הסגנונות השונים בשחיה במים פתוחים

| שתף |

בשחיה במים פתוחים כל השחיינים שוחים בסגנון חתירה, אך למרות זאת רואים בבירור ארבעה סגנונות קבועים אך שונים, כאשר כל סגנון קיבל את שם המדינה שממנה הגיע השחיין. הכל בכתבה הבאה.

תאריך: 13/03/14, מאת: דניאל קציר

בכל תחרות שחיה במים פתוחים, כשעשרות שחיינים מזנקים יחדיו למים, תוך זמן קצר ניתן להבחין שהשחיינים שוחים בסגנונות שונים. יחד עם זאת, כל שחיין חייב להתאים את סגנון שחייתו בתחרות בהתאם לכושרו הגופני ורמתו האישית ולשחות בהתאם ליכולותיו.

בשחיה בבריכה קיימים ארבעה סגנונות שחיה: חתירה, חזה, גב ופרפר. לעומת זאת, בשחיה במים פתוחים כל השחיינים שוחים בסגנון חתירה, אך למרות זאת רואים בבירור ארבעה סגנונות קבועים אך שונים, כאשר כל סגנון קיבל את שם המדינה שממנה הגיע השחיין שזכה במדליית הזהב באליפות עולם או באולימפיאדה.
ארבעת הסגנונות הינם: (1) הסגנון הרוסי, (2) הסגנון הבריטי, (3) הסגנון הגרמני, (4) הסגנון ההולנדי

הסגנון הרוסי
בסגנון זה השחיין נוהג בדרך כלל להתמקם בתחרות במקום השני, כשהוא נמצא במרחק של גוף מאחורי השחיין המוביל ראשון בתחרות. השחיין עוקב אחרי השחיין המוביל, עושה דרפטינג על רגליו, לומד את קצב השחיה שלו והשינויים במהירויות שהוא מבצע. אם השחיין המוביל מגביר את הקצב, אז גם הוא מגביר את קצב שחייתו ולהיפך, כשהשחיין לפניו מאט את הקצב גם הוא מאט את קצב שחייתו. הוא בודק את יכולת הניווט של השחיין המוביל וסומך עליו ולכן לא מבזבז אנרגיה מיותרת על הניווט בתחרות. בצורה כזו הוא שוחה 90% מהתחרות כשבמהלך המשחה עצמו הוא כבר הספיק ללמוד ולהכיר את נקודות החוזק והחולשה של השחיין המוביל. רק לקראת ה-300-400 מטרים האחרונים בתחרות הוא פורץ קדימה במהירות מירבית, עוקף, את השחיין המוביל ושוחה בכל הכוח לנקודת הסיום.
השחיינית הרוסיה לאריסה איליצ'נקי, שהיתה ארבע פעמים אלופת העולם, בין השנים 2004 ל-2008, וכן מדליסטית הזהב באולימפיאדת בייג'ין הצטיינה בסגנון הנ"ל. הhא הצטיינה בחוזק פיזי ונפשי והיתה מעולה בביצוע ספרינט מהיר ובתזמון מוצלח במשחה לנקודת הסיום.


לריסה אילצ'ינקי


הסגנון הבריטי
סגנון זה מתבסס על צורת השחיה של השחיינית קרי-אן פיין הבריטית, שגם היא היתה אלופת עולם וזכתה במדליית כסף באולימפיאדת בייג'ין. פיין פורצת קדימה בשחיה מהירה מהרגע הראשון בתחרות ומובילה את המשחה לכל אורכו, כשהיא קובעת את הקצב, מנווטת ומובילה מאחוריה את כל עשרות המתחרים. בגלל הקצב המהיר של המשחה שלה, בדרך כלל שוחים עימה רק עוד שניים, שלושה שחיינים והשאר נותרים במרחק של מטרים אחדים מאחוריהם.
בכל התחרות היא סומכת רק על עצמה ועל כח הסיבולת שלה וכושרה לנווט בצורה יעילה במסלול התחרות. יחד עם זאת, היא שומרת מספיק כוח כדי לפרוץ קדימה בספרינט מהיר ביותר בעשרות המטרים האחרונים של המשחה ולקראת נקודת הסיום.


קרי אן פיין


הסגנון ההולנדי
השחיין מארטן ואן דר-וייג'דן, שזכה במדליית הזהב באולימפיאדת בייג'ין בשנת 2008, במשחה למרחק 10 ק"מ, מסמל את השחיה בסגנון ההולנדי. מדובר בשחיין בעל עוצמה נפשית רבה, אשר גם הצליח לגבור על מחלת הלוקמיה, להחלים ממנה ולהגיע להישג נדיר בשחיה במים פתוחים.
ואן דר-וייג'דן שחה באולימפיאדת בייג'ין כשהוא היה בדבוקה האחרונה של השחיינים בתחרות וביצע דרפטינג על רגלי השחיינים שלפניו. בהדרגה הוא התחיל לפלס את דרכו קדימה בין שאר השחיינים בתחרות, כשהוא ידע לנצל את רגעי החולשה של כל אחד מהם במהלך התחרות. הוא השאיר לעצמו מספיק אנרגיה כדי לפרוץ קדימה בספרינט מהיר ובעוצמה רבה, כשהוא עוקף לקראת נקודת הסיום את הדבוקה הקטנה של השחיינים המובילים והגיע לנקודת הסיום לפניהם.
סגנון זה קשה לביצוע והרבה שחיינים השוחים בדבוקה האחרונה מתקשים לפרוץ קדימה ולשפר את מיקומם בתחרות. צריך לדעת לשנות את קצב השחיה פעמים רבות בתחרות כזו ולהגבירו בהדרגה עד לביצוע הספרינט הסופי לקראת נקודת הסיום.


מארטן ואן דר-וייג'דן

 

הסגנון הגרמני
השחיין תומאס לורץ הגרמני, שהיה גם הוא אלוף עולם, מסמל את השחיה בסגנון הגרמני. למעשה, סגנון זה משלב בתוכו את שלושת הסגנונות האחרים: הרוסי, הבריטי וההולנדי.
תומס לורץ נהג לעשות דרפטינג על רגלי שחיינים אחרים בחמשת הקילומטרים הראשונים של התחרות ולהיות בתוך הדבוקה הגדולה של השחיינים (זה הסגנון ההולנדי). באמצע התחרות נהג להגביר את הקצב בהדרגה עד שהיה מגיע לקבוצת השחיינים המובילים בתחרות (זה הסגנון הרוסי). כשהיו נותרים 2-3 קילומטרים לנקודת הסיום, הוא היה פורץ קדימה ונוטל את ההובלה בתחרות במשחה מהיר ביותר עד לנקודת הסיום (זה הסגנון הבריטי). תומאס לורץ הצטיין בכושר סיבולת ויכולת פיזית ברמה מאוד גבוהה, אשר רק שחיינים בודדים יכלו להשתוות לה, והתוצאות, כמובן, לא אחרו להגיע ועמן המדליות...


תומאס לורץ עם מאמן השחייה הראשי של easyswim עמית אופר

כאמור, כל שחיין צריך לקבוע לעצמו איזה סגנון או סגנונות מתאימים לו, להתאמן על פיתוח מהירויות, שינויי קצב וכח סיבולת כדי לנסות ולהגיע לרמות שחיה כאלה.

 
 

דניאל קציר
גר בחיפה, אלוף ישראל בשחיה בים, מפתח שיטת השחיה Harmony Movement ומייסד בית הספר לשחייה Easy Swim. בשנת 2009 היה לישראלי הראשון ששחה אי פעם את המרחק הגדול ביותר של 57 ק"מ. 
לאתר של דניאל קציר

 


 

  • © Maridav - Fotolia.com

סגור