פציעות בספורט וניהול סיכונים

| שתף |

האם ניתן למנוע פציעות? באמצעות ניהול סיכונים, מסביר עו"ד ארז סלונים כיצד על ספורטאים לפעול

תאריך: 16/09/14, מאת: עו"ד ארז סלונים

לפני זמן מה, נתקלתי בידיעה על כך ששחקן כדורסל מרכזי בקבוצת מכבי תל אביב – הסנטר: סופוקליס שחורציאניטיס, הידוע בכינויו "סופו", שחזר לישראל לאחר פגרת הקיץ, לא יוכל לפתוח את העונה בקבוצתו, כתוצאה מבעיות בריאותיות, הקשורות לעודף משקל, יתר לחץ דם ובעיה בעין. עקב כך, לא עבר השחקן את הבדיקות הרפואיות, והקבוצה נאלצה למצוא לו מחליף בטווח זמן קצר, על מנת להתמודד עם המצב המפתיע.
נשאלת השאלה האם יכולה היתה הקבוצה, באמצעות הערכות נכונה וניהול סיכונים יעיל לאתר את הסיכון שהתממש, לצפות את הבעיות הבריאותיות ולטפל בבעיה מבעוד מועד ללא לחץ ו"כיבוי שריפות". נראה כי באמצעות בקרה פשוטה למדי, של פגישות עם השחקן, במהלך הפגרה, ניתן היה לאתר מראש את הסיכונים, לטפל בהם מבעוד מועד ולהימנע מעגמת נפש ונזק כספי לכל הגורמים הרלוונטיים.

דוגמא נוספת, קשורה לפציעות של ספורטאים חובבים, אשר ממשיכים להתאמן ואף להתחרות, גם כאשר הגוף מאותת להם שקיימת בעיה והם, מסיבות שונות, מתעלמים מהאיתותים ונזכרים רק כאשר מאוחר מידי, לאחר שהפציעה משביתה אותם מפעילות באופן חלקי או מוחלט.
לדעתי, ניהול סיכונים בספורט יכול לסייע גם בידי ארגונים וגם בידי ספורטאים חובבים, או מקצוענים, ולהוות כלי עבודה יעיל, לצורך זיהוי נקודות תורפה והיערכות מראש לטיפול ומניעה של פציעות בספורט.
ניהול סיכונים קיים כבר שנים רבות בתחום התעופה, בתחום הפיננסי, בתעשייה ובתחומים נוספים וחשוב ליישם אותו גם בתחום הספורט. השאיפה להימנע מתאונות, מחלות, פציעות ותקלות מחייבת הערכות נכונה, הבנה של נקודות התורפה הפקת לקחים מניסיון העבר ולימוד מטעויות. נהוג לומר כי לפני כל תאונה, בין אם מדובר בתאונת עבודה או תאונת אימונים, מתרחשים אירועי "כמעט תאונה" שאינם מסתיימים בנזק, אך מעידים על מחדלים וכשלים בתהליך. בעולם התעופה מתייחסים לאירועי "כמעט תאונה" כמו תאונה לכל דבר, המחייבת הפקת לקחים ולימוד הכשלים על מנת למנוע תאונות בעתיד.

בספורט ישנם סיכונים לא מעטים המחייבים אותנו, הספורטאים החובבנים, לבדוק את עצמנו ולנקוט אמצעי זהירות ובקרה מתמשכים. סיכונים של פגיעה מרכב חלים על מי שמשתמש בתשתיות בכבישים כמו לרוכב אופניים, רצים, הולכים וכו'. על רוכבי אופניים בכבישים הציבוריים חלים סיכונים של פגיעה מרכב חולף ועוד. סיכונים של כשל במערכת הדם והלב בעת מאמץ, סיכונים של over training קיימים כמעט בכל סוגי הספורט, לרבות סיכונים ספציפיים של טביעה בים או פגיעה מכלי שייט, סיכונים של התייבשות או תשישות עקב תזונה לקויה וכד'.

זיהוי הסיכונים מהווה שלב ראשון, שאחריו ניתן לבחון את הבקרות ואמצעי הזהירות שיש לנקוט ביחס לכל סיכון על מנת לצמצם או למנוע אותו.
ספורטאי שמתאמן על בסיס קבוע מחויב בנקיטת אמצעים שיאפשרו לו לבחון את מצבו הבריאותי וכשירותו לביצוע הפעילות. בדיקת תפקוד במאמץ היא דוגמא לבקרה שנתית שקבע החוק כתנאי להשתתפות בספורט תחרותי בישראל. בדיקות דם, למשל, כתנאי להשתתפות בספורט תחרותי, לא נדרשות לפי החוק, אולם מהוות מדד מסוים לבדיקת מצב בריאותו של אדם ובקרה חיונית לספורטאי סיבולת, המביאים לעיתים את גופם למאמצים ניכרים.
בדומה לעולם הרפואה, גם בתחום הספורט קיימת השפעה משמעותית לנושא התזונה, אשר חייב להתאים לסוג הספורט, משך הפעילות ועוד. ספרים רבים נכתבו על חשיבות התזונה הנכונה לצורך שמירת הבריאות ושיפור ביצועים בתחום הספורט.

מעבר לבקרות הנ"ל, שמבוססות בעיקרן על מניעה וגילוי מוקדם של בעיות, אין תחליף לביצוע תהליך מתמשך של הפקת לקחים כתוצאה מטעויות העבר, שלנו ושל אחרים. איתור והבנת הכשלים מאירועי תאונה ו"כמעט תאונה" עשויים לחסוך לנו עגמת נפש רבה גם באימונים וגם בתחרויות. כמו כן, התחשבות ב"דגלים אדומים" או "נורות אדומות" לאורך הדרך יכולה מאד לעזור. הכוונה בעיקר לנסות ולהקשיב לגוף שלנו ולרמזים שהוא שולח לנו. למרבה הצער למרות שהגוף יודע יותר טוב מאיתנו מה טוב בשבילו, לא תמיד אנו מקשיבים לו.. והתוצאות ידועות.

מהו ניהול סיכונים
ניהול סיכונים הוא מנגנון לניהול החשיפה לסיכון, המאפשר לזהות את האירועים שעלולים להסתיים בתוצאות מזיקות, להעריך את חומרתם וללמוד כיצד לשלוט בהם. מרבית הפעילויות של ספורטאי סיבולת כוללות נטילת סיכונים ומחייבות בניית מערכת דינמית ואפקטיבית של ניהול סיכונים, הכוללת מערך בקרה יעיל, לצורך צמצום, או מניעת הסיכונים.

גורמי מפתח בניהול סיכונים
קבלת החלטות: ניהול סיכונים הוא חלק בלתי נפרד מקבלת החלטות. דינמיות: תהליך ניהול הסיכונים אמור להיות דינמי ולהגיב לשינויים. התאמה לספורטאי: ניהול הסיכונים מותאם לאופיו של הספורטאי וצרכיו הספציפיים.

שלבי ניהול סיכונים
השלבים הבסיסיים של תהליך ניהול הסיכונים הם:
1. שלב זיהוי הסיכון (Identification).
2. הערכת הסבירות להתרחשותו (Estimation).
3. הערכת הנזק הצפוי עקב התממשותו (Evaluation).
4. הטיפול בצמצום הסיכון או מניעתו (Treatment).

על מנת להמחיש את השלבים הנ"ל, ניקח כדוגמא- רוכב כביש.

א- שלב זיהוי הסיכון
בשלב הראשון, נדרש הרוכב לזהות את מוקדי הסיכון הקשורים בפעילותו כרוכב. קיימות שיטות שונות לזיהוי סיכונים. ככלל, סיכונים של רוכב כביש מתוארים כתרחישים. למשל: תרחיש חמור: פגיעה ברוכב על ידי כלי רכב. תרחיש בינוני: החלקה של הרוכב, נפילה במהלך אימון. תרחיש קל: כשל טכני באופניים ללא נזק לגוף.
אחת השיטות שמאפשרות לבצע זיהוי אלמנטים, אשר תורמים להתממשות סיכונים, מוכרת בדרך כלל לצורך חקירת אירועים וקרויה 5M. בשיטה זו נבדקים 5 אלמנטים חיוניים:
1. הגורם האנושי – Man.
2. הציוד – Machine.
3. המשימה – Mission.
4. הסביבה – Medium.
5. הניהול – Management.

הגורם האנושי הוא הגורם המורכב והחשוב ביותר. סיכונים של רוכב הכביש בהיבט זה יכולים לנבוע מגורמים שונים: בעיה רפואית, עייפות, חוסר ריכוז, לחץ וביצוע טעויות אנוש לפני, תוך כדי ואחרי האימון, או התחרות.
מבחינת הציוד: כשל טכני [בבלמים, למשל], שחיקה של ציוד [צמיגים], העדר ציוד חיוני [פנס בלילה, קסדה תקנית].
תנאי הסביבה: כלי רכב שעלולים לפגוע ברוכב, תנאי מז"א: חושך, גשם, רוחות, ערפל, חום קיצוני.
המשימה: אי התאמה בין המשימה לבין היכולות הפיזיות וההכנה, אי התאמה בין המשימה לבין התזונה, אי התאמה בין המשימה לבין תנאי הסביבה וכד'.
למעשה הניהול הוא גורם שעוטף את כלל הגורמים הנ"ל וחופף לגורם האנושי. גורם זה מורכב בעיקרו מקבלת החלטות של הרוכב, לימוד מטעויות והפעלת שיקול הדעת, בהתאם למצב בשטח ולתנאים הרלוונטיים בכל מקרה.

שלב הערכת הסבירות
בשלב זה, נדרש הרוכב להעריך את הסבירות להתממשות הסיכון. שלב זה מתבסס בעיקרו על ניסיון העבר, על אופי הרוכב ומאפייניו ועל נתונים סטטיסטיים של סוגי הסיכון. למשל: ניתן להעריך באופן גס ולא מדעי שהסבירות לנפילה במהלך אימון גבוהה יותר מהסבירות לכך שהרוכב ילקה בהתקף לב במהלך האימון. כמובן שאין מדובר במדע מדויק, אלא בהערכה כללית בלבד.

שלב הערכת הנזק הצפוי
ניתן לחלק את הנזקים ל- 3 סוגים: נזק חמור, נזק בינוני ונזק קל. הנזק החמור יהיה מוות או נכות, הנזק הבינוני יהיה שברים בגפיים והנזק הקל יהיה שפשופים, מכות יבשות, או נזק לרכוש בלבד.

אם רוצים להעריך את גודל הסיכון, ניתן להכפיל את מקדם הסבירות במקדם הנזק, אולם במסגרת מאמר זה לא ניכנס לחישובים אלה.

הטיפול בסיכון והתאמת הבקרות
קבלת החלטות כיצד לטפל בסיכונים ולשלוט בהם, מתבצעת על ידי מרבית הספורטאים באופן אינטואיטיבי וטבעי, מבלי לקרוא לזה "ניהול סיכונים" או "בקרה".
אחר שבוצע השלב הראשוני של ניהול הסיכונים: זיהוי ומיפוי, וכן השלב השני של הערכת גודל הסיכון, באמצעות בדיקת ההסתברות והחומרה של הנזק, אנו נדרשים להתאים את אמצעי הבקרה על מנת לשלוט בסיכון ולצמצם אותו.

מהם אמצעי בקרה?
מכלול האמצעים המסייעים לצמצם סיכונים, על ידי הקטנת ההסתברות להתרחשות אירוע מזיק, או על ידי הקטנת הנזק שעלול להתרחש בתרחישי הסיכון שזוהו.
לצורך ההמחשה: החלפת נעלי ריצה לאחר תקופה מסוימת של שימוש, או קילומטרז' שעברנו, היא פעולת בקרה, הקשורה למניעת פציעות והתאמת הציוד שבו אנו משתמשים למשימה הספורטיבית - ריצות ארוכות.
הערכות תזונתית שגרתית לקראת אימון ארוך, הכוללת הכנת ג'לים, משקה איזוטוני, מלחים וחטיפי אנרגיה, ניתן להגדיר כאמצעי בקרה חיוניים, אשר מיועדים לצמצם סיכונים של נפילת אנרגיה, עייפות והתכווצויות שרירים במהלך האימון.

סוגי בקרות
ניתן לחלק את הבקרות לקבוצות ולמעגלים שונים - בקרה מונעת ובקרה מגלה, בקרה חיצונית ובקרה פנימית, בקרה טכנית ובקרה אישית, בקרה לפני פעילות תוך כדי הפעילות ואחרי הפעילות.
בכל אחת מהבקרות רצוי לתת את הדעת להיבטים שנבדקו בשלב זיהוי הסיכונים: הגורם אנושי, הציוד, הסביבה והמשימה.
על הבקרה המונעת אוכל לצטט משפט חכם ששמעתי פעם: "לפעמים האימון הכי טוב הוא זה שלא עשית".

ברמה הפיזית - ביצוע אימון סיבולת במצב של עייפות כבדה, מחלה, או כל בעיה רפואית/נפשית שזיהינו, מועד מראש לתקלות ובעיות. לפעמים הסביבה מכתיבה לנו תנאים בלתי נוחים של חום/קור קיצוניים, זיהום אויר, ערפל, חושך, גשם וכדומה. הימנעות מביצוע הפעילות איננה האופציה הראשונה שבוחרים, אולם כאשר מפעילים שיקול דעת, לעיתים אין מנוס מביטול האימון או דחייתו.
אני באופן אישי הגדרתי לעצמי מספר כללים בהם אני נמנע מפעילות בלי לחשוש או להתחרט: ריצה בתנאי זיהום אויר כבד, שחיה בים בחושך, רכיבת כביש בלילה וכן בתנאי ערפל וראות לקויה. דוגמאות לבקרה מונעת כוללות בין היתר אימוני חיזוק לאצנים, שימוש בתוספי מזון ומלחים ובחירה מושכלת של ציוד, שמותאם לספורטאי וצרכיו. בתחום הציוד לא יעלה על הדעת לצאת לרכיבה ללא קסדה, צמיגים שמתאימים לתנאי השטח, פנימיות להחלפה במקרה של פנצ'ר וכן משאבה לניפוח, או בלונים, כתחליף. בריצה, רצוי להימנע מסיכונים של פציעות באמצעות נעליים מתאימות, ביגוד שאינו יוצר חיכוך, או שפשוף וכובע + משקפיים להגנה מפני השמש.
דוגמאות קלאסיות לבקרה מגלה הן בדיקות רפואיות תקופתיות, שימוש במד דופק תוך כדי הפעילות, הפעלת חושי הראיה והשמיעה תוך כדי האימון וביצוע תחקירי אירוע והפקות לקחים לאחר אימון או תחרות, עליהן פורט במאמרים הקודמים.

הבקרה החיצונית יכולה לחפוף את הבקרות האמורות. לדעתי, הבקרה החיצונית המומלצת ביותר היא הסתייעות בידע מקצועי של המומחים. בחירת המאמן הנכון היא אופציה חיונית והחלטה חשובה ביותר. בספורט החובבני והמקצועני כאחד, אני סבור כי אחת המטרות המרכזיות ביותר של מאמן טוב היא לשמור על המתאמנים שלו מפני פציעות בפרט וסיכונים בכלל.
מאמן מקצועי של רצים למרחקים ארוכים ידרוש מהמתאמנים שלו להקפיד על אימוני חיזוק, מתיחות וגמישות כחלק בלתי נפרד מתכנית האימונים, במטרה לצמצם אפשרות לפציעות. אחד התפקידים הקריטיים של המאמן, בתחום הבקרה החיצונית והמונעת, היא יצירת סרגל מאמצים למתאמנים, שיותאם לרמתם ויסייע בהגעה ליעד באופן הדרגתי ונטול פציעות. בתחום הרכיבה, למשל, אחת הבקרות הבסיסיות תהיה מהתחום האדמיניסטרטיבי: קיום תדריך בטיחות לפני היציאה לכביש. בקרה חיצונית חיונית למניעת פגיעה מכלי רכב תהיה שימוש ברכב ליווי והעדפה של רכיבה קבוצתית על פני רכיבה לבד. בקרות חיצוניות נוספות יכולות להיות תזונאי ואף פסיכולוג ספורט לצורך הכנה מנטלית לקראת תחרויות חשובות.

תזונה ומנוחה
התזונה רלוונטית ביותר בכל שלבי הפעילות וגם לאחר סיומה: העמסת פחממות לפני אימון ארוך, אנרגיה זמינה במהלכו ואכילת חלבונים ופחממות בחצי שעה עד שעה לאחר סיום הפעילות. אחד הספרים שיכולים לתרום בנושא הוא ספרו של יאיר קרני בנושא "תזונה נכונה לפעילות גופנית והרזיה".
המנוחה רלוונטית בעיקר לפני הפעילות וכן בשלב ההתאוששות שאחריה. יש להבדיל בין מנוחה קבועה הכוללת מספר שעות שינה מינימלי ביממה, לבין מנוחה בין האימונים. אימון ללא מנוחה נכונה יאבד מהאפקטיביות שלו וגם הסיכוי לפציעה גדל. כמו כן, ללא מנוחה נאותה, קיים חשש להתממשות הסיכון של over training.

סיכום
אין תחליף לבקרה האישית שכולנו מפעילים באמצעות החושים שלנו: ראיה, שמיעה, תחושות כאב. כפי שכבר נכתב הבקרות החשובות ביותר קשורות ללימוד מהניסיון האישי והפעלת תגובות בהתאם לסיכונים שאנו חשים בשטח. אם נלמד להכיר את הסימנים המקדימים, לשמור על רמת ריכוז גבוהה ולא לחשוש מעצירת הפעילות כאשר קיים ספק, או חשש לבעיה, נשפר את מצבנו ונימנע מפציעות, תאונות ותקלות מיותרות.

 

 


 

סגור