אז מה נשים ר(ו)צות באמת?

| שתף |

בסדרת כתבות שיעלו באתר תבדוק שמרית גוטמן עידן, מה נשים באמת רוצות שהן רצות...

תאריך: 19/05/15, מאת: שמרית גוטמן עידן

בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה במספר האנשים העוסקים בריצה ופעילות גופנית בכלל ובנשים העוסקות בכך בפרט. אם בעבר אחוז הנשים שהשתתפו במרוצים השונים היה נמוך בהרבה מזה של הגברים כיום ניתן לראות עליה משמעותית שרק הולכת וגדלה משנה לשנה.

מגמה זו של עלייה במספר הנשים שעוסקות בפעילות גופנית חובבנית ומקצועית כאחד היא בעיניי מגמה מבורכת אשר מעידה על שינוי תפיסתי וחברתי.
אינני מגדירה את עצמי כפמיניסטית דגולה אך במהלך עיסוקי בטיפול רגשי (פסיכותרפיה) נתקלתי לא אחת בתפיסות אנכרוניסטיות ביחס לתיעול הזמן שמעבר לשעות העבודה. רבות מהנשים עמן נפגשתי סיפרו ששיגרת יומן מורכבת מעבודה ומטיפול בענייני הבית והמשפחה בעוד שבני זוגן מתעלים חלק מזמנם לעיסוק בתחביבים כגון – ריצה, אימון בחדר כושר, רכיבה על אופניים, מפגש עם חברים וכיו"ב. לאחרונה נראה שתפיסה זו הולכת ומשתנה. יותר ויותר נשים בוחרות לפנות זמן בלוח הזמנים שלהן לפעילות גופנית קבועה.

השלכותיה החיוביות של פעילות גופנית על הבריאות הפיזית והנפשית של העוסקים בה ידועות ומדוברות. אך נראה שמלבד היתרונות הרבים שיש לפעילות גופנית וריצה בפרט ישנן גם מספר נקודות אליהן יש לתת את הדעת בהקשר של נשים.

במספר כתבות שנפרסם באתר בשבועות הקרובים ברצוננו לתת את הדעת לנושאים הקשורים בנשים ובפעילות גופנית. היבטים פיזיים, נפשיים ועוד. נשמח לקבל תגובות, הצעות ובקשות גם ממכם הקוראים בנוגע לסוגיות המעסיקות אתכם. (גברים ונשים כאחד).

בכתבה ראשונה בסדרה בחרתי להתמקד בנושא שמעסיק אותי בתקופה האחרונה:
ריצה ותזונה – או – היבטים ייחודיים בתזונת נשים העוסקות בפעילות גופנית עצימה.

כמי שעוסקת בפעילות גופנית שנים רבות, אני נתקלת לא אחת בתגובות מהסובבים אותי. "את אוכלת מספיק?" "את רזה מידי", "עשית בדיקות דם לאחרונה?" את מקפידה על צריכת פחמימות/חלבונים?" ועוד ועוד... לאורך השנים למדתי לחמוק מתשובות ישירות ולהתייחס אליהן בביטול הדעת. אולם, כיום, לא כל כך יפה ולא בת שש-עשרה אני מודעת ומרגישה שהשעון מתקתק וגם סלעים, או יותר נכון רצים נשברים.

5 מרתונים ב – 3 שנים, כ - 20,000 ק"מ במצטבר בתקופה זו, עבודה, משפחה, 36 שנים של נשיאה עצמית (מתוכם מספר שנים של הריונות, לידות והנקות) - התחילו להראות את אותותיהן ותחושת עייפות גדולה נפלה עליי. סוף סוף הקשבתי לעדת החכמים שסביבי ועשיתי בדיקות דם מקיפות. תוצאותיהן לא איחרו להגיע ובאופן לא מפתיע הציגו תמונה חסרה. מאגרי ברזל נמוכים, רמות נמוכות של פרוטאין ועוד. שיחות לא מקצועיות עם עמיתים וחברים לתחום העידו כי הבעיה שלי היא נחלתן של ספורטאיות רבות ולא רק (!) גם של אחוז מסויים מקרב הגברים. תזונה לקויה ולא מותאמת לעצימות הפעילות הגופנית, מחסור במינרלים, ויטמינים, צריכה נמוכה של פחמימות וחלבונים ועוד.

הספרות בנושא מתייחסת בעיקר ל"תסמונת המשולשת" אשר מאפיינת נשים/נערות שמתאמנות בעצימות גבוהה, תזונתן לקויה דבר שמוביל לשיבושים במחזור החודשי ולהידלדלות ברקמת העצם. תסמונת זו מיוחסת בעיקר לנערות וספורטאיות בענפים תחרותיים או כאלה בהם יש חשיבות להופעה החיצונית ולמשקל נמוך (התעמלות אומנתית, החלקה על הקרח, ענפי אתלטיקה קלה וכדומה).

אולם כיום אנו מוצאים טווח רחב של נשים שעוסקות בפעילות גופנית. חלקן נשים שעוסקות בכך משחר ילדותן, חלקן כאלו שהחלו בגיל מאוחר, אחדות בחרו לעסוק בכך על מנת להפחית במשקל ואחרות על מנת להתאוורר מעמל יומן ועוד ועוד...
המנעד הרחב של נשים שעסקות בספורט בשילוב היבטים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים יחודיים הביא לכך שאחוז גבוה מקרב הנשים סובל מבעיות הקשורות לתזונה לקויה.

מידע על חשיבות תזונה נכונה בכלל ובקרב נשים העוסקות בפעילות גופנית תוכלו למצוא בכתבתה המרתקת של התזונאית יעל דרור
 

המסקנה העיקרית שעולה מתוך הכתבה היא ההכרח לא להקל ראש בעניין התזונה והשפעתה המכרעת של זו על בריאותינו בטווח הקרוב והרחוק ועל ההישגים הספורטיביים בהווה.

סיכום בנימה אישית

קוראי הכתבות הקודמות שלי באתר זה יודעים כמה משמעותית הריצה בחיי. עד כמה איני מסוגלת לראות את עצמי ואת חיי נטולי ריצה. הריצה היא עבורי כמו אויר לנשימה, כמו מים, כמו מזון לגוף ולנפש. אך נראה שלמרות אהבתי הגדולה אליה, בדומה לאהבות אחרות, התחלתי להתייחס אליה כמובנת מאליה. כאילו שתהיה שם תמיד עבורי. לא משנה מה.
טעות. כדי להמשיך ולעסוק בפעילות גופנית בכלל ובריצה בפרט הבנתי שעליי לתת את הדעת ולהתייחס ברצינות גם ל"צרכים" הייחודיים שהיא "מבקשת" ממני... בין היתר – שינה ומנוחה מספקת, תזונה נכונה, הרפיה ועוד.
אז כן, אל תפסיקו לרוץ או לעשות את כל מה שאתן עושות (ועושים) אבל לעולם אל תקבלו את אהבותיכן כמובנות מאליהן. כבדו אותן. שימרו עליהן, טפחו אותן – כדי שימשיכו ללוות אתכן עוד שנים רבות וטובות.

 

 

 

 

  • Jacek Chabraszewski - Fotolia

סגור