ריצת הלילה בעדולם - תוצאות ותמונות

| שתף |

מרוץ חדש, קטן ומשפחתי התקיים אתמול בערב בפארק עדולם ובו "רצי רמת השרון" כבשו את הפודיום. דנה צימרמן מסכמת בכתבה הבאה.

תאריך: 01/08/12, מאת: דנה צימרמן

כ-430 רצים השתתפו אמש (יום ג') במרוץ ליל ירח שהתקיים זו הפעם הראשונה בפארק עדולם. המרוץ, שארגנה מועצה מקומית מטה יהודה בשיתוף עם מושב נחושה ומועדון הריצה של המושב, עבר בכבישים הצרים המקיפים את המושבים באזור, בעיקר צפרירים וגבעת ישעיהו, וחלף ליד אתרים ארכיאולוגיים והיסטוריים כמו חורבת מדרס וחורבת עתרי.


ממתינים לזינוק

במרוץ התקיימו שני מקצים – למרחק 10 ק"מ ולמרחק 5 ק"מ. רוב הרצים היו מקומיים, בהם קבוצה גדולה של רצים ממועדון "רצי נחושה". למרות זאת, רוב מנצחי המרוצים היו דווקא מאזור המרכז, בהם קבוצה לא מעטה של רצים ממועדון "רצי רמת השרון", בראשותה של זהבה שמואלי המאמנת, שאף הגיעה לפארק עדולם כדי לתמוך בהם.

במרוץ למרחק 10 ק"מ ניצח שלומי לאון מרצי רמת השרון, שקבע תוצאה של 36:04 דק'. שני סיים אורן בועז מברוקס ID, בתוצאה של 36:40 דק', והקדים ב-35 שניות את יונתן מלכא מאיילות, שסיים שלישי עם 37:15 דק'. בנשים, ניצחה את המקצה פני אברג'ל מבית שמש, בתוצאה של 47:08 דקות. היא הקדימה את שתי עמיתותיה לפודיום בדקות ארוכות: מריה זוטוב מחיפה הגיעה שנייה עם 50:46, ובמקום השלישי הגיעה יצחקה ג'קסון מרצי רמת השרון, עם 52:14 דק'.


פודיום נשים 10 ק"מ
 


פודיום 10 ק"מ גברים

במקצה ל-5 קילומטרים, ניצח הטריאתלט איתמר אלסטר בן ה-17 ממועדון "רואד ראנר", בתוצאה של 16:40 דק'. אחריו סיים הרץ הוותיק גרגורי פוקס מ"רצי רמת השרון", בתוצאה 17:19 דק', ושלישי על הפודיום היה עמיתו של פוקס למועדון הריצה, שי קופר, בתוצאה 17:38 דק'. בראש הפודיום הנשי עמדה בת האזור, דורון לוי בת ה- 18 משריגים (לי-און), שעצרה את השעון על 23:44 דק'. אחריה סיימה כרמית אלמה מאנדיור עם 25:04 דק', ובמקום השלישי הגיע הילה ברגילי, עם 25:12 דק'.

בעוד שרוב רצי האזור הפגינו נוכחות כדי לתמוך במרוץ ביתי נוסף שקם בסביבתם הקרובה, נראה שהעובדה שמדובר במרוץ קטן קסמה לרצים רבים מהמרכז שקיוו למקום על הפודיום, אם לא בכללי, לפחות בקבוצות הגיל. אני, על כל פנים, הגעתי למרוץ בזכות שותפי לריצות, י', שסבר בטעות שמדובר בריצת לילה לא תחרותית, וחשב שזו תהיה הזדמנות מצוינת לרוץ יחד "ערב אחד, בנופים ירוקים, ובמזג אוויר יבש ונהדר", בניגוד לסאונה של תל אביב. מיותר לציין שכששנינו הגענו לאזור הכינוס, ושמענו שני רצים בכירים עטויי-גרבי קומפרשן משוחחים ביניהם על סיכויהם לנצח ("הלך הפודיום", הפטיר אחד לחברו, "ראיתי פה את ע"נ עם הטריאתלט שלו..."), רצינו לעשות אחורה-פנה ולחזור למרכז.

בימים חמים ולחים כאלה של יולי, שנינו היינו רחוקים משיאנו ב-10 ק"מ, ובכלל, באנו מתוך כוונה להשתתף וליהנות, לא לחרוך את המסלול. העובדה ששנינו לא מכירים את המסלול כלל, ושמדובר במסלול גבעתי, כמו כבישי האזור שבהם אני רוכבת לא מעט, לא תרמה בהפגת הספקות. אבל הסקפטיות שלנו התחלפה בחיוכים. למן הרגע הראשון היה ברור שמדובר במרוץ "משפחתי", שמאורגן על ידי תושבי האזור, שחילקו את ערכות המשתתף ואת המים, חייכו ועודדו לאורך כל הריצה. כל רץ קיבל שני צמידים זוהרים, והריצה במורד ובמעלה הכבישים החשוכים כאשר רק הצמידים מהבהבים באפילה היתה חוויה מרהיבה.

מצד אחד הצטערתי שאני רצה בחושך, ולא יכולה לראות את הנופים המרהיבים, שאותם אני מכירה מרכיבות השבת, אבל מצד שני, בירכתי על החושך, שמנע ממני להבחין בעליות מראש, ולגלות אותן דרך הרגליים. הדבר היחיד שפגם באווירה היה העובדה המצערת שהלחות כנראה הסתננה איתנו לאוטו מתל אביב, ובאה אף היא לרוץ בליל ירח בפארק עדולם.

 

 

  • צילום: מערכת SPORTWEB

סגור