התמודדות עם פציעה

| שתף |

פציעה היא לחם חוקו של כל ספורטאי תחרותי, ולכן עליו לדעת כיצד להתמודד איתה הן בהיבט הגופני והן הנפשי. האבחון של פציעה והטיפול בה צריכים להיעשות על-ידי מומחי רפואת ספורט (רופאים, פיזיותרפיסטים ואחרים), ועם זאת הספורטאי עצמו מכיר את גופו טוב יותר מכל המטפלים.

תאריך: 15/01/14, מאת: רן שילון, מתוך מגזין עולם הריצה, גליון מס. 131

אנחנו הספורטאים, שהפעילות הספורטיבית מהווה מרכיב כה משמעותי בחיינו, מודדים עצמנו פעמים רבות בהתאם ליכולות הגופניות שלנו: כאשר אנחנו בכושר טוב, רזים ונראים טוב אנו מרגישים טוב יותר. בתקופות מעבר או בתחילת עונה, כאשר הגוף עדיין 'חורק', גם ההרגשה 'חורקת'. נודה או לא, דימוי הגוף הוא משמעותי לגבינו, ואותו חצי אחוז שומן מיותר, שרק אנחנו מסוגלים לראות ולהרגיש, משפיע על מצב הרוח הרבה יותר ממה שאנחנו מוכנים להודות. לפציעה הגורמת להפסקת הפעילות ולשינוי דימוי הגוף יש השפעה חזקה על המשך הפעילות שלנו כספורטאים.
את הקריירה שלי בעולם הטריאתלון התחלתי בעקבות פציעה. אחרי שנים של אימוני ריצה לא מוכוונים וללא מטרה נפגעתי בשבר מאמץ בדרגה 3 בעצם הטיביה, שבעקבותיו נשלחתי הביתה 'לנוח' לעשרה חודשים. כשישה שבועות 'ביליתי' על קביים, מדדה ממקום למקום. כל מי שעוסק בספורט יכול לתאר את מצב הרוח באותה תקופה ולהתחבר לתחושת חוסר האונים המשלבת תסכול וביטחון עצמי ירוד. לבסוף התחלתי לשחות ולרכוב, ומובן שהדרך משם לטריאתלון היתה קצרה ביותר.


פציעות ספורט
יהיה אשר יהיה תחום העיסוק הספורטיבי - כאשר אנו מותחים את גופנו פעם אחר פעם עד לקצה גבול היכולת יש סיכוי גבוה להיפצע, ולא משנה עד כמה אנו מנוסים ויודעים את התורה. פציעות המתרחשות כתוצאה מעומס יתר הן בחלקן מנגנון הגנה של הגוף, המזהיר אותנו לא להגזים (אין הכוונה כמובן לפציעות הנובעות מחבלה בחיי היום-יום). ישנם סוגי פציעות שונים ובדרגות חומרה שונות, וההבדל מתבטא כמובן באופן הטיפול, במשך ההחלמה ובעיקר במגבלות על המשך הפעילות. אם אפשר, רצוי ברוב המקרים להמשיך בפעילות גופנית גם בזמן פציעה.
הטיפול בכל אחת מהפציעות שונה, ואשאיר זאת לאנשי המקצוע, אבל הרפואה איננה מדע מדויק, שהרי לאנשי מקצוע שונים (רופאים, פיזיותרפיסטים, כירופרקטורים, מרפאים אלטרנטיביים ואפילו מאמנים) יש דעות שונות לגבי אופי הפציעה והטיפול בה. מובן שלרופאים, שתחום עיסוקם הוא טיפול בפגיעות ספורט, יש הניסיון, הגישה וההבנה שלפניו ספורטאי שנפצע המצפה לחזור לכשירות במהירות האפשרית. רופאים שלא התמחו ברפואת ספורט רואים לפניהם כמטרה ראשונה את החזרת המצב לקדמותו, ולכן ההבדל העיקרי בצורת הטיפול בין שתי הגישות יהיה משך ההחלמה, המהווה מרכיב משמעותי אצל הספורטאי.


הטיפול בפציעה
החלק הראשון והחשוב ביותר בטיפול בפציעה הוא האבחון. מומלץ לחפש בעלי מקצוע שלהם ההשכלה המתאימה ובעיקר ניסיון (לא כל אורתופד הוא רופא בעל ניסיון בטיפול בספורטאים). יתרה מזו, רצוי למצוא מטפל שעוסק בעצמו בספורט. הסיכוי לאבחון מהימן הוא רב יותר כאשר את פציעת הרכיבה בודק רוכב ואת פציעת הריצה בודק רץ. מכיוון שספורט כאורח חיים הולך ותופס תאוצה, ניתן היום למצוא יותר מטפלים שעוסקים בספורט.

דוגמה לאיבר המוּעד לפציעות ספורט היא הברך. ההחלטה אם לשלוח את הספורטאי לארתרוסקופייה, שהיא למעשה ניתוח המוגדר כפשוט (אם כי לא תמיד) או לפיזיותרפיה ולחיזוק, היא החלטה בעלת משמעות רבה לגבי סיכויי ההחלמה של הספורטאי ומשכה. רופא מומחה, בעל ניסיון בטיפול בספורטאים, יציע את דרך הטיפול המתאימה ביותר למקרה הספציפי. עם זאת יש להביא בחשבון שבחלק גדול מהמקרים ניתוח הארתרוסקופייה מיותר.
החלק השני הוא הטיפול. למטפלים שונים יש דרכי טיפול שונות. למשל, בפציעות כתף קיימות כמה טכניקות ניתוח, המשפיעות באופן ישיר על משך ההחלמה. המסקנה: חפשו, התייעצו, שאלו וקבלו חוות דעת שנייה. בסופו של דבר הספורטאי מכיר את גופו טוב יותר כל המטפלים. לא אחת ספורטאים מקבלים חוות דעת מנוגדת מהרופא, מהפיזיותרפיסט ומהמאמן. המלצתי במקרים כאלה היא - שיקלו את חוות דעתם של המומחים והחליטו בעצמכם על דרך הפעולה המתאימה לכם.


ההזדמנות
אני רואה כל פציעה כהזדמנות לשיפור. בשנתיים האחרונות חוויתי שלוש פציעות: הראשונה בדרגה בינונית (קריעה של חלק משריר התאומים), והשתיים האחרונות קלות. בפציעה הראשונה התחלתי את תהליך השיקום למחרת הפציעה, כאשר גם כאן הגדרתי את מטרות התהליך:
- שיקום מהיר ככל האפשר
- חיזוק השריר, במטרה להפוך נקודת חולשה זו לחזקה יותר כדי להימנע מפציעות חוזרות
- שמירה על חוסן מנטלי, כלומר לא לתת לפציעה להשפיע עלי.

בתהליך השיקום מילאתי בקנאות את ההוראות שקיבלתי מהפיזיותרפיסט, שכללו שילוב של הורדת עומסים (חזרה מיידית לשחייה עם פולי, לאחר מכן לרכיבה ולבסוף לריצה), תרגילי חיזוק 3 - 4 פעמים ביום ופיזיותרפיה 3 פעמים בשבוע. התוצאה - חזרה לפעילות מלאה לאחר שלושה וחצי שבועות.
דוגמה נוספת: לפני שבועות אחדים עבר אחד ממתאמני ניתוח מורכב בכתף. הספורטאי, שמתכונן בקיץ הקרוב לתחרות איירונמן, חזר לאימונים 3 ימים לאחר הניתוח, וזאת כיוון שאנו מנצלים את התקופה שבה הוא עדיין מוגבל לשיפור יכולת הרכיבה שלו (הרבה אימוני טריינר) ולחיזוק כללי בחדר הכושר. לאימוני הריצה על מסילה הוא חזר לאחר שבוע ולאימוני השחייה יחזור בעוד כחודש.

לסיכום, החוסן המנטלי מהווה לא רק חלק בלתי נפרד מהטיפול בפציעה אלא כנראה החלק החשוב ביותר בשיקום. בחירת המטפל חשובה מאוד, אבל אתם מכירים את גופכם יותר טוב מכל מטפל. לימדו להקשיב לגוף. פציעה איננה סוף העולם - נצלו את תקופת ההחלמה ממנה כדי לצאת חזקים יותר.

רן שילון - מאמן ויזם 'אנדיור', קבוצת הטריאתלון, הריצה וספורט הסבולת הגדולה בישראל

 

  • © Maridav - Fotolia.com

סגור