האם ניתן להפריד בין "חיים אישיים" וביצוע ספורטיבי?

| שתף |

מדוע כל כך הרבה פעמים נדרשים ספורטאים "לשים את החיים האישיים בצד"' "לשכוח את מה שקרה עבודה/בבית" "לעבוד נקי"? מדוע נדרשים אנשים לבצע פיצול? האם דרישה זו לגיטימית או בכלל אפשרית אצל יצורים אנושיים?

תאריך: 11/09/16, מאת: ד"ר איתי זיו דגנית גלסמן

פיצול (באנגלית:Split) בפסיכולוגיה הוא מנגנון הגנה אשר נועד לסייע לאדם להתמודד עם קונפליקט רגשי באמצעות חלוקת אובייקטים בחייו ל"טובים" ו"רעים". הפיצול (הפסיכולוגי הקלאסי) מתבטא בתפיסת עולם של "שחור" ו"לבן". בניגוד ליכולת לראות את העולם על גווני הביניים שלו והאפשרות לראות את העצמי או את האחרים כיישויות מורכבות המשלבות תכונות מגוונות ויוצרות אינטגרציה שלהם (מתוך ויקיפדיה).

אם הפיצול מגביל אותנו ביכולת תפיסת מורכבויות וגוונים, מדוע כל כך הרבה פעמים נדרשים ספורטאים (כמו גם עובדים במקומות עבודה שונים) "לשים את החיים האישיים בצד" "לשכוח את מה שקרה עבודה/בבית" "לעבוד נקי"? מדוע נדרשים אנשים לבצע פיצול? האם דרישה זו לגיטימית או בכלל אפשרית אצל יצורים אנושיים?

נציין ונאמר, שבתחום הספורט ההישגי מקובלות גישות שונות להתייחסות לספורטאי. גישות אלו, בחלקן נוקשות עד מאוד ומלוות בשפה מילולית מסוימת, לעיתים אף שימוש בטון דיבור ובאלימות מילולית ועוד. אגב, על פי דיווחים היו גם מקרים באולימפיאדה האחרונה, למשל, של אלימות פיזית של המאמן כלפי הספורטאי. חשוב לציין שבכל ענף ספורט ישנה ציפייה רבה של המאמן והצוות המקצועי מהספורטאי. אי לכך, בחלק מהמקרים, ניתן להבין את הצורך או הבקשה של אותם גורמים מקצועיים לעשות הפרדה בין החיים האישיים למקצועיים. ברם, כל אדם מתנהל באופן שונה וייתכן שיתקשה לעשות הפרדה זו במקרים שמדובר על ספורט מקצועי או אולי מקום עבודה. או אז, תיתכן אף פרישה מוקדם מהצפוי מעיסוק בפעילות ספורטיבית או מעבר של עבודה. זאת בשל הלחצים הנפשיים הרבים שמלווים את האדם, ייתכן, על בסיס יום יומי. לא פשוט כלל ועיקר ומצריך יכולות פסיכולוגיות מתאימות לצד ייעוץ פסיכולוגי בחלק מהמקרים.

הדרישה "לשים את החיים בצד" משקפת תפיסת עולם נוקשה, שאפיינה אסכולות אימון מסויימות לאורך שנים. ההתייחסות הייתה אל בני אדם כאל "מכונה אנושית" וככזו בעלת שליטה מוחלטת על רגשות, תיפקוד וכמובן מאליו, בעלת יכולת לבצע פיצול, להדחיק, להכחיש, להתעלם ו"לשים בצד". המכונות האנושיות הללו היו פעמים רבות כחומר ביד היוצר, עוצבו מגיל צעיר, ללא אפשרויות בחירה אמיתיות ולעיתים גם בחוסר שליטה מוחלט על דברים בסיסיים כמו: מזון או תוספי מזון כאלה ואחרים. לעיתים נדירות נצפו רגשות כלשהם בזמן ניצחון או אכזבה או בכלל.. כשמדובר בענפי ספורט, כמובן שישנו הבדל בין ענף ספורט אישי לעומת קבוצתי. בענף הספורט האישי יש צורך בהתמודדות רבה הרבה יותר קשה ומורכבת מאשר זו הנדרשת בענף הספורט הקבוצתי וחשוב להביא זאת בחשבון. השנים האחרונות מאופיינות בהכרה רבה יותר של הפן הפסיכולוגי והכנה או ליווי טובים ככל שניתן של הספורטאי (לפחות ברמות הגבוהות) ו/או עובדים בתחום המקצועי. כך, מסתבר, ניתן להפיק תפוקה רבה יותר, להתמודד עם בעיות מסוגים שונים, ליצור לויאליות רבה יותר אצל העובד או הספורטאי ועוד. הרי, מוטיבציה של אנשים במקום עבודתם ובכל מקום אחר תלויה במגוון גורמים שונים וחשובים שלהם משמעות גדולה וקרדינאלית על התוצאות.

לסדרי העדיפויות של אותם ספורטאים או אלה שמעוניינים לפתח קריירה (או עובדים כבר במקום עבודה מסוים) חשיבות רבה על התוצאות. במידה ואותו ספורטאי לא חש מחויבות לעיסוק שהנו חשוב עבורו לא בטוח שניתן יהיה להשיג תוצאות טובות. זאת מכיוון שלסדרי עדיפויות קשר להצלחה בכל תחום בחיים. לדוגמה, כשעסקינן בספורטאי תחרותי הוא עשוי להעדיף לעשות דברים אחרים ולא לבצע עוד אימון משלים, טיפול, או אף, לישון מוקדם יותר במקום זאת... לצאת לבלות. לכך השלכות מהותיות על התוצאות הפוטנציאליות בתחום הספורט והקריירה כאחד.
בשנים האחרונות נציין ונאמר, שלשמחת כולנו העולם השתנה ואף "התרכך" יחסית לבעבר. יש עדיין מאמנים שסבורים שהשתנות זו אינה לטובה מכיוון שההתרככות מביאה עימה "רעש" סביבתי ולא ממש ניתן לעבוד "נקי" או "מקצועי נטו". עדיין מדובר על "המכונה האנושית", אך מתייחסים אליה כדבר מופלא, עוצר נשימה ובעיקר מורכב, מלהיב ובלתי צפוי.
מודעות והכרה במורכבותה של "המכונה האנושית" יאפשרו עבודה מגוונת ולא פחות אפקטיבית ולמרבה ההפתעה, גם "פיצול": כאשר ישנה התייחסות לחיים האישיים, כאשר ישנה נכונות לעזרה ולקבלה, והכרה ברגשות, דווקא אז יכולים ספורטאים, "לשים בצד", "להיות ממוקדים" היות והמשאבים שלהם יהיו נתונים לספורט ולא "להסתרה או הכחשה" – מנגנונים הידועים כ"זוללי אנרגיה". כאשר אנשים מרגישים שיש לגיטימציה "לפרוק" ו"להביע" הם אכן עושים זאת ומכאן שיכולים להתפנות ולפנות משאבים למשימה בהם עליהם לעמוד.

הציפייה מהמאמן
חשוב להיות מודעים לספורטאי בכל ענף הספורט ובמיוחד – באלה האישיים. ללא ספק, ישנה חשיבות לרמת האינטליגנציה הרגשית של מאמן והשפעתה על הספורטאי. או אז, המאמן עשוי גם לשמש עבור הספורטאי סוג של מנטור ואף – 'אלוהים'. כזה שעושים כמעט הכל עבורו, מתנהלים לפי הבקשות והדרישות וכך גם עולה הסיכוי להגיע לתוצאות מצוינות. עם זאת, בעיתות משבר מצד הספורטאי, חשוב לזהות זאת מוקדם, ככל שניתן, ולשנות גישה מבחינת התייחסות, שינוי אסטרטגיה ובמידת הצורך – להיעזר באיש מקצוע, לרבות פסיכולוג ספורט או איש מקצוע אחר. הרי בתחום האימון התחרותי עשויים להיות מקרים של 'אימון יתר' (שלכך יש השלכות שליליות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות כאחד) וחשוב להיות ערים לכך.


דגנית גלסמן – פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט
ד"ר איתי זיו (Ph.D) עוסק מזה שנים בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר.
מנהל מקצועי של קורסי הכשרה מתקדמים לאנשי מקצוע במכללה האקדמית בוינגייט.
מנהל תחום הסברה בסוכנות למניעת סימום בספורט.
הוציא לאור את האנציקלופדיה "עוצמות חדשות, כושר במעגל החיים", ויחד עם ד"ר דרור שגיא, הוציא לאור את הספר "במשקל הנכון, פעילות גופנית ותזונה מאוזנת השילוב המנצח", ספר העוסק בתחום אורח חיים והשמנה.


 

סגור