הכל על ריצה בהריון

| שתף |

מלפפונים חמוצים ושוקולד – או למה אתם רוצים שנמשיך לרוץ גם כשאנחנו בהריון...

תאריך: 04/06/15, מאת: שמרית גוטמן - עידן

לפני כשבועיים התחלנו כאן באתר לעסוק בריצה מהזווית הנשית. הבטחתי לכם סדרה של כתבות שיעסקו במגוון העצום והייחודי של נשים בעולם הריצה. הכתבה הראשונה הייתה על ההיבט התזונתי-נשי.
בכתבה זו ברצוני לעסוק בנושא קצת פחות מדובר - ריצה והריון או יותר מדויק ריצה בהריון. ולמען הסר ספק, גם אני כבר הייתי בסרט הזה.


סיפור שהיה כך היה: כחלק מהיותי כתבת אני משתפת לא אחת את שותפיי לריצה בנושאים עליהם אני עומדת לכתוב ומתייעצת עמם. קבוצת הריצה הקטנה והאינטימית בה אני רצה היא סוג של משפחה וכמו בכל משפחה טובה הגיע הרגע הזה שבו "אנחנו" בהריון. אוקי, לא כולנו, ולא מאותו אבא. אבל כולנו עם צרבות. תודה ששאלתם. ובכן, ההריונית שתחיה, שמעה על היוזמה ומיד צהלה בשמחה. היא שועלת ריצות ותיקה וממשיכה גם בהריון לרוץ כמו צ'יטה אמיתית. לדבריה, כשחיפשה מידע רלוונטי בעניין, הן מרופאים והן מהכתוב לא ממש מצאה. הסביבה לדבריה, לא ממש מפרגנת על העיסוק והיא מרגישה כמו הרצה ההריונית היחידה שרצה עלי אדמות.
הזכר שבחבורה, כיאה לאדם הקדמון, הגיב בתגובה אופיינית "אז מה בנות שוב נהייתן הורמונאליות ותספרו לנו על חווית ההיריון המטלטלת שלכן?" אך כמו שאומרים אצלנו בעולם הפסיכולוגיה – משפחה היא סוג של מיקרוקוסמוס. המציאות העגומה שעלתה בתוך משפחתנו החמה משקפת תרבות שלמה של גאווה ודעה קדומה.
הגחל הבוער שהונח בידיי הלך והלהיט ובשבועיים החולפים קראתי, נברתי ושאלתי שאלות. וכעצתו של האדם הקדמון, שלצערי תמיד איכשהו בסוף צודק, הלכתי ראשית לחוויה האישית שלי.

פרולוג

2 קווים ורודים על מקלון קטן. אושר מהול בבהלה. אני בהריון. רציתי את זה ועם זאת זה מפתיע אותי. מטלטל. מרגש, מערבל. בדיקה אצל רופאת הנשים מאששת שיש שק הריון. עוד לא עובר אלא רק גוש פצפון של תאים, שבוע חמישי. הרופאה ממהרת לסייג ומזהירה שזהו שלב בו 60% מההריונות אינם מתפתחים. אוקי.
שבועיים של התרגשות. אני מתהלכת עם ומרגישה בלי. אף אחד לא יודע כלום וגם אני רעננה וטובת לב.

כעבור שבועיים

זה מתחיל לאט לאט, מטפס לי במעלה הגרון. מה? מה זה הריח הזה? ולמה לא חוקקו חוק נגד טיגון שניצלים? שיט, גם הריח של הדאודורנט שלו, שלי. בא לי למותתתתת! שונאת אותו, את כולם. את אלו שמבשלים, שמתבשמים, שמכבסים, שמרגישים טוב. שחיים את חייהם כאילו כלום ואין הריונות ובחילות וילדים רעבים בסומליה. ס'עמק.

כעבור חודש

זה הולך ומחמיר. אני חושבת שלא אשרוד את זה. לרוץ? הצחקתם. שיפוע של 20 מעלות בצל ואני מתה. יוצאת לסיבוב בפארק הלאומי ברמת גן. אוף היו ימים (לפני חודש וחצי ככה) שטחנתי פה קילומטראז'. מנסה סיבוב ונופלת כאחרון הזלזלים למנוחת.. טוב לא עולמים אבל עד שההוא שיחיה חוזר רענן מהעשירייה שלו.

שלושה חודשים

מבחן הקפה – אני לוגמת שלוק ועוד אחד ועוד אחד – יש!! זה אפילו טעים! כנראה שבכל זאת הריון זו לא מחלה סופנית.
הצבע מתחיל לחזור ללחיים וכן, ממש אבל ממש בא לי לרוץ, לרכוב, לנוע.
אני חיה!
הרופאה לא כל כך מבסוטית מעניין הריצה למרות שאומרת שאין בכך סכנה, ממליצה על שחיה, הליכות מתונות וחדר כושר.
אני מוצאת נחמה פורתא בשחייה (אוף, אבל כל ההתארגנות שכרוכה בכך – איך הן עושות את זה השחייניות?) ובספינינג.

חודש חמישי ואילך

אני מרגישה מעולה. אמנם הבטן ממשיכה לגדול, אבל לא משהו קיצוני. ממש מתחשק לי קצת לרוץ. אני מנסה לשלב. ממשיכה עם השחיות ואת ההליכות הנמרצות ממירה לריצה קלה ומתונה. דווקא עכשיו כשהבטן קצת יותר "מלאה" מרגיש לי יותר נוח. לפני כן הרגשתי כאילו אני רצה עם בטן מלאה בבירה משקשקת.

שבוע 37+5 ימים. (חודש תשיעי)

חוזרת מהעבודה... עולה על "מדים". ערב אביבי של אמצע יוני מקדם את פני. מג'גגת לי את המסלול הקבוע של ה -10 ק"מ. קצת הליכה, קצת ריצה.
חוזרת מלאת אנדורפינים וטובת לבב. העולם מחייך אליי ואני אליו. ההוא שיחיה חוזר מעמל יומו לעת ליל - חברים מזמינים אותנו להצטרף ל"דרינק" בעיר הגדולה. אני מלאת חיים מנסה לשכנע והוא עייף ומרוט מוריד אותי מהענף. תמיד צודק, כבר אמרתי??
3 לפנות בוקר, ירידת מים, הנה זה מתחיל. 4:00 אנחנו בבית החולים. 7:00 הקטנטונת בחוץ.

פעילות גופנית והריון - מספר כללי אצבע

ראשית אסייג את דבריי ואומר – הדברים ששכתובים כאן אינם תחליף להתייעצות רפואית והם מבוססים על הניסיון האישי שלי וידע שרכשתי באופן אוטודידקטי ובהשתלמויות שונות (בעברי עסקתי באימון כושר גופני והדרכת פילאטיס).
כמו בכל האמור לספורט ופעילות גופנית בזמן הריון כך גם לגבי ריצה –
קיימים מספר כללי אצבע:

1. לעולם אל תתחילי לעסוק בפעילות גופנית שלא עסקת בה קודם לכן. זה לא הזמן לאתגר את הגוף בתנוחות חדשות, מאמצים לא מוכרים ותזכורות לשרירים ששכחת מקיומם. חכי קצת. שנה ואת שם.

2. הקשבה לגוף ולרחשי ליבו/ליבך – מרגיש לך לא נכון? לא טוב? לא מתאים? – תפסיקי. גם אם מדובר ב"יוגה להריון" וגם עם את אלופת ישראל באגרוף תאילנדי. לתחושות הבטן שלך יש משמעות כפולה עכשיו, אל תתעלמי מהן.

3. דופק, דופק, דופק – אם בדרך כלל המטרה באימון היא להעלות דופק בשביל להשיג אימון איכותי, בעת הריון המטרה היא לשמור על דופק יציב, מתון וקבוע ולא לעבור את ה-75% מדופק מרבי.

4. טמפרטורה – כשחם בחוץ, במקרה של העובר, עשוי להיות גם חם בפנים. הימנעי מפעילות גופנית תחת עומס חום. מצב זה מסכן אותך ואת העובר. עלייה של טמפרטורת הגוף אצלך, מלבד היותה גורם שמאיץ את הדופק עשויה לגרום ל"מכת חום" אצל העובר.

5. ספורט אתגרי – כל אחת והספורט שלה... אולם ללא ספק ישנם ענפים בהם פוטנציאל הפציעות הוא גבוה יותר, כגון: סקי, רכיבה על סוסים, טיפוס ועוד. אם את עוסקת בענף שכזה את ודאי יודעת את הסיכונים הכרוכים בו. נסי למצוא פעילות גופנית חלופית לתקופת ההיריון.

ריצה והריון – מספר עובדות על ריצה בהריון

1. מותר לרוץ בהריון
2. נמצא כי ריצה עשויה להיטיב ולהקל על נשים אשר סובלות מבחילות הריון.
3 ריצה תורמת לשמירה על משקל גוף תקין גם במהלך ההיריון.
4. ריצה בפרט ופעילות ספורטיבית בכלל מעלות את תחושת הביטחון העצמי והשליטה של נשים ביחס לגופן בהריון.
5. ריצה בהריון כמו גם שלא בהריון, תורמת לעלייה של אנדורפינים בגוף ולתחושת כללית של רוגע ו"היי".
6. בעת ריצה בהריון ובייחוד כאשר חם בחוץ, חשוב להקפיד על שתייה מרובה. מצב של מחסור בנוזלים והתייבשות עשוי לגרום לצירים מוקדמים.
6. ריצה תורמת לזוגיות – טוב, אין צורך להרחיב את הסעיף הזה.

ולסיכום, הריון זו אכן לא מחלה, אך זו תקופה ארוכה שעשוה לא קלה הן בהיבט הפיזי והן בהיבט הנפשי. חווית ההיריון שונה מאישה לאישה ולא ניתן להכלילה. ישנן נשים שעבורן תקופה זו היא קשה ובלתי נסבלת ואילו אחרות מרגישות זוהרות, נשיות ומלאות כוחות.
לדידי, בעניין הריצה, מלבד כללי האצבע, אין נכון ולא נכון. יש תחושות, רצונות ויכולות.
רובנו מרגישות ויודעות מתוך איזשהו אינסטינקט קמאי מה נכון וטוב עבורנו (ועבור סביבתנו הקרובה). בכל אופן, אם יש ספק, אין ספק. התייעצי תמיד עם איש מקצוע שאת סומכת עליו אם את לא בטוחה במה מותר ומה אסור עבורך. אז אל תחששו ללכת על ריצה – אם זה מה שמרגיש לכן נכון ויעשה לכן טוב.
אך היו קשובות לרחשי גופכן. ומעל לכל אלו זכרו שזו תקופה שבסופה מחכה לכן פלא. הריצה תמיד תהיה שם, תחכה לכן בסבלנות. גופכן המאומן יפתיע אתכן ביכולותיו לחזור לתפקוד מלא ולעיתם אף חזקות יותר ממה שהייתן קודם ההיריון.

בהצלחה!

 

 

  • Rafael Ben-Ari/Chameleons Eye

סגור