סיפור אישי - מרתון אמסטרדם 2012

| שתף |

הוא בכלל התכוון לרוץ במרתון פריז באפריל 2012 והחל להתאמן ולחלום באוקטובר 2011. לגוף היו תוכניות משלו, אבל הנשמה של יוסי אליה לא ויתרה והוא זינק למרתון אמסטרדם בשבוע שעבר.

תאריך: 25/10/12, מאת: יוסי אליה

Always keep on running till the End - Marathon Amsterdam 2012

מרתון אמסטרדם 2012 – אחרי לא מעט פציעות (שברי מאמץ, עקב אכילס ,מפרק הירך) ... הפעם הנשמה קיבלה את סיפוקה.

המטרה הראשונית הייתה לרדת משלוש שעות במרתון פאריז 2012. האימונים התחילו באוקטובר 2011 כשמנצח על התוכנית מוטי מזרחי. מהר מאוד הבנו שהמטרה של 3 שעות קלה מידי וצריך לכוון למטרה חדשה מתחת ל - 2:50 .האימונים התנהלו בצורה מושלמת למרות הגשמים והחורף היחסית קשה.
אולם ללא התראה ובאופן מפתיע זה שוב קרה. הגיעה הפציעה. פציעה חדשה במפרק הירך בשילוב עם עומס בעבודה הכניעו אותי. הבנתי שאין מצב שאני מצליח לעשות את המרתון עם המטרה שהיצבתי לעצמי, והחלטתי לנוח ולבנות את עצמי מחדש.

אחרי חודש של מנוחה הנשמה כבר צעקה והייתה בלתי ניתנת לשליטה, ואז למרות אזהרות הרופאים, התחלתי באימונים קלים בשטח עם נפח ריצה הולך וגדל.
במאי כבר הרגשתי מספיק חזק ובטוח לחזור ולהתאמן עם הקבוצה של מוטי מזרחי ולקבוע יעד חדש.
היעד הנבחר - מרתון אמסטרדם 2012 כשהמטרה ברורה - 2:48.

ההתחלה הייתה קשה ועם עומס החום היה נראה בלתי אפשרי לחזור לכושר שבו הייתי לפני הפציעה, אבל מהר מאוד הגוף התרגל למזג האוויר והכושר התחיל לחזור ואיתו גם הנשמה לפרוח.
באוגוסט זה שוב קרה. הפציעה במפשעה חזרה להציק והראש ביחד איתה מציף אותי במיליון סימני שאלה. שוב זה קורה לי? למה אני צריך את זה? הרופאים אמרו לי.... אבל הפעם הנשמה לא נכנעה והחליטה ממשיכים בריצה עד הסוף, עם שינוי קטן בתוכנית. עם המון אופטימיות בנשמה ממשיכים בדרך למטרה.

לאט לאט הבנתי שלמרות הפציעה שלא מרפה המטרה של 2:48 הופכת כבר לישימה, ברורה ואפילו קלה להשגה. ושוב, הנשמה עם לא מעט חוצפה, כמו חיה רעה, מעלה את השאלה אולי נציב מטרה חדשה?
מיד הראש נכנס לפעולה והפעם גבר על הנשמה. הפציעות האחרונות וחוסר הניסיון בקצבים הללו הובילו למסקנה ברורה. במרתון הזה אני הולך ליהנות ולקבוע תוצאה שתשאיר תאבון ולא תהיה האחרונה.
אני הולך לרוץ חכם ולחגוג כל הדרך לקו הסיום.

5 חודשים של אימונים עצימים וסה"כ 2500 ק"מ הסתיימו. היום הגדול הגיע ולמרות מזג אוויר לא טוב למרתון (רוחות מאוד חזקות) הלב, הראש והנשמה, עם תוכנית וטקטיקה ברורה – אני מוכן למשימה.
אני מזנק ומאותו רגע תחושת חופש עצומה מלווה אותי לאורך כל הריצה. הגוף משדר עוצמה והראש שומר על הנשמה ועל התוכנית שנקבעה.

הקילומטרים עוברים והגוף ממשיך לפרגן והנשמה ... הנשמה חוגגת... הרגע שלה הגיע! הזמן חולף והריצה כבר מתקרבת לסיום והיא מרגישה רק בתחילת המסיבה. נכנסים לפארק ומתחילים להבין שזהו, אלו הרגעים האחרונים, מרחוק אני רואה את דגל ישראל ומבין שפה הנשמה כבר בלתי ניתן לשליטה היא רוצה את שלה. הרגליים מתחילות לעבוד ולהגביר מהירות והיא צוהלת ושמחה.

אני מגיע לדגל ומקבל דחיפת אנרגיה אחרונה ממירב והקבוצה של מיזונו ישראל. זהו מעכשיו ועד הסוף כבר שום דבר לא יעצור לא אותה ולא אותי. אני נכנס לאצטדיון ולרקע העידוד של עשרות האנשים נותן את הספרינט האחרון. חציתי את קו הסיום ב-2:47 שע' כשאני לא מאמין וחוזר אחורה לראות שאכן חציתי את קו הסיום וזו לא טעות. רגעים של אושר עם דמעות בעיניים מציפים אותי ולא מעצם התוצאה, אלא מהדרך הנפלאה שהסתיימה במסיבה.


יוסי אליה בסיום באיצטדיון האולימפי באמסטרדם


תודה למשפחה שלי ולאשתי האהובה שתמכה לאורך כל הדרך.
תודה לחברי הקבוצה ולמוטי מזרחי על הפרגון האמונה והאופטימיות האדירה.
ניפגש במרתון הבא.

יוסי אליה. 

 

 

 

  • צילום באדיבות אתר המרתון

סגור