נינה פקרמן - אישה מברזל

| שתף |

כשלושה שבועות לאחר אליפות העולם באיש ברזל בהוואי, ערכנו ראיון עם נינה פקרמן, מי שהוכתרה לאלופת העולם בקבוצת גילה (30-34). נינה עברה כברת דרך- החל ממשברים בחייה האישיים והתמודדיות קשות ובראיון היא מספרת על הדרך לאליפות העולם, על תקופת ההתאוששות ועל החזרה לאימונים ולתחרויות. ולא, היא ממש לא מתכוונת לוותר.

תאריך: 30/10/10, מאת: מערכת עולם הריצה

בשנים 2007-2004 הייתה נינה פקרמן אלופת ישראל בטריאתלון. ב-2008 לא השתתפה וב-2009 שוב הייתה אלופת ישראל בטריאתלון. היא הוכתרה חמש פעמים כאלופת ישראל אבל פרשה בהיעדר תמיכה. היא נשארה בספורט כמאמנת בתחומים מגוונים, כמאמנת שחיה, שחיה שיקומית, כושר לנכים ועוד, והשלימה גם לימודי אימון טריאתלון. היא מבינה היטב את חשיבות הספורט, כי בקישינב, היא עצמה היתה ילדה שזקוקה לספורט כטיפול.  

נינה פקרמן נולדה בעיר קישניב במדינת מולדובה כפגה חולה, בגיל שלוש הוכנסה למים בפעם הראשונה והחיבור היה מיידי. היא רצתה להיות אתלטית ולעסוק בספורט אך סירובה של אימה שחששה לפציעתה עקב פגיעה ברגלה מנע ממנה את החלום. בתחילת דרכה נינה פקרמן היתה ממוצעת, אך כבר בגיל עשר אופיה המיוחד בא לידי ביטוי ועם חילוף מאמנים ותיקון סיגנון היא נהפכה לשחיינית פרפר מעולה.

אמה של נינה פקרמן - ראיסה, הייתה שרטטת במקצוע וגם היא הייתה אתלטית. אימה הייתה צריכה לעבוד בעבודות מזדמנות כדי לגדל את נינה ואת אחותה הגדולה. אביה של נינה פקרמן - מיכאל בא ממשפחה דתית מאוד והיה מנהל חברת הסעות.במשך שנים ארוכות עסק רבות באומנויות לחימה, כך העיסוק בספורט בא מהוריה. 

ב-10 בפברואר 1994 כשנינה פקרמן הייתה בת 17 היא עלתה לישראל, לבד. העלייה לארץ הייתה במסגרת תוכנית נעל"ה (נוער עולה לפני הורים) של הסוכנות היהודית. נינה פקרמן למדה במשך שנתיים בבית ספר חקלאי בכפר סילבר. נינה סיפרה שבסופי שבוע, כשכולם בפנימייה היו נוסעים למשפחה, היא נשארה בפנימייה. בניגוד לשאר בני הנוער כבר אז המטרה שלה היתה שונה: ללמוד ולהתאמן.
העלייה לארץ הייתה חלום בשבילה וכמו בספורט, נינה לא התכוונה לוותר. כשהגיעה ארצה חששה כי טעתה. החיים בארץ זרה עם אנשים לא מוכרים ושפה זרה היו מפחידים ובודדים. 

לא סתם אמרו על נינה פקרמן שהיא עשויה מברזל, מלבד העלייה לארץ לבד, עברה נינה עוד התמודדויות קשות. במהלך השירות הצבאי הורד הפרופיל שלה מ-97 ל-24 בעקבות חיידק שהתגלה בגופה. אולם נינה לא ויתרה, היא נלחמה והחלימה. היא סיימה את שירותה הצבאי כמדריכת כושר קרבי.

לאחר הצבא בחרה נינה פקרמן לעסוק בחינוך גופני לאוכלוסיות מיוחדות בוינגייט. היא ידעה שלאחר הפסקה של ארבע שנים היא לא תוכל להיות שחיינית מובילה, אבל הספורט חזר להיות מרכזי בחייה. בשנת 2002 התחרתה לראשונה בטריאתלון, אחר-כך התמקדה באופני כביש וב-2003 השתתפה באליפות העולם דרג ב' והגיעה למקום ה-25. לאחר שבעה חודשים באופניים, קישרו אותה למאמן, איתו התאמנה תקופה ארוכה ושיפרה תוצאות בעקביות. בשנת 2002 השתתפה באליפות העולם. בין לבין המשיכה לעבוד והייתה לתרפיסטית בבית איזי שפירא. העבודה כתרפיסטית אפשרה לה לממן את עלייתם של הוריה ארצה ולאחר חמש שנים בהם הייתה לבד בישראל עלו הוריה ממולדובה.

ב-2003 היא דורגה 25 באליפות העולם לאופני כביש דרג ב' וקיבלה חוזה בקבוצה מקצוענית באיטליה. חיי הספורט חייכו אליה, אבל הנסיבות האישיות החזירו אותה ארצה וסיימו את הרומן האיטלקי. אביה נהרג בתאונת דרכים וכעבור מספר חודשים, אמה חלתה במחלה קשה. האם החלימה אחרי מספר ניתוחים, אם היא עדיין בטיפולים, וזכר האב מלווה את נינה על המסלול: "אני לא יוצאת לאף תחרות בלי ברכה ממנו. אני הולכת אל אבא לבית הקברות לפני כן, והוא מלווה אותי כל התחרות".
 

הספורט הישראלי מסייע לנינה פקרמן 

 

נינה פקרמן הצטרפה לסגל העילית בקבוצת הטריאתלון - 'ZONE 3' המתמחה במרחקים הארוכים, והחלה להתאמן בקבוצה תחת מאמנה ליאור זך מאור.

במהלך השנה קיבלה חסות נרחבת, ע"פ תוכנית העבודה השנתית שהוכנה לה, במסגרתה נשלחה ע"י הקבוצה להתחרות בתחרויות ארציות ובינ"ל (לקביעת הקריטריון לאליפות העולם).

כחלק מהשתייכותה לסגל העילית, נהנתה נינה מחסות נרחבת מחברת 'טיים-טריאל - DAA', מחברת אגנטק משווקת שעוני 'פולאר' ומשקפי "אוקלי" ומחברת 'ר.א.ן ספורט' משווקת נעלי 'BROOKS'.

כמו כן, זכתה נינה לליווי צמוד של שון פורטל -פיזיולוג המאמץ והתזונאי שמלווה את סגל העילית באופן צמוד, ולליווי  הצוות המסור של ספורטופדיה שהעניק לה תמיכה רפואית לאורך הדרך.

בנוסף, זכתה נינה לחסות אישית, מאישים וחברות שונות, שאפשרו את התמיכה הכלכלית הנדרשת לעונה כזו- אקסלמד, אוורגרין, ודזרט טורס.

מ-2009 החלה נינה פקרמן לעסוק ב'תחרות איש הברזל', הכוללת 4 ק"מ שחייה, 180 ק"מ אופניים ו-42 ק"מ ריצה. יוסי מלמן, עיתונאי הארץ, פריק של טריאתלון והיזם של ישראמן נגב אמר עליה פעם: "נינה תנצח הרבה גברים. היא חזקה והיא כבר נתנה בראש להרבה גברים". אבל עוד לפני שנינה פקרמן התמודדה על כרטיס לאליפות העולם בהוואי, גם היא מודה כי היה צריך לחשוב איך בכלל מסיימים את התחרות: "אין דבר כזה לא לסיים, אם כי אני מעדיפה להתחיל בזהירות. המטרה העיקרית הפעם היא לסיים ולא להתפתות לקצבים מהירים. המושג 'לא לסיים' לא מופיע אצלי בלקסיקון".


נינה פקרמן עושה היסטוריה
ב-2009 כשהשתתפה נינה פקרמן בישראמן, תחרות איש הברזל הישראלית, הגיעה למקום 5 כללי (גברים ונשים) ומקום ראשון בין הנשים. בסוף מאי 2010 השתתפה בתחרות חצי איש הברזל בעמק הירדן (כנרת) וקבעה שיא ישראלי חדש לנשים, עם תוצאה של 4 שעות ו-46 דקות. 
באליפות אירופה באיש הברזל שנערכה בפרנקפורט ב-4 ביולי 2010 הגיעה למקום העשירי בין הנשים כללי ו-2 בגילאי 34-30, עם תוצאה של 9 שעות, 47 דקות ו-25 שניות. תחרות זו הקנתה את הכרטיס לאליפות העולם באיירונמן הנערכת מידי שנה ב'קונה' - הוואי. באליפות העולם נינה סיימה במקום ה-26 מבין כלל הנשים, עם תוצאה של 9 שעות, 55 דקות ו-19 שניות. פקרמן מתגוררת בכפר-סבא, מאמנת שחייה לטריאתלון, הידרותרפיה ומפעילת תינוקות במים.

 

אליפות העולם - "פעם בחיים"
"כשהגעתי להוואי", מספרת נינה, "עבר לי בראש : זו אליפות העולם ויכול להיות שזה יהיה רק פעם בחיים. זה משהו מיוחד במינו. חוויה בלתי רגילה. בחיים לא ראיתי כל-כך הרבה ספורטאים ברמה כל-כך גבוהה. אם מישהו סובל מחרדת תחרויות זה לא המקום בשבילו. כל מתחרה שם נראה מליון דולר, וכולם מחייכים עד הזינוק. מרגע הזינוק התחרות היא מאד אגרסיבית, בעיקר השחייה. פחדתי שאני אטבע, זו היתה שחייה מאד קשה, שיצאתי נשמתי לרווחה ואמרתי 'ברוך השם שאני חיה' ".

יש לך חרדת תחרויות?
"ממש לא. ממש לא הייתי בחרדה. עשיתי הכנה מעולה. הדבר היחיד שהפריע לי ולא הצלחנו לסדר עם הרופאה שלי זה את מועד המחזור החודשי שלי. ככה עברתי את התחרות, באי נוחות. זה היה יום עבודה ארוך".
 

איפה היו המשברים שלך במהלך התחרות?
"לא היה לי שום משבר. אולי בריצה, היה חלק מאד קשה לאחר אחת מנקודות הסיבוב, שהיתה רוח צד חזקה מאד. היה מאד קשה, כמו בישראמן באילת לפני שנתיים. מבחינה מנטלית, המסלול בריצה הוא קשה, זה כביש ישר, שטח פתוח, חם ולא נגמר. מה שקרה לי במהלך הריצה, ולא קורה לי אף פעם זה שעצרתי לשירותים. הרגשתי שאני נפוחה מנוזלים, וחששתי שאולי זה דימום, אז עצרתי. אחר-כך, לאחר הסיום גיליתי שניצחתי בקבוצת הגיל ב-11 שניות לפני אלופת אירופה. בדיעבד אם הייתי יודעת את מיקומה לפני שעצרתי, לא הייתי עוצרת".

"בק"מ ה-35 התחלתי ללעוס קוביות קרח במקום לשתות, והרגשתי שהכוחות חוזרים אליי. אין דבר יותר משמח מלסיים תחרות בידיעה שנתת הכל. זה היה ניצחון מתוק. אלופת אירופה ניגשה אליי ולחצה לי את היד למרות שניצחתי אותה, ומאד פירגנה לי".

איך מתאוששים מאיש ברזל?
"לקחתי לעצמי שלושה שבועות להתאוששות. זה אומר שרצתי פעמיים, שחיתי מעט פעם אחת, ורכבתי פעם אחת. בשאר הזמן נחתי. בימים הקרובים אני מתחילה תוכנית אימונים שוב. זה נראה שהגוף שלי מתאושש יפה, זה משמח כי בכל זאת עשיתי שלוש תחרויות תוך 9.5 חודשים, כנראה שהגוף שלי למד להתאושש, אפילו יותר טוב מהתחרות בפרנקפורט".

עם הפנים לעתיד
"היעד הקרוב הוא חצי איש ברזל בישראמן אילת. התחרות בפרנקפורט, ואליפות העולם בהוואי כמובן, כיוון שהרווחתי את הכרטיס שלי השנה".

"אני ממשיכה לעבוד כרגיל. הצוות שתומך בי ואני בדקנו את האפשרות להתחרות בקטגוריית המקצוענים. גילינו שאני צריכה לעשות משהו כמו 5-6 תחרויות בסבב העולמי, בחינה כלכלית אין סיכוי שאני אעמוד בזה, זה מסתכם במעל ל-200 אלף שקל בעונה. אני מנסה כל הזמן לגייס ספונסרים והרבה עזרו לי עד היום. עיריית כפר סבא שתמכה בי כלכלית וחברות הספורט שהוזכרו שתמכו בי בציוד. הבעיה שאיש ברזל הוא לא ספורט אולימפי ואף גוף ציבורי לא מוכן לתמוך בזה".

נכון לרגע זה, נינה פקרמן היא אשת הברזל הטובה ביותר שהיתה למדינת ישראל, ובקרב הנשים הטריאתלטיות אין לה מתחרות. "הלוואי והיו לי מתחרות בארץ", היא אומרת. "אני לא מזלזלת, יש טריאתלטיות טובות". אבל העובדה היא שנינה פקרמן שייכת כבר לשדה הבינלאומי. שני דברים יכולים לקרות בעתיד: או שנצליח  לגייס לנינה פקרמן מעטפת ותמיכה בארץ ואולי נקרב אותה ברשימה לאלופת העולם בדרג המקצועני, או אולי, נרוויח עוד מאמנת ותרפיסטית חרוצה בכפר-סבא שיגידו עליה שהיא "כמעט הפכה להיות מקצוענית באמת".

 

אתר עולם הריצה ימשיך לעקוב מקרוב אחרי נינה פקרמן - אשת הברזל הבכירה של ישראל. 




 

 

סגור