר לפארק. המשפט הראשון היה: "פארק הירקון לא בנוי ל 800 ומעלה רצים". לשמחתי מסתבר שלא רק שהפארק עמד יפה במשימה, אלא שכל מירוץ פארק הירקון היה מפתיע בכמה מוצלח שהוא היה.

קודם נתונים יבשים: את המירוץ ניצח ניר אילן ממועדון ארוחת הבוקר בתוצאה של 1:12.43. שני לו סיים דורון פייביש בתוצאה של 1:19.16 ושלישי איציק לוי הבלתי נדלה מאיילות בתוצאה של 1:20.37 שע'. בנשים לא נרשמה הפתעה ויערה זנגי סיימה ראשונה בתוצאה של 1:27.16 שע'. אחריה סיימה בהפרש ניכר דקלה דרורי ממרת"א ב 1:35.43 שע' ומיטל קוטק מסדום והמורה (שם מצוין!) בתוצאה של 1:37.06 שע'. את המירוץ סיימו 681 רצים (מספר נמוך יותר מכמות הנרשמים, שעמד על 808) ואני מעריכה שהיו שם עוד לא מעט רצים לא רשומים וכמובן רצי הפארק הרגילים.

לאור כמות הרצים האדירה שנרשמה ציפיתי – כמו רבים אחרים – לזינוק לחוץ במיוחד ולקילומטרים ראשונים איטיים. ובכן, הזינוק אכן היה עמוס מאוד אבל בניגוד למירוצים אחרים כאן הרצים היו סבלניים מאוד, לא היו דחיפות ולא כעסים. תענוג. עד היציאה מיער בראשית בואכה האגם השבילים אכן היו עמוסים, אבל מאותו רגע הכל נפתח ולא היתה שום בעית מקום. הפארק גם היה ריק מאוד יחסית ליום שישי בבוקר היות וכמעט כולם רצו במירוץ, ואפילו להקות האופניים מגבעת המופעים נדדו לראש ציפור. מצד שני... הפארק היה ריק כך שלא היה הרבה עידוד בדרך (אבל זו תלונה לכל מירוץ בארץ, לא?)

עמדות החלוקה היו מאויישות היטב לדעתי והמתנדבים עשו עבודה מעולה. לא מעט מהם רצים בעצמם כך שהיתה שם דאגה אמיתית לרצים וכמובן שהיה כיף לראות פרצופים מוכרים. לא מעט רצים שלא השתתפו במירוץ הגיעו רק כדי לעודד בסיום וחלקם התייצבו לאורך המסלול – שאפו גדול לכולם. כמות גדולה כזו של מתנדבים שמתייצבים בארבע לפנות בוקר (או מוקדם יותר...) רק כדי לפרגן ולתרום – וואו.

בסופו של דבר המירוץ התעלה על כל הציפיות שהיו ממנו, אין דרך אחרת לסכם את זה. ממרוץ קטן של כמה עשרות בודדות של רצים הוא הפך ממש לחגיגת ריצה. אין ספק שהרוח החיובית שאפפה את המירוץ – החל ממשה פרץ בראש החץ, ברוקס מרתוניה שפרסו חסות על האירוע באותה גישה מפרגנת ותומכת שהם מפגינים בכל התנהלות שלהם – הכל חילחל כלפי מטה ונראה היה שמרבית הרצים חייכו מההתחלה ועד הסוף. עוד נקודה חיובית שהוסיפה לא מעט – מזג האויר היה בהחלט לטובתנו! וכמובן הקלישאה הידועה – מסלול מוכר יותר קצר. אין כמו לרוץ בחצר האחורית.

איפה דווקא כן היתה בעיה? ראשית, הבעיה המוכרת והיא העדר שטיח בזינוק, במיוחד בזינוק איטי כמו שהיה. נכון שלכולם יש שעון וכל אחד יכול למדוד לעצמו זמן, ובכל זאת – חבל שאין. עוד בעיה, שאמנם נשמעת כמו משהו קטן, אבל כוסות הפלסטיק שאיתן חילקו את המים לא נועדו לשתיה תוך כדי ריצה. זה נשמע קטנוני כי הרי כשאנחנו רצים בפארק אנחנו עוצרים ממילא כדי לשתות, נכון? אבל בואו נזכור שהמרוץ הזה בא, בראש ובראשונה, לשרת את הרצים שמתכוננים למרתוני הסתיו והם בוודאי לא רוצים לעצור תוך כדי. עם זאת, לפחות לחלק מהרצים שאיתם דיברתי גם מזה צמחה תועלת כי כך הם יודעים מה מחכה להם. עוד בעיה שהיתה – למשך כמה דקות בסיום לא היו מים... אבל שוב – גם כאן היה פתרון מיידי, הברזיה הקבועה של הדר יוסף, ולזכות המארגנים אפשר וצריך לציין שתוך זמן קצר הגיעה כמות מכובדת של מים.
יכול להיות שאם היו גובים מהמשתתפים עלות קצת גבוהה יותר אפשר היה לחלק מים בבקבוקים, לדוגמא. אבל מצד שני כל היופי של המרוץ הזה הוא שמדובר בהפקה של "החבר'ה" בשביל עצמם.
לסיכומו של דבר, חצי מרתון הפארק הוכיח – שוב – שאפשר גם בעלות נמוכה להרים הפקה שלא תבייש מירוצים גדולים וותיקים ממנה. ובעיקר נתן תחושה שקהילת הרצים בארץ היא בדיוק כך – קהילה תומכת ומפרגנת ושמחה, ואיזה כיף להתחיל את סוף השבוע באוירה כזו!
 

תמונות טלי שיאצו-דיגיטלי

לתוצאות חצי מרתון פארק הירקון - לחצו כאן

לסרטוני הוידאו של צלם אותי - לחץ כאן

 

סגור