סיכום מירוץ "הר, מנזר ומדבר"

| שתף |

ביום שישי האחרון התקיים מירוץ מיוחד במינו: "הר, מנזר מדבר" למרחקים 10 ק"מ וחצי מרתון. אסף בן יאיר, מי שהוביל את הקבוצה של המרחק הארוך מסכם את רשמיו מהאירוע.

תאריך: 06/02/12, מאת: אסף בן יאיר

יום שישי, רבע שעה לפני חמש בבוקר. בתנו התינוקת רוצה לאכול משהו...ואני? גם אני צריך לקום. למעשה מדובר על חרדה אמיתית - שלושה שעונים מעוררים ועוד שלושה חברים שביקשתי מהם בלילה הקודם לדאוג לזה שאני קם וגם עונה בשפיות. אחד מהם מאתגר אותי ושואל מה השורש הריבועי של 64. אני עונה לו בשיא הטבעיות – 9.5. הוא מתעקש איתי ואני אומר לו שאם הייתי ישן הייתי אומר 2, אבל כיוון שאני לא ישן הרי שהתשובה היא 9.5. הוא נרגע ויודע שהחבר שלו שפוי. אבל בינינו, מי צריך שפיות כשאני הולך להוביל ריצה של חצי מרתון בצפון מדבר יהודה עוד שעתיים?

6:09 אני מגיע לכיכר הכניסה למעלה אדומים. מספר רכבים כבר לפני על הדרך לקידר. אנחנו בדרכנו לתפילת שחרית.
6:16 אנשי בית-הספר שדה שער הגיא מקבלים את פנינו, עורכים כבר את השתייה החמה והעוגות לעשרות הרצים שאמורים להגיע לאירוע.
6:21 הלחץ שמייצרים התפילין על האמה הימנית שלי, בתוספת הקור העז, גורמים לי לחשוש לנמק מתקדם. אח, להיות יהודי זה לא קל...
6:27 תוך כדי התפילה אני קולט את השיירה המכובדת שעולה לקידר – כמה עשרות רכבים שמלאים באנשים משוגעים, ומשהו בלב מתרחב ונפתח.
6:38 מתחיל להתארגן. לוקח איתי את המדונה. את דפי ההדרכה. את המשקפיים. אשתי והבת נעות לכיוון הג'יפ המחפ"ק. וההתרגשות מתחילה להתגבר.
6:50 אני מצליח לכנס את הקהל, ומעביר את ההדרכה הראשונה. אנשים עדיין בשלב של להקשיב לי. הם יאבדו את זה בהמשך כשלמולם יופיע הנוף המרהיב של מדבר יהודה...
6:56 צור קסטל לוקח את הקבוצה לחימום קל. הם עוד יתגעגעו לשיפועים הקלים האלו, אני חושב לעצמי...
7:03 תדריך בטיחות אחרון. אני מסביר לכולם שאנחנו הולכים להתחיל על קצב של 6 דקות לקילומטר. בדיקה מול הג'יפ המלווה של מג"ב ומול החפ"ק שהכל בסדר.

7:07 יוצאים לדרך!

כבר בהתחלה החברים שלי מאשקלון מחליטים שלרוץ 200 מטר לפני כולם זה מגניב. בשביל מה יש חברים אם לא בשביל שישברו לך את המילה מול כל הקבוצה? הכי טוב חברים (ועוד מאשקלון)...
בכל אופן בשלב הזה הקבוצה עדיין רעננה וכולם נפעמים מהנוף המדברי שהולך ונפתח לנגד העיניים, כששיאו בתצפית ההיקפית מפסגתו של המונטאר.
הגשמים שירדו ביומיים שקדמו לריצה עשו לנו קצת רטוב במהלך הדרך אבל הירוק שבעיניים באמצע השומקום – תענוג צרוף !
העלייה למונטאר מאתגרת. טיפוס של כ-130 מטרים בגובה על פני מרחק של פחות מ-2 קילומטרים. זנב-רצים קטן מתחיל להווצר, אבל תוך 4 דקות מרגע שאני על ההר, אחרון הרצים מגיע גם הוא.

ירידה תלולה וקצרה ואנחנו כבר על הדרך למרסבא. עליות וירידות קטנות אבל מורגשות היטב ברגליים. וככל שמתקרבים למנזר אני כבר סקרן לדעת איך יהיה המפגש הראשון של כל הרצים עם המנזר התלוי הציורי הזה (מנחם מרקוס כתב בפתיחה לסקר נוף "צפון מדבר יהודה" שהם חשבו שהמנזר הזה לקוח מסרט של וולט דיסני...).
לא טעיתי. התרגשות הרצים באה לידי ביטוי בצילומים הרבים למול נוף המנזר. המנזר נשאר ברקע והרצים מתחלפים..משעשע משהו...

בשלב הזה אנחנו כבר אחרי חצי מרתון. ועוד ארוכה הדרך. הירידה לקדרון נותנת לנו אתנחתא קלה, אבל גבעות הקירטון העגלגלות עוד ייפרעו מאיתנו בדרכנו הארוכה מעלה, בחזרה לקידר. בעצירה השלישית אנשים כבר מתחילים לשאול אותי מה השיפוע הצפוי לנו לקטע הסיום... אבל הסוף כבר מרגיש. עוד עלייה אחת, שתיים שלוש, עשרים...מה זה כבר משנה?
בנקודה הזאת אנחנו כבר רואים את ג'יפ מג"ב שמלווה את הרצים של ה-10.7 ק"מ, בהובלתו של הרץ רפי אטינגר, ואני מקווה שגם להם הולך בסדר.
המסלול בנוי כך שניתן לקצר כ-2 ק"מ בסוף המסלול, וההצעה שלי מתקבלת ברצון בקרב חלק מהרצים על רקע האתגר הפיזי הרב שהמסלול הזה מציב בפנינו.
אבל בסופו של דבר זה נגמר.
אוכל מפנק במיוחד מקבל את פנינו, ולעזאזל המתיחות...כולם מתיישבים על המחצלות שנפרסו לטובת האירוע והתפנקו להם בסיום מתוק ובריא.

לתמונות מאירוע "הר, מנזר, מדבר"
 

  • תמונה באדיבות שרית אטינגר

  • צילום: שרית אטינגר

  • צילום: שרית אטינגר

  • צילום: עופרי מילר

  • צילום: עופרי מילר

  • צילום: עופרי מילר

סגור