המסע הרגלי והכשרת הלוחם בצה"ל

| שתף |

מה צריך להיות האיזון בהכשרת הלוחם במה שקשור למסעות רגליים? האם השיטה המסורתית של הליכת מסעות ארוכים עם משקל נמוך יחסית, ולאורך שעות ארוכות, או אולי, סחיבת משקל גבוה לאורך מספר קטן יחסית אך עצים של עשרות בודדות של קילומטרים? על סוגיות אלו במאמר הבא.

תאריך: 18/06/14, מאת: סרן (במיל') חי פרחי

מה צריך להיות האיזון בהכשרת הלוחם במה שקשור למסעות רגליים? האם אנו צריכים לדבוק בשיטה המסורתית של הליכת מסעות ארוכים עם משקל נמוך יחסית, דבר שיבנה ללא ספק את הלוחם בתחושת מסוגלותו לבצע מאמצים פיזיים קשים ולאורך שעות ארוכות, או אולי, עלינו להתאים את תורת הלחימה של שדה הקרב למציאות של ימינו המצריכה סחיבת משקל גבוה לאורך מספר קטן יחסית אך עצים של עשרות בודדות של קילומטרים? על סוגיות אלו במאמר הבא.

במלחמה של ימינו לוחמים לא דרושים ללכת עשרות ומאות קילומטרים. חיל האוויר בדרך-כלל יכול להעביר את כוחותיו ממקום למקום בקלות יחסית. הפעם האחרונה בשדה הקרב המודרני שהייתה סיטואציה שלוחמים נאלצו ללכת עשרות ואף מאות קילומטרים היייתה בימי מלחמת העולם השנייה. זאת הייתה המלחמה האחרונה שבה הצניחו כוחות בסדרי גודל של מליציות, בעומק שטחי האויב במטרה לחבור ולהכריע את האויב הנאצי בשטחו.

צנחנים רבים מכוחות הברית שנמלטו מהקרבות שבתחילת המלחמה נאלצו לסגת עשרות ואף מאות קילומטרים עד להגעה לאיזורים שהיו בשליטת כוחות הברית. הכשרתם טרם המלחמה התאפיינה בביצוע מסעות ארוכים במיוחד.

בצה"ל, הפעם האחרונה שבה הצניחו כוחות בסדרי גודל של גדוד היתה ב- 29 באוקטובר 1956. בשעות הערב, גדוד צנחנים מתוך החטיבה צנח בפתח המזרחי של מעבר המתלה, תחת פיקודו של רפאל איתן (רפול). יתר כוחות החטיבה נעו דרך מדבר סיני בתנועה יבשתית אל מעבר המתלה. שאר הכוחות של חטיבת הצנחנים ניהלו באותן שעות כמה קרבות קצרים וכבשו מספר מוצבים מצרים. קרב זה הסתיים עם 43 הרוגים מכוחותינו ו - 260 הרוגים מצרים. 

המלחמה המודרנית מתאפיינת בכוחות אויר מתקדמים, היכולים להעביר את כוחות הרגלים ממקום למקום. הדבר דומה גם בנושא תיספוק המזון לשדה הקרב. המסוקים של ימינו יכולים להעביר ללוחמים מים ומזון בכמויות גדולות, דבר שמאפשר לכוחות להישאר בשטח ימים ואף שבועות ללא קושי רב. מציאות זו הייתה קיימת בצה"ל עד המלחמה האחרונה.

המלחמה בלבנון בקיץ 2006 הראתה למפקדי צה"ל מציאות שונה. 'שמורות הטבע' שבהם הסתתרו מחבלי חיזבאללה הקשו על כוחות האוויר בהעברת התיספוק לכוחות בשטח. מספר מקרים של הנחתת כוחות הסתיימו בהפלת מסוקי תובלה בשדה הקרב ע"י חיזבאללה.
תנאי השטח ההרריים הקשו לא פעם בהנחתת הכוחות והעברתם ממקום למקום, דבר שגרם לכוחות ללכת עשרות קילומטרים עד להגעה לגבול הישראלי. הכוחות שלא אומנו בהליכות ארוכות טווח התקשו לסחוב את הציוד הרב שנלקח על ידם טרם צאתם ללחימה, מה שגרם לנטישת הציוד והמזון מאחור ופגיעה בתזונתם של הלוחמים.

מציאת איזון בהכשרת הלוחם

השאלה שצריכה להישאל לאור האמור לעיל - מה צריך להיות האיזון בהכשרת הלוחם במה שנוגע למסעות רגליים? האם אנו צריכים לדבוק בשיטה המסורתית של הליכת מסעות ארוכים עם משקל נמוך יחסית, דבר שיבנה ללא ספק את הלוחם בתחושת מסוגלותו לבצע מאמצים פיזיים קשים ולאורך שעות ארוכות. או אולי, עלינו להתאים את תורת הלחימה של שדה הקרב למציאות של ימינו המצריכה סחיבת משקל גבוה לאורך מספר קטן יחסית אך עצים של עשרות בודדות של קילומטרים?

מיום הקמת צה"ל עד לשנות סוף שנות התשעים מסעות צה"ל התאפיינו בקילומטרים רבים. רבים זוכרים את מסע 120 הקילומטרים של הצנחנים. מסעות שחצו את ישראל לרוחבה ולרוב הסתיימו בפסגות ההרים בשומרון או בכותל בירושלים. אולם מנתונים שהתבררו לאחר מכן ניתן היה להבין כי מספר אחוזי המבצעים את המסעות באופן מלא היה נמוך מאוד. בממוצע רק 20% מהלוחמים בפלוגות החי"ר שהיו יוצאים למסע היו מבצעים אותו במלואו.
נוצר מצב שבו רק מעטים הצליחו לעבור את כל הקילומטרים במלואם ללא עלייה לאביר / לנ"נ / לטיולית במהלך המסע. לנתונים אלו נוסף נתון של פציעות רבות, שגרמו ללוחמים לצאת מכלל פעילות לאחר המסע. מכלול הדברים הוא שהביא לקיצור מסעות הכומתה למרחק ה - 90 קילומטרים שהיה מקובל בחטיבות החי"ר השונות.

בכלל תיקי המסע הנכתבים בצה"ל ומובאים לאישור מפקדי המסגרת טרם יציאת הלוחמים למסע ניכתב כי אחת ממטרות המסע היא 'הקניית תחושת המסוגלות של הלוחם במסע'. נקודה זו חשובה מאין כמותה בהכשרתו של לוחם והיא גם מהווה את לב עשיית הכושר הקרבי בצה"ל.

ההבדל בין כושר קרבי לכושר גופני

כדי להבין את ההבדל לעומק ניתן את הדוגמא הבאה: כאשר רץ מרתון מאומן מזנק לריצת מרתון, הוא יודע בוודאות שהוא יסיים את תחרות המרתון לאחר 42,195 מטרים.
לעומת זאת לוחם חטיבת כפיר שנכנס בריצה מהירה לסמטה חשוכה בלב רמאללה לא יודע כמה מרחק וזמן תימשך לכידת המבוקש המסתתר אי שם בתוך הקסבה. יכול להיות שתוך שלושה קילומטרים הוא ילכוד את המבוקש ויכול להיות שהמרדף יסתיים רק לאחר שעות ארוכות בהן יידרש לרוץ מספר קילומטרים עם אפוד קרמי ששוקל קרוב ל - 30 קילוגרמים.

נסיק מכך שההבדל העקרוני בין הכושר הגופני לקרבי הוא שבכושר הקרבי אנחנו לא יודעים כמה מאמץ יידרש מהלוחם. הכושר הקרבי הוא כ'מציל חיים' של ממש בשדה הקרב. שמירת הכשירות הקרבית באופן תדיר ושימת דגש רב עליה היא שתשמור את הלוחם כשיר לבצע את משימות הקרב וכן את דחיית העייפות והתשישות שמאפיינת את הלוחמים לאחר שעות רבות של לחימה.

הקשר בין הכושר הקרבי לכושר הגופני

הרי שלוחם שהלך בהכשרתו עשרות רבות של קילומטרים והצליח כל פעם מחדש להביא לידי ביטוי כוחות שלא ידע שהיו קיימים אצלו, בדיוק ברגעים שהיה נדמה לו שהגיע כבר לאפיסת כוחות, זהו הלוחם שיהיה כשיר ללחימה בשדה הקרב. הלוחם שעבר את המסעות שחישלו אותו ידע תמיד למצוא את הכושר הקרבי הדרוש למילוי המשימות במלחמה הבאה. זהו קו המחשבה שהנחה את מפקדי צה"ל בהוצאת הלוחמים למסעות הארוכים בהכשרתם. המטרה הייתה להביא את הלוחמים לתחושת המסוגלות הנדרשת.

אם נשווה שוב את הכושר הקרבי לעולם הספורט הרי שיש דמיון רב בין ריצת המרתון לבין המסעות בצה"ל. כל רץ מרתון לבטח נתקל בתופעת הקיר המפורסמת בקילומטרים שבין 32 ל - 37 ק"מ במהלך המרתון. העובדה שמאגרי הגלקוגן נגמרו ואין יותר כוח להמשיך לרוץ. כמו שאמר רץ מרתון פעם - 'מה שיפה בריצת המרתון היא שהיכולת בקילומטרים האחרונים של ריצת המרתון, היא יותר מהיכולת הפיזית האנושית וזאת מכיוון שיש גבול כמה מאגרי סוכר אנחנו יכולים לאגור בגופינו. מה שמצריך מרץ מרתון טוב נשמה גדולה ונתינה אין סופית'. אם נשליך את ריצת המרתון לחיי האימונים הקרביים גם לוחם בצה"ל שמתאמן לקראת הסמכתו, הרי שגם לו יש גבולות פיזיולוגיים ברורים.

האימון במהלך המסעות / הניווטים / המסכמים הייעודיים (מבחנים לקראת סוף הכשרתו של הלוחם), באופיים ארוכים ומאמנים לרוב את יכולת הכושר הקרבי של הלוחם. כלומר למידת תחושת - 'אני מסוגל לעמוד בהכל ושום דבר לא ישבור אותי'. בכל נקודת זמן, הלוחם יידע שיש בו את הכוח לבצע את המשימה שפוקדים עליו. את מציאת היכולת הזאת עליו למצוא גם שהוא תשוש לאחר קרב פיזי מתמשך או הליכה עם משקל רב לתוך שעות הלילה ושהקרבות נמשכים לתוך שעות היום. 

הפקת המסקנות בהכשרת הלוחמים

מנגד, המציאות בשטח הראתה למפקדי הכוחות שאין די בביצוע המסעות הארוכים בהכשרת הלוחמים. במלחמה האחרונה לא רק שהלוחמים לא היו מסוגלים ללכת קילומטרים ארוכים אלא שחוסנם הפיזי לסחוב את המשקלים שנדרשו מהם לקה בחסר.
לאחר המלחמה מפקדי צה"ל הפיקו את המסקנות ומסעות הרגליים בהכשרת הלוחמים קוצרו משמעותי והוכנסו במקומם המסעות הקצרים, בשילוב נשיאת המשקלים באופן מדורג, עפ"י סרגל מאמצים.

כדי לפתור את בעיית ההליכות הארוכות שכן נדרשות מהלוחם במצבי חירום כדוגמת מלחמת לבנון השנייה הוחלט שלא די במסעות עם המשקלים הגבוהים כדי להכשיר את הלוחם קרבית, אלא מפקדי המסגרות נדרשו להקפיד על הכנסת קילומטראז' רב עם נשיאת משקל גם באימוני הניווט, במסכמי ההכשרה ובאימונים הייעודים לקראת סוף הסמכת הלוחמים.
השילוב של אימונים מסוג זה בתוכנית האימונים של הלוחמים, הם שגורמים ללוחמים לשמור על כשירותם במהלך כל תקופת שירותם בצה"ל וכן מקנה להם את תחושת המסוגלות החשובה כל-כך לכל לוחם בצה"ל. 



*כותב המאמר שירת כקצין כושר קרבי ביחידות מיוחדות בצה"ל למעלה מעשור.


 
 

  • © Smulsky - Fotolia.com

סגור