סיכום מרוץ "אל מול נבו" 2014

| שתף |

בסוף השבוע האחרון נפגשו קבוצת "בנתיבי ארץ" יחד עם עוד אורחים חדשים לעוד ריצת טיול בחבל ארץ שמעטים נוהגים להגיע אליו. אסף בן יאיר חזר עם הרשמים.

תאריך: 12/02/14, מאת: אסף בן יאיר

בוקר עולה על מבואות יריחו. אנחנו נכנסים בשער הצהוב של היישוב הקטן, תצפית של "שלום עכשיו", לו הייתה כזו, הייתה וודאי מדווחת בבהילות על נסיונות להרחבת היישוב. לא הפעם.
"אין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום" (מסכת אבות) ואני רוצה לומר שאין לך מקום שאין לו שעה. יריחו ידועה בהיותה עיר חורף קלאסית, ושמש עדינה בשילוב עם רוח קרירה היו התפאורה הנפלאה שזימן לנו החורף המוזר הזה.

המקום הנידח יחסית גרם לנו לאיחור לא שגרתי ביציאה לדרך. המולת האנשים המסתערים על פינת הקפה ומפטפטים להם להנאתם גרמה לי להבין שיש כאן חבורת אנשים שנהנית מהחוויה עצמה ולהוריד לרגע את כובע הנודניק שמקריא לכולם זמנים (ועדיין הקראתי...). גדעון, היום תושב גיתית ובמשך 6 שנים חלק מאנשי מבואות יריחו, פותח לנו את הבוקר עם סיפורו של המקום.
עשרים וחמש דקות אחרי שבע אנחנו יוצאים לדרך, שורה ארוכה ויפה של אנשים שהגיעו לכאן ממקומות ומעולמות שונים, ואף על פי כן בחרו לבוא ולהפגש כאן.
יום קודם ביטל לנו הצבא את הכניסה לבית הכנסת העתיק של נערן, אבל לאחר המסלול המקדים שהיה רק ביום חמישי הגעתי לחשבון של 20 קילומטרים, בלי האטרקציה הזו. היה נראה לי די והותר. ריצה קצרה על הכביש ויורדים אל השטח. לידי רץ צעיר, אחד הרצים הצעירים שלנו אי פעם, יהודה, שבסיוון הקרוב (מקווה שאיני מתבלבל) יחגוג אי"ה בר-מצווה (!)
צבאים בודדים נראים במרחק של כמה מאות מטרים קדימה, והנוף המדברי מתחיל להכנס פנימה. לפתע פתאום חוצים שני צבאים את דרכנו, כמה מטרים מראשוני הרצים, במהירות שכתובה רק במפרטים של החיה היפהפיה הזו באנציקלופדיו. וואו!

מגיעים אל הנקודה הראשונה, אנדרטת הנ"ד. החלום שלי להביא לכאן קבוצה של רצים, שהסיכוי שיגיעו לכאן אחרת שואף לאפס ולא ברור מאיזה כיוון, מתגשם. יומיים לפני הריצה התבשרתי שראש להק ציוד היוצא של חיל האוויר, למעשה האיש שאחראי על כל המערך הטכני של החיל וידיד מזה כמה שנים, יגיע לריצה. ביקשתי מרַן להכין כמה דקות על האירוע. שאלות האנשים לאחר מכן הראו שהבחירה הייתה מוצלחת מאוד.

את הנקודה השנייה רואים בעין, אבל הלב נפתח רק כמה שניות אחרי שעומר עתידיה, שריף מקומי, התחיל לדבר על המקום שהקימו אשתו והוא במו ידיהם במסירות ובנחישות אין קץ, בצניעות רבה. בשלב מסויים, נוחי, מח"ט הבקעה הקודם, מחבק אותו ומסביר לקבוצה במילים שלו מה זאת ציונות ואיך היא קשורה לחוות "עינות קדם". החיבוק החם הזה עשה משהו טוב לכולם. הקבוצה הומה ונרגשת לשמוע שמעל 70 (!) בני נוער עברו דרך החווה הזו והמשיכו לדרכם בצבא ובחיים, הלאה מכאן. חלק מאיתנו רוכשים מהתוצרת המקומית, ויואל מציע תמרים למי שרק רוצה, פשוט הרגשה נהדרת של חבורה מופלאה שכזו.

המקטע הבא מסתיים במגלשת העוג'ה המיתולוגית. עבורי, המגלשה היא קודם כל שני אמבולנסים שהגיעו לכאן בפסח תשס"ד כדי לפנות אותי להדסה הר הצופים אחרי חווית גלישה שכזו. אם כבר הגענו עד לכאן, אנחנו מחליטים להכנס עד לנביעה עצמה. בדואי משבט הכעבנה ושלושה ילדים קטנים מפנים עבורנו את השטח, והצעירים שבנו ברוחם ובגופם, טובלים את גופם במים הנעימים. נקודת "תדלוק" אחרונה לפני הדרך חזרה. צילום חוויתי של כמעט כולנו על אמת המים שחוצה את הנחל מצפון לדרום. כל הזמן עובר לי בראש שאנחנו נמצאים על גשר מעל העוג'ה. השם הזה מתייחס לשני נחלים, האחד והמזרחי, שלנו, והשני והמערבי, הירקון. הגשר הזה שעכשיו עומדת עליו כמות אנשים לא מבוטלת, אמת מים של כ-30 מטרים, שאיני יודע מי האחרון שתחזק אותה ושום הגבלת משקל לא רשומה במבואותיה, גורמת לי להתפלל שהאירוע הזה, יוזמה ספונטנית מסעירה, יעבור בשלום. תודה לאל, עבר בשלום!


טובלים במים



קרוב לנקודת חציית הנחל אנו מעוררים עניין בקרב ילדים בדואים באיזור. אמש, בסיור המקדים שאותו עשיתי עם מדי חיל האוויר, בסצנה כמו לקוחה מסרט הזוי, מביט עלי ילד בדואי שעוד לא מלאו לו עשר שנים, ומצדיע לי עם חיוך קל על הפנים. אני משיב חיוך, ומשחרר אותו, אך מגלה שהוא לא חיכה לשחרור. חצוף!...
אנו מתקרבים אל הסיום. מבט לאחור מגלה שיש לנו זנב, ולמה האחרונים תמיד בסוף?...



חיים פריד לא ויתר לי, ויחד נסענו לבית הכנסת העתיק בנערן. יום שישי לקראת חצות היום, נדמה לי שברקע המסגדים מתחילים להתעורר. שני יהודים הולכים וסובבים את רצפת הפסיפס של בית הכנסת היפה הזה שעל גדתו הדרומית של נחל מכוך. ועוד מעט יהיה אפשר לומר בנחת, בואי כלה.
לסיום, מוכרח להגיד שאני נרגש מהריצה הזו. איני זוכר ריצה שבה כל כך נהניתי, ואני מרגיש שהשנה יש לי זכות מיוחדת להוביל חבורת של אנשים נהדרים. היה פשוט תענוג צרוף להוביל אתכם בשלוש השעות האלו יחד.

תודה לבית ספר שדה כפר עציון, ובראשו ירון, בחסותו יוצאות הריצות האלו. האוכל הפעם היה פשוט מדהים – בריא (ברובו הגדול), טעים להפליא ובנדיבות רבה. תודה לכנה שסייעה מאחורי הקלעים ולסתיו ששקדה על הארגון במקום, ועשתה זאת היטב. וכמובן, תודה לאיש היקר שמלווה אותנו כבר מעל לשנתיים ימים, עמיחי.

לעדכונים על הריצות הבאות - מוזמנים ללחוץ כאן

  • משתתפי הריצה על אמת המים

    צילום כל התמונות: סתיו שץ

סגור