סיכום מרוץ "הר, מנזר ומדבר"

| שתף |

"מי שלא היה שם, הרגיש את רוח הבוקר שמלטפת אותו, פגש כמה בדואים בדרך, ראה את ים המלח מראש הר מונטאר, פער עיניו למראה הפלא הזה של המרסבא שתקוע על מצוק הקדרון, הריח את שפכי מזרח ירושלים בפכפוך נעים שלא היה מבייש פלג מים עליז בגליל העליון...לא יבין את כל אלו".

תאריך: 26/01/14, מאת: אסף בן יאיר

"שמע, שוב הצלחת לייצר ריצה מעגלית שכל הדרך בעלייה..."

כך סיכם אחד המשתתפים את חווית יום שישי האחרון, אחרי קרוב לשלוש שעות של נדודים במדבר יהודה. ואת האמת? ביני ובין עצמי, ובשקט ושאף אחד לא ישמע, אני לא בטוח שהוא לא צודק...
סמוך להנץ החמה עשתה שיירת רכבים נכבדה את דרכה ממעלה אדומים לכיוון קידר (דרום). הגענו כדי לרוץ. ואת זה עשינו, ובגדול.

את הבוקר התחלתי בהשראת שירה של חווה אלברשטיין (שאפילו כתבה את המילים הפעם) "קרקס" על אותו קרקס צוענים ובו אוהל שכדי להכנס אליו משלמים הרבה כסף, ואין מספרים מה יש בו, ולסוף מתברר שיש שם בריון שמביא סטירה אדירה לכל מי שנכנס לאוהל. לרצים אמרתי שלהגיע בשעה שכזו לחור שכזה, זה מבחינתי להכנס לאוהל...ומי בתפקיד הבריון? נראה לי שתוואי השטח יכול להיות מועמד טוב.

אבל את האמת? הייתה לי חוויה מרנינה. איכשהוא בין רצי "בנתיבי ארץ" תמיד ישנם אנשים מעניינים ולא שגרתיים. בכל ריצה אני מתוודע לעוד כמה אנשים ולומד עליהם קצת יותר. את התואר "הגיבור התורן" אני בוחר הפעם לחלק בין מנחם, בן 68, עֶלֶם מקיבוץ עלומים, שרץ (לדעתי את) כל הריצה בחבורה המובילה, ובין ערן, בן 34, אמנם מחצית הגיל, אבל בעלייה המפרכת בחזרה מהקידרון אני מוצא אותו מאזין לשיעור תורה ותוך כדי מסכם אותו בנייד, כי הוא צריך להעביר שיעורים לשבת...ואנשים אומרים שאני מוזר...

והמסלול? אני יכול להגיד לכם את שמות המקומות, אבל מי שלא היה שם, הרגיש את רוח הבוקר שמלטפת אותו, פגש כמה בדואים בדרך, ראה את ים המלח מראש הר מונטאר, דמיין לעצמו את השעיר שהלך לעזאזל ואחרי זה נעשה בעצמו אברים אברים בירידה מהפסגה, פער עיניו למראה הפלא הזה של המרסבא שתקוע על מצוק הקדרון, הריח את שפכי מזרח ירושלים בפכפוך נעים שלא היה מבייש פלג מים עליז בגליל העליון, נאבק בעצמו רגע רגע שלא להשבר בעלייה הקשה בחזרה, והתענג על ארוחה חלבית מבית היוצר של בית ספר שדה כפר עציון, לא יבין את כל אלו.


צילום: SPORTWEB

בתיאור נדודי בני ישראל במדבר מוזכרות כמה תחנות. אחד הפסוקים נפתח כך: "וממדבר – מתנה". זה מה שאני מרגיש לגבי הריצה הזו והמדבר היפה הזה, שהם פשוט מתנות נפלאות.
אני רוצה להודות באופן אישי לכל רץ ורץ שהגיע. לזאת שסיימה לראשונה בחייה מרחק של 19 ק"מ, והחליטה לעשות את זה דווקא איתנו. לזה שבאמצע המירוץ אמר לנו "אני לא מאמין שעוד חשבתי לוותר על הריצה הבוקר". לאיש שהחליט שהוא "האיש האיטי" שנבחר להוליך את השעיר המשתלח המדברה. לכל אלו שהחיוך על הפנים שלהם בתחילת, באמצע ובסוף המסלול היה שווה הרבה יותר מאלף מילים. בזכות אנשים כמוכם יש לי כוח להמשיך, לחפש, לנדוד, להעז. ברוכים תהיו.

תודה לבית ספר שדה כפר עציון, ובראשו ירון, בחסותו יוצאות הריצות האלו. תודה ענקית לאיש היקר והטוב מאחורי ההגה, עמיחי.
בעוד פחות משבועיים מתוכננת הריצה שתסגור את מירוצי החורף המדבריים שלנו, ריצת "אל מול נבו", בת 18 ק"מ בנוף הפרוע של ערבות יריחו. הטיול באישור צה"ל. הזדמנות אחרונה לטעום את הקבוצה המופלאה הזו, על הנוף האנושי והארצי שהיא מציעה. פרטים על המירוץ תוכלו לקרוא כאן.
 

  • צילום: שרית אטינגר

סגור