כיצד הופכים כיוון של ירידה או נפילה לעליה

| שתף |

כיצד מתמודדים עם ירידה בעומס האימונים, ירידה בהישגים, למרות שלא כולנו ספורטאים הישגיים. כל זאת בכתבה הבאה > >

תאריך: 09/03/17, מאת: ד"ר איתי זיו דגנית גלסמן

לספורטאים (גם ספורטאי על), ישנן תקופות של "נפילה" – ירידה בהישגים ומכאן – ירידה בתיפקוד. לעיתים, עד הגעה למצב של פציעות או מחשבות על פרישה. כאשר אדם חווה כישלון, התגובה הטבעית היא בדרך כלל נטייה להסתגרות או הימנעות ולעיתים אף "בריחה"–ניסיון להימנע מכל סיטואציה אשר מזכירה את הכישלון או הנפילה. מעין מצב של "חיזוק עצמי שלילי"- ככל שהספורטאי ימנע מן הסיטואציה, הקושי לחזור אליה יגבר. לא בכדי שגורה האימרה: "מי שנפל מסוס חייב לעלות עליו מיד בחזרה". אם לא תהיה התמודדות מיידית יתפתחו דפוסים רגשיים כגון: חששות או חרדות שיהיו כה עזים עד למצב של חוסר עשיה. זוהי תחילתה של הירידה שלעיתים הופכת לנפילה או "צניחה חופשית". הקושי להתמודד עם השינוי הזה בנתיב התנועה כלפי מעלה, משקף את החשיבות הרבה שמיוחסת להצלחה. חשיבות, אשר הצד השני שלה הוא, החשיבות הרבה שמיחסים לכישלון או "ירידה". לכן, במקביל לשאיפה להצלחה, מתפתחת השאיפה להימנע מכישלון ומכאן התגובות ההמנעותיות שתוארו, כתגובה לתחושת ירידה או נפילה.

עד כאן הנטייה או התגובה הטבעית. חשיבה שהינה בתחילה נגד האינסטינקט הטבעי והמשמר של האדם היא ההתייחסות אל הירידה כאל ירידה לשם עליה- התייחסות אל הירידה או הכישלון כאל אבן דרך, אפילו אבן בוחן, מצב אשר נועד לאפשר לאדם התבוננות פנימית, בחינה מחדש ויציאה מסטים או אוטומטים קיימים לדרך חדשה אשר תסייע לו להגיע שוב למעלה ואף לרמה גבוהה מזו שממנה "נפל" או "החלה הירידה". התייחסות אל כישלון או נפילה או ירידה כחלק מההוויה: "מי שלא מנסה לא טועה".

הדרך לשינוי בדפוס או בסגנון התייחסות ולמעשה – מינוף הירידה, מתחילה בהתמודדות עם תחושת הבושה, תסכול וכעס המלוות קשיים. כדי להתגבר על הקושי חשוב להתגבר על הבושה ולדבר על הקושי להתייעץ, לבדוק ולהיות אקטיביים לגבי המצב, לפעול על מנת לחתור לשינוי במקום הנטייה הספונטנית להסתגרות ופסיביות. ירידה יכולה להיות "לצורך עליה" רק במצב שהוא אקטיבי, כאשר מוצבות מטרות, ונבחנים היבטים שונים: הסתכלות פנורמית: עבר, הווה ועתיד. ניקח כדוגמה את השחיין האולימפי מייקל פלפס: הוא הודיע באוגוסט 2012, לאחר אולימפיאדת לונדון, על פרישה משחיה תחרותית. בספטמבר 2014 פורסם כי נעצר על נהיגה בשכרות והושעה מתחרויות לחצי שנה. באולימפיאדת ריו ב- 2016 זכה ב- 5 מדליות זהב ואחת כסף. בחינה מדוקדקת של התנהלותו של פלפס באולימפיאדת ריו ב- 2016, טרם משחים למשל, גילתה כי פלפס משקיע את זמנו בעבודה פנימית ועצמית ואף נצפה עם אוזניות לאוזניו כמעט עד זמן הזינוק. לצופה מן הצד בשנת 2014, הירידה או "הנפילה" של הספורטאי נראתה כמסלול של "צניחה חופשית" והיו שאמרו שהוא "במסלול התרסקות". בדיעבד, ניתן לומר, כי נעשה "חישוב מסלול מחדש" והנפילה נווטה לכיוון מעלה ולגבהים חדשים.

כשמדובר במתאמנים 'מן השורה' וספורטאים חובבים עד מקצועיים (ולא ספורטאי הישג) ישנם גם כן משברים לא מעטים בכל הקשור להתמדה בפעילות ספורטיבית, הגעה להישגים מסוימים ועוד. מדובר באותם מתאמנים או ספורטאים שלהם חיים שלמים בנוסף לעיסוק בספורט: הם עובדים בחלק ניכר מהמקרים, אולי מגדלים משפחה, בעלי מחויבויות שונות ועוד. במקרים כאלה כל נושא הפעילות הספורטיבית מורכב הרבה יותר. בנוסף, חשוב לציין, שייתכנו ויתורים רבים יותר על אימונים, מצבי עליה וירידה לא מעטים ועוד. זאת בשל העומס הרב שיש בחיים אצל אותם אלה שהספורט אינו הקריירה שלהם.

אותם מצבים בהם מתרחשת ירידה, מלווה בחלק ניכר מהמקרים, גם במצבים שליליים מסוימים כמו עלייה במשקל ובאחוזי השומן. הפסקת הפעילות הגופנית הספורטיבית למספר שבועות והמשך של צריכה קלורית כמו בעת העיסוק בפעילות ספורטיבית, הינה מתכון די בטוח לעלייה במשקל ואחוז השומן. שכיח למדי במחוזותינו. כאשר לא מבצעים פעילות גופנית ימים ארוכים או שבועות ואולי – חודשים, יש צורך לאמץ דיאטה היפו קלוריות. מכיוון, שאילולא כן, הצריכה הקלורית תהיה גדולה יותר מהוצאה הקלורית. ניתן להביא כדוגמה ספורטאים שיוצאים לפגרה של 3-4 חודשים (כמו למשל במשחקי כדור) ללא יישום של פגרה פעילה ואימוץ אורח חיים ספורטיבי, הרי תחול ירידה משמעותית ביכולת הגופנית ובד בבד צפוי גם להשתנות הרכב הגוף וזאת מאופיין בעלייה במסת הגוף השמן וירידה במסת הגוף הרזה (מסת שריר). אך לא רק! גם בפרמטרים רבים נוספים כמו: ירידה ביכולת האירובית וביכולת האנאירובית (היכולת האירובית חל נסיגה ביכולת כבר לאחר 4 ימים בהם אין שום גירוי גופני מתאים).

אם כך, בעת שחלה ירידה ביכולת הגופנית הספורטיבית, יש צורך לבדוק, לעיתים עם איש מקצוע, מה ניתן לעשות על מנת לחזור לתלם. אגב, הדבר עשוי להיות גם בשל פציעה זו או אחרת. במקרים אלה , כמובן שחשוב להתייעץ עם איש מקצוע מתאים בתחום רפואת הספורט ולבדוק אם אפשר להתאמן באופן כללי חרף הפציעה (במרבית המקרים – כן!). מעניין לציין שלעיתים, אחרי ירידה משמעותית ביכולת הגופנית, כמו למשל, בשל היארעות התופעה השכיחה – 'אימון יתר' שמאופיין משילוב עומסים ולחצים פיזיים ופסיכולוגיים ובעת שהמתאמן לא יכול לעמוד בלחצים הללו ישנה השפעה פיזיולוגית שלילית. זאת בשל שילוב של לחצים פסיכולוגיים שמקורם בתחרויות או אימונים רבים במיוחד וכן שילוב עם לחצים סביבתיים כגון: לימודים, מבחנים, עבודה ומטלות רבות נוספות שתורמות כמובן להגעה למצב כה קיצוני בו חלה קריסה של מערכות הגוף השונות. ברם, נציין כי ספורטאים מרגישים לעיתים קרובות ירידה ועלייה ביכולתם הגופנית וחשוב לדעת שלא כל עייפות או חוסר מוטיבציה להתאמן הנה אימון יתר.

גם כשמתרחשת התופעה, הרי בעת החזרה לתלם ייתכן בהחלט שרמת הספורטאי עוד תהיה גבוהה יותר מאשר הייתה לפני ש'יצא ' להפסקה בשל אימון יתר או סיבה אחרת.זאת במידה ואחרי "הירידה" "נפילה" 'השיקום' הגופני והבנייה של הספורטאי הינם מקצועיים ונכונים. נקודה חשובה ומעודדת למחשבה. למעשה לא כל ירידה ביכולת הגופנית הנה שלילית. לעיתים היא דווקא תגרור עלייה רבה יותר של היכולת הגופנית.
חשוב, שכאשר מזהים חוסר חשק להתאמן מסיבות שונות, התחלה של הידרדרות של היכולת הגופנית (גם שמתאמנים, אגב, על בסיס קבוע) להתייעץ עם איש מקצוע ולחזור בהדרגתיות לתלם.
 

דגנית גלסמן- פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט.
ד"ר איתי זיו (Ph.D) . מנכ"ל חברת Q wellness center. מרכז העוסק במתן פתרונות שונים בתחום אורח החיים הבריא לקהל הרחב והמקצועי כאחד.
מנהל מקצועי של קורסי הכשרה מתקדמים לאנשי מקצוע במכללה האקדמית בוינגייט.
מנהל תחום הסברה בסוכנות למניעת סימום בספורט.
הוציא לאור את האנציקלופדיה "עוצמות חדשות, כושר במעגל החיים, ויחד עם ד"ר דרור שגיא, הוציא לאור את הספר : "במשקל הנכון, פעילות גופנית ותזונה מאוזנת השילוב המנצח", ספר העוסק בתחום אורח חיים בריא והשמנה

 

  • astrosystem - Fotolia

סגור