מוטיבציה כמשאב מוגבל

| שתף |

האם משאבים רגשיים או "מנטליים" לדוגמת מוטיבציה יכול להיות מוגבל? ומה אפשר לעשות על מנת לשמור על רמת מוטיבציה גבוהה לאורך זמן? - הכל בכתבה הבאה

תאריך: 15/01/17, מאת: ד"ר איתי זיו דגנית גלסמן

בתחום האימון הגופני, חשוב לזכור, כי מאגרי האנרגיה אינם בלתי נידלים. לכל אדם יש מאגר אנרגיות נתון, כאשר התרגום הפרקטי, אפילו ברמת ההוצאה הקלורית שאדם יכול "לעשות שימוש בקלוריות זמינות העומדות לרשותו. בד בבד, אם מתייחסים גם לחמצן כמשאב מוגבל, לדוגמה: בפעילות של צלילה בה שואפים חמצן "מלאכותי" והוא מוגבל לזמן קצוב מראש בהתחשב בפרמטרים שונים. בפעילות שנעשית ביבשה מדובר על מאזן הנוזלים בגוף האדם שהנה מערכת שיש להזין בכל עת היות והם בגדר משאב מוגבל. כאשר המשאבים הגופניים מתדלדלים, אדם מודע לכך, היות וישנן תחושות פיזיולוגיות המאותתות לו על כך. אולם ידוע, גם, כי בזמן פעילות מאומצת מחד, ורמת אדרנלין גבוהה, מאידך, לעיתים האיתותים הפיזיולוגיים אינם "נקלטים" או אינם מפורשים כהלכה ומכאן ריבוי מקרי התייבשות, מכות חום והתמוטטויות במירוצים ארוכים ורבי משתתפים–אנשים ממשיכים בביצוע הפעילות הספורטיבית למרות שהגוף מאותת כי המאגרים מרוקנים ויש צורך בהפסקת פעילות ומילוי המאגרים מחדש. ומה בדבר משאבים רגשיים או "מנטליים" כפי שמקובל לכנות אותם בתחום הספורטיבי, האם יתכן כי משאב כמו מוטיבציה יכול להיות מוגבל?

התשובה כמו תמיד מורכבת ואינה פשוטה כמו, במרבית המקרים, בהם אנו עוסקים בפן הפיזיולוגי. נתייחס בתחילה דווקא לנושא הקשב–ATTENTION . היום ידוע כי משאבי הקשב של כל אדם מוגבלים ותלויים בגורמים רבים. בהתייחסות למוטיבציה שהינה משאב מנטלי רב מימדי ומורכבת ממגוון רחב של הגדרות, נושא ה"מגבלות" קשה יותר לזיהוי והגדרה. בניסיון לפשט את ההסתכלות, נשווה את המוטיבציה לקשב- קשב הוא מוגבל כאשר ישנם הרבה מאוד גרויים וכאשר הסיטואציות הופכות יותר ויותר מורכבות ורב ממדיות. באנלוגיה, גם מוטיבציה- ככל שאדם נדרש להשקעה, התמדה ועבודה בחזיתות רבות היכולת להשקיע את אותם משאבים מנטליים לאורך זמן יורדת ומכאן – צורך בתיעדוף. כאשר נראה למאמן כי המוטיבציה של הספורטאי "יורדת" או שהוא "מתעייף", לאחר שלילת גורמים פיסיים, חשוב לבדוק את סדר יומו ומהלך חייו על מנת לזהות את המקומות בהם המוטיבציה וההשקעה נדרשות. לעיתים, החיים האישיים הופכים מורכבים ומכאן – שהמשאבים המנטליים (ובכלל זה מוטיבציה) מושקעים בהם ולא נותרים מספיק משאבים להשקעה בפן הספורטיבי, וכמובן שידועים גם מצבים הפוכים.

גורמים הידועים כמשפיעים על משאבי המוטיבציה בקרב מתאמנים ברמות שונות:

1. דרגת המוטיבציה הבסיסית של האדם. היא שונה מאחד לאחד ותלויה, כמובן, במשתנים מסוימים.

2. סוג הטיפוס. האם מוחצן או מופנם? לכך השלכות על מידת המוטיבציה לביצוע הפעילות הגופנית או עיסוק בספורט. במיוחד אם האדם מבצע סוגי אימונים שלא בדיוק מתאימים לו מבחינת הלימה לסוג אופיו. לדוגמה: מתאמן שהנו אקסטרוברטי (מוחצן) מובהק ומבצע סוגי אימונים שהנם אישיים כמו: איש הברזל, רכיבה ממושכת על אופניים ביחיד ולא בקבוצה יתקשה להתמיד בכך מבחינת המוטיבציה הנדרשת.

3. ההנאה בפעילות באופן כללי – חשובה וקשורה גם היא למידת המוטיבציה של המתאמן הבודד.

4. העלות הכספית של הפעילות עצמה – עלולה להשפיע לשלילה על המוטיבציה להתאמן. כיום ישנן לא מעט פעילויות וסוגי ספורט יקרים במיוחד ולכך, ייתכן, השלכות גם על המוטיבציה להתאמן- אגב ההשפעה של עלות כספית על המוטיבציה יכולה להיות דו כיוונית- היות והתשלום יקר, אנשים יכולים מחד לחוש מחוייבות גבוהה על מנת להפיק את המקסימום מן ההשקעה ומאידך – בצוק העיתים, כאשר ישנה מצוקה כספית העיסוק הספורטיבי היקר עלול להיות מן הראשונים שיפגע.

5. האקלים באימון לא מתאים ולא מהנה – אחד המשתנים החשובים המשפיעים על המוטיבציה באימון הנו האקלים באימון. במיוחד אם מדובר באימן בקבוצה.

6. המדריך באימון האישי או בקבוצה משפיע לשלילה על רמת המוטיבציה – אינו מהווה דוגמה אישית, שפת הגוף והשפה המילולית לא בהלימה לסוג המתאמן או הקבוצה. לכך השפעה גם על המוטיבציה.

7. השגת מטרות אימון – ירידה במשקל, שיפור מדדים בריאותיים שונים, שיפור ניכר בהופעה החיצונית ועוד, קשורים גם הם לרמת המוטיבציה של המתאמנים ברמות שונות. מנגד, אלה שמתאמנים על בסיס קבוע ולא מתקדמים כלל – לכך השלכות שליליות על מידת המוטיבציה.

8. אי גיוון באימון – קשור לשעמום באימון. לכן חשוב לגוון ולהחליף תוכנית האימון מפעם לפעם ולמעשה – בכל מעגלי החיים.

9. אימון קשה מדי הקשור אף בסבל גופני – אימונים בדרגת קושי גבוהה –מירבית לא מתאימה לכל אחד. למרות זאת, יש כאלה שבוחרים סוג אימון מסוים בשל היותו הטרנד העכשווי אך האימון כלל לא מתאים להם מבחינות רבות. אחת מהסיבות לאי ההתאמה הנה דרגת הקושי של האימון עצמו. לדוגמה: אימונים בהם דרגת חומצת החלב גבוהה מאוד, או אולי יש קוצר נשימה משמעותי, כאבים בצד הגוף, דופק גבוה במיוחד שמצריך הפסקה תוך כדי אימון לשם מנוחה, כאבי שרירים מאוחרים (מכונה: "DOMS") ועוד. אזי, ייתכן שהאדם הממוצע יהיה עם מוטיבציה שלילית לביצוע אימונים ברמה כה גבוהה שייתכן שכלל לא מתאימה לו מבחינות שונות.

10. מגבלה תנועתית מסויימת בשל לקות במחלה (לדוגמה- מחלה נוירולוגית) – משפיעה מאוד על המוטיבציה לאימון. כאלה שלוקים, למשל, בפרקינסון או טרשת נפוצה ועוד, מתביישים במקרים רבים לבצע פעילות גופנית בפרהסיה, במועדוני כושר וגם מרגישים אי נוחות לבצע את אותם אימונים באופן אישי עם מאמן או קבוצה קטנה.

11. עייפות פיזית או נפשית – משפיעה לשלילה על המוטיבציה. בחלק מהמקרים עייפות נפשית לא קשורה לעייפות הפיזית אך בהחלט – על המוטיבציה להתאמן.

12. שעת האימון – אימונים בשעות 'קשות' מוקדם בבוקר או בלילה לאותם אנשים שהנם בדיוק הטיפוסים ההפוכים לשעת האימון. לדוגמה: לטיפוס 'בוקר' לא מתאים כלל ועיקר אימון לילה והפוך – טיפוס 'לילה' יתקשה במיוחד לבצע אימונים בשעות הבוקר המוקדמות וחשוב להביא זאת בחשבון.

13. קצב אימון ברמה ואופן שלא מתאימים למתאמן – אימונים בקצב איטי ואף – 'מרדים' עשויים להשפיע לשלילה על המתאמן. לדוגמה: מתאמן בתחום הרמת משקולות או פיתוח גוף תחרותי, לא בטוח כלל שיוכל לבצע בנקל אימון יוגה או פילאטיס בהם הקצב באימון שונה לחלוטין, מושם דגש רב על תהליך הנשימה, הכיווץ האקצנטרי ועוד.

14. שימוש בציוד רב או לא מתאים לאדם המתאמן – שימוש בציודי כושר שונים מצריך, בחלק מהמקרים, לימוד מיומנות רבה. או אז, יש צורך בסבלנות ואורך רוח ללמוד הטכניקה הנדרשת. בחלק מהמקרים מדובר על תרגול של שבועות ארוכים או אף – חודשים. הדבר לא מתאים לכל אחד.

15. שימוש בציוד רב והתארגנות רבה לביצוע הפעילות הגופנית או סוג הספורט – לדוגמה, טריאתלון, מצריך ם זמינות של בריכה לשם תרגול השחייה, רכיבה על אופניים עם טריינר או רכיבה בחוץ, שימוש בציוד מסוגים שונים לשם ביצוע שלושת סוגי הפעילויות: שחייה, רכיבה על אופניים וריצה. זו , ללא ספק, אופרציה לא קטנה ועלולה אצל חלק מהמתאמנים להביא למוטיבציה שלילית.

16. נסיעות ארוכות לאזור האימון – לעיתים נוסעים מתאמנים לאזור האימון 20-30 דקות ואפילו לכך עלולה, בהחלט להיות השפעה על המוטיבציה השלילית להמשיך ולהתאמן.

17. הצבת מטרות אימון לא ריאליות – שכיחה למדי במחוזותינו. בחלק מהמקרים מתאמנים מציבים מטרות אימון לא ריאליות לרבות: הגעה למשקל גוף מסוים, אחוז שומן נמוך עד מאוד, מסת שריר מרשימה שאפשרית אולי, רק עם שימוש בסטרואידים אנבוליים ועוד. חשוב במקרה זה להתייעץ עם איש מקצוע הבקיא בתחום.

18. שיבוץ האימון ביום עמוס במיוחד – ישנם מקרים לא מעטים בהם אנשים משבצים את האימון שלהם ביום עמוס לעייפה ואז מבצעים אותו בלחץ רציני. או לחילופין, מקצים לאימון מעט זמן בשל החשש לאחר לעבודה או למקום אחר.

19. מקום האימון לא נעים ולא אטרקטיבי – במקומות אימון מסוימים אין חווית אימון מבחינת הציוד, המקום אינו מטופח כלל ועוד. לכך השלכה שלילית על המוטיבציה לאימון והחוויה בו וזאת בלי קשר לסוג האימון כלל.


אם כן, ברור לעין, כי רבות הן הסיבות בעטיין מתאמנים עלולים להפחית בכמות אימונים או חלילה שלא להתאמן בכלל. מנגד, אפשר כמובן להצביע על כל אותם גורמים אשר יכולים לעודד אנשים להמשיך להתאמן, ובראשם – מרכיב ההנאה אותו כבר ציינו במאמר זה. הדבר החשוב הוא לזכור עד כמה מוטיבציה היא משאב נזיל (לעיתים מוגבל), ועד כמה חשוב להתייחס למרכיב המוטיבציוני באימון ובכל תחומי החיים, ולהבין כי כל מוטיבציה – גם זו הפנימית האולטימטיבית – זקוקה לתיחזוק והזנה.

 

דגנית גלסמן- פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט
ד"ר איתי זיו (Ph.D) עוסק מזה שנים בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר.
מנהל מקצועי של קורסי הכשרה מתקדמים לאנשי מקצוע במכללה האקדמית בוינגייט.
מנהל תחום הסברה בסוכנות למניעת סימום בספורט.
הוציא לאור את האנציקלופדיה "עוצמות חדשות, כושר במעגל החיים", ויחד עם ד"ר דרור שגיא, הוציא לאור את הספר "במשקל הנכון, פעילות גופנית ותזונה מאוזנת השילוב המנצח", ספר העוסק בתחום אורח חיים והשמנה.

 

 

  • Li Zhongfei

סגור