הנאה כבסיס להצלחה והתמדה בפעילות גופנית

| שתף |

אנשים לא מעטים, מתאמנים בסוגים שונים של אימונים, אך ממש לא אוהבים מה שהם עושים! כיצד להתמודד עם הבעיה? הכל בכתבה הבאה >>

תאריך: 01/12/16, מאת: ד"ר איתי זיו דגנית גלסמן

עונג או הנאה הוא מכלול של תחושות שמטבע האדם הוא נצרך להם ושואף להשיגם. (מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית) ומדוע למעשה האם נצרך להנאה/עונג או שואף להשיגו? התשובה לכך היא שמערכת ה"חיזוקים והתגמולים" של המוח מורכבת מהמבנים והמסלולים המעורבים ביצירת תחושה של עונג. כאשר מופיע גרוי חיובי מופעלים תאי עצב המפרישים דופמין. הפעלת מערכת זאת תורמת ומחזקת למידה, דרך התניה פשוטה (אופרנטית) המגדילה את הסבירות לחזרה על התנהגות שהובילה לתחושת העונג והתגמול. ובמילים פשוטות, הנטייה הטבעית של יצורים חיים היא לבצע שוב ושוב פעולות הגורמות להם תחושה של הנאה. מכאן החשיבות הרבה למרכיב ההנאה בכל פעילות שעלינו לעשות, אם בפעילות יהיה שמץ של הנאה, הסיכוי לחזור על פעילות זאת יגדל. בספורט ובשפת המאמנים והספורטאים שכיחים ביטויים כמו "עבודה קשה" "יש צורך במאמץ", "התמדה", "נחישות", "הקרבה", "ויתור" בהתייחסות לחייו של הספורטאי, לציפיות והדרישות ממנו. המושג "הנאה" אינו שגור, וכי מה "להנאה" ולהישגים, "הקרבה" ותחרותיות?

התשובה היא שללא הנאה לא תהיה הנעה, קרי מוטיבציה – אם הטענה היא שאנשים מופעלים בצורה הטובה ביותר ע"י "עקרון העונג", הרי שללא הנאה לא תהיה להם סיבה לפעול, לפחות לא לאורך זמן ולא בעוצמות וברמת המושקעות אליה היו מגיעים לו היו נהנים. הנאה מיתרת פעמים רבות צורך בגבולות או בענישה. היא מאפשרת עבודה "מבפנים" דרגת המוטיבציה או ההנעה הידועה כגבוהה והמתמשכת ביותר.. בדומה לכך שעובדים מרוצים הם עובדים מתמידים ויעילים, ספורטאים שנהנים מתחזקים קריירות ארוכות טווח, מגלים יכולת התמדה גם לנוכח קשיים, עליות ומורדות. כאשר ההנאה נעלמת ונשארת "עבודה קשה" "עבודה שחורה" או "הרגל", התשוקה נעלמת ועימה היכולת להגיע לגבהים חדשים ובמילים אחרות שחיקה וויתור. על אף שהנאה או עונג נראים לנו כצרכים "נחותים" "ראשונים" "בסיסיים" הרי שבפועל העוצמה ויכולת ההפעלה שלהם גבוהה כמעט מכל מנגנון הנעה חיצוני, ענישה או חשיבה. מכאן החשיבות בערך "ההנאה" כערך מרכזי בעבודה.

ההנאה חשובה לשם הנעה במיוחד כאשר מדובר בביצוע פעילות קבועה, דבר אשר יכול להפוך על נקלה לרוטינה ושיגרה, כמו ביצוע פעילות גופנית על בסיס קבוע. המעניין, ואולי במידה מסוימת גם מתסכל, הנושא שאנשים לא מעטים, מתאמנים בסוגים שונים של אימונים, אך ממש לא אוהבים מה שהם עושים! סיבות לכך לא חסרות. לדוגמא כמה שכיחות:

1. מפתח גוף שמבצע אימוני משקולות על בסיס יומיומי, אך ממש לא נהנה לבצע פעילות אירובית. הוא מבצע הפעילות האירובית על בסיס קבוע על מנת להפחית את אחוז השומן באופן ממשי ולהתכונן, ייתכן, לתחרות הקרובה.

2. חולה הלוקה במחלת לב ולמרות שאינו אוהב פעילות גופנית כלל, בהנחיית הרופא המטפל, מתאמן על בסיס קבוע מספר פעמים בשבוע לשם שיפור הכושר הגופני ובד בבד – המצב הבריאותי.

3. אישה הלוקה באוסטיאופורוזיס, אך דווקא כן מתאמנת על בסיס קבוע בפעילות שאינה אפקטיבית עבור שיפור מצבה הבריאותי (שחייה בקצב קל) מתחילה בעל כורחה להתאמן בחדר הכושר ובסטודיו לשם שיפור מצב מערכות שלד-שריר.

4. מתאמני סבולת (מרתון, איש ברזל וכדומה) המבצעים אימונים אירוביים בהיקפים עצומים (לעיתים 20-25 שעות אימון בשבוע! אך 'לא מוצאים זמן' לבצע 2-3 אימוני כוח של 30 דקות בחדר הכושר לשם שיפור מצבם הגופני הכללי, הפחתת פציעות אפשרית ושיפור גם בתוצאות בתחרות זו או אחרת.
 

למרות היעדר המרכיב של ההנאה, לעיתים, בפרט – אצל אנשים בוגרים ושקולים, תתרחש התמדה, וזאת היות ולעיתים אפשר למצוא "תחליפים" "להנאה" כמקור הנעה: למשל, בחירה "בפן החברתי". לדוגמה, המעבר בשנים האחרונות מספורט אינדיווידואליסטי לחלוטין לאימון בתוך קבוצות ריצה, רכיבה על אופניים, אימוני קרוספיט עצימים מאוד וכדומה. נראה כי הפיכת הפן החברתי למשמעותי בפעילויות אלה תורם רבות להתמדה. הדבר אגב, אקוטי במיוחד בסוגי אימונים קשים במיוחד הכרוכים למשל, בביצוע אימוני אינטרוולים, קרוספיט, מדרגות, אימונים מטבוליים שונים וכדומה. ביצועם לבד (!) ולא בקבוצה, או לפחות עם בן זוג לאימון – זו משימה לא פשוטה כלל ועיקר ומצריך כוח רצון יוצא דופן. בנוסף, נציין, שלמתאמן 'מן השורה' גם חסר, ברוב המקרים, הידע הנדרש לביצוע אימונים איכותיים אלה. או אז, יש צורך באיש מקצוע שיבנה תוכנית מתאימה ויתווה את הדרך הנכונה.

תחושות של כאב ואי נוחות בפעילות הגופנית על בסיס קבוע
באימונים ברמה גבוהה (ובמיוחד במאמץ אנאירובי) ישנם תחושות שבחלקן לא תמיד נוחות ונעימות ומצריכות, לא אחת, כוח סבל. לדוגמה, ריכוז חומצת חלב ברמה גבוהה בשריר, דופק גבוה ואף מירבי, קוצר נשימה בעת האימון, סחרחורות ובחילות ואפילו – הקאות בעת ביצוע אימון מטבולי עצים באופן קיצוני – כל אלה מצבים שכיחים אצל המתאמנים ברמה גבוהה מאוד ואף –מירבית. לא לכל אחד מתאים (גם מבחינת היכולת הגופנית והפסיכולוגית כאחד) להתאמן ברמות כאלו גבוהות. לעיתים, בנסיבות מסויימות, יש צורך באימונים מסוג זה לתקופות קצרות או לנוכח מטרות ספציפיות כמו: הכנה לתחרות או מירוץ, ואז אם העבודה הקשה תהה מתובלת גם בהנאה הסיכוי להתמיד, למרות הקושי, יעלה. חשוב להקנות כלים ל"להנות" מן המאמץ ומן "הסבל": הומור, סביבה מעודדת, תמיכה חברתית, ושיטות תגמול יגבירו את תחושת ההנאה וההישג וכדומה וישפיעו על ההתמדה.

הנאה ועונג "פרימיטיביים" "ראשוניים" ובסיסיים ככל שיהיו, הם עדיין המוטיבטורים היעילים ביותר. ומכאן הצורך וההכרח לכלול אותם בכל תוכנית אימונים חובבנית ומקצועית כאחד. זו לא בושה או חובבנות ליהנות. זוהי זכות גדולה.

 

דגנית גלסמן- פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט
ד"ר איתי זיו (Ph.D) עוסק מזה שנים בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר. מנהל מקצועי של קורסי הכשרה מתקדמים לאנשי מקצוע במכללה האקדמית בוינגייט.
מנהל תחום הסברה בסוכנות למניעת סימום בספורט.
הוציא לאור את האנציקלופדיה "עוצמות חדשות, כושר במעגל החיים", ויחד עם ד"ר דרור שגיא, הוציא לאור את הספר "במשקל הנכון, פעילות גופנית ותזונה מאוזנת השילוב המנצח", ספר העוסק בתחום אורח חיים והשמנה.

 

 

 

  • Antonioguillem - Fotolia

סגור