על כלבים ופעילות גופנית

| שתף |

הידעתם שהכלב, ידידו הטוב ביותר של האדם, לא רק משמש כבן לוויה לבעליו ומגן על ביתו אלא גם שומר על בריאותו? ובכן מתברר שהוצאתו של הכלב לטיול כמה פעמים ביום עשויה לסייע לבעליו לבצע את מנת הפעילות הגופנית המומלצת לשמירה על הבריאות.

תאריך: 20/03/14, מאת: גל זיו, מתוך מגזין עולם הריצה, גליון מס. 140

כלבים מבויתים חיים עם בני אדם מזה 12,000 שנים. אחד הממצאים הארכיאולוגיים הראשונים לחייהם המשותפים של בני אדם וכלביהם מגיע מחפירה בעין-מלחה, ישראל (1). בחפירה זו נמצא קבר של אדם הקבור יחד עם גור כלבים. תהליך הביות הוא תהליך סימביוטי, המביא עמו יתרונות לשני המינים - למביית ולמבוית כאחד. כלבים משמשים כבני לוויה, כשומרים, גששים, ציידים, רועים ונותני שירות לנכים. האדם מציע לכלב מזון בשפע, מקום מחסה, טיפול רפואי ועוד. יתרונות אלו מועילים למטרה העיקרית של כל מין בטבע - הישרדות ורבייה. יחסית לאבותיהם הזאבים שנאבקים על קיומם והישרדותם, הכלבים המבויתיים שורדים ומתרבים ללא הפרעה.

לרוב בעלי הכלבים, היתרונות בגידול כלב עולים בהרבה על הקשיים הנובעים מכך. הוצאתו של הכלב לטיול כמה פעמים ביום נתפסת אולי כחיסרון, אך היא עשויה לסייע לבעליו לבצע את מנת הפעילות הגופנית המומלצת לשמירה על הבריאות. כך, גם הכלב וגם בעליו זוכים למנת פעילות גופנית יומית.
כמות הפעילות הגופנית המומלצת לשמירה על הבריאות ועל כושר לב-ריאה מצוינת על-ידי ארגונים שונים:
• הקולג' האמריקני לרפואת ספורט (American College of Sports Medicine - ACSM) ממליץ על ביצוע פעילות אירובית מתמשכת, המפעילה את קבוצות השרירים הגדולות כמו הליכה, ריצה או רכיבת אופניים, בתדירות של 5-3 פעמים בשבוע במשך 60-20 דקות לאימון במקטעים של 10 דקות לפחות המצטברים במהלך היום. טווח העצימות המומלץ הוא בין 55 ל-90% מהדופק המרבי (2).
• המרכז לבקרת מחלות באטלנטה, ג'ורג'יה (Centers for Disease Control and Prevention - CDC), מתייחס לביצוע של פעילות גופנית מתונה (כמו 30 דקות הליכה) ברוב ימי השבוע ורצוי בכולם (3).

למרות היתרונות הבריאותיים של הפעילות הגופנית (כמו הפחתת הסיכון למחלות לב, ללחץ דם גבוה, לסרטן המעי, לסוכרת והפחתת שיעורי התמותה ממחלות אלה), יותר מ-60% מהאוכלוסייה הבוגרת בארצות-הברית איננה פעילה באופן קבוע, וכ-25% אינה פעילה כלל (3). נתונים דומים ניתן למצוא גם בחברות מערביות אחרות, לרבות ישראל. בעלי כלבים יכולים אפוא להיעזר בכלביהם לביצוע פעילות גופנית מתונה. אדם המוציא את כלבו לטיול שלוש פעמים ביום למשך 15-10 דקות בכל פעם עשוי לעמוד בדרישות התדירות ומשך האימון המומלצים ולצבור 45-30 דקות הליכה ביום. סקירה זו מסכמת כמה מחקרים שבדקו את הקשר בין גידול כלב לבין ביצוע פעילות גופנית.


מְגַדלי כלבים הולכים יותר

* במחקר אמריקני שעקב אחר 3075 איש בגילים 79-70 נמצא שבעלי כלבים עסקו בהליכה בשעות הפנאי שלא למטרת אימון גופני יותר מאשר בעלי חיות מחמד אחרות (בעיקר חתולים) ויותר מאנשים שלא גידלו חיות מחמד כלל (67.9, 32.1, 32.1 דקות בשבוע, בהתאמה) (4). גם תדירות ההליכות היתה גבוהה יותר אצל בעלי הכלבים. לעומת זאת, לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בדקות הליכה שמטרתן אימון גופני.

* במחקר שבדק את הקשר בין גידול כלב לבין הליכה בשעות הפנאי בקרב אוכלוסייה עירונית במערב קנדה נמצא שסך ההליכה השבועית של בעלי כלבים (300.18 דקות) היה כפול כמעט ביחס לאנשים שאינם מגדלים כלבים (168.38 דקות) (5). ההבדלים הגדולים נבעו מביצוע הליכות בעצימויות נמוכות ובינוניות. לא נמצאו הבדלים בביצוע הליכה בעצימות גבוהה. נתון מעניין העולה מהמחקר הוא שכאשר מורידים את דקות ההליכה עם הכלב מסך דקות ההליכה השבועיות, בעלי כלבים הולכים פחות מאשר חבריהם ללא הכלבים. נמצא גם שהסיבה העיקרית להוצאת הכלב לטיול היא תחושת המחויבות והאחריות לאיכות החיים של הכלב.

* סקר בריאות שבוצע בקליפורניה מצא שבעלי כלבים הולכים כל שבוע כ-20 דקות יותר מאנשים שאינם מגדלים חיות מחמד (6).

* סקר נוסף שנערך בארה"ב בדק מי מהמשתתפים צבר 30 דקות של הליכה ביום עם הכלב במקטעים של 10 דקות לפחות (7). בסך-הכול נותחו 2398 טיולים שבוצעו על-ידי 1282 בעלי כלבים ונמצא שכמחצית מבעלי הכלבים שהשתתפו במחקר צברו 30 דקות או יותר של פעילות גופנית בכל יום. כ-60% מהם ביצעו שני טיולים ביום (כל טיול 10 דקות לפחות) וכ-80% טיול אחד ביום. משתנים שעלולים להטות את הנתונים כגון מין והכנסה לא השפיעו על התוצאות. על-אף שלא בוצעה השוואה לקבוצת ביקורת של אנשים ללא כלבים, נתונים אלו מבטיחים למדי. ייתכן שנוכחותו של הכלב מְסַפקת תמיכה חברתית לביצוע פעילות גופנית, בדומה להליכה עם בן/בת זוג. אבל - למרות התוצאות החיוביות החוקרים ציינו את מגבלות המחקר שכללו אחוזים נמוכים של היענות לסקר ומיעוט בעלי הכלבים שנסקרו.

* במחקר חתך שסקר 1813 משתתפים בפרת', אוסטרליה, נמצא שהסיכוי של בעלי כלבים לעמוד בדרישות של פעילות גופנית של 150 ד' בשבוע היה גבוה ב-57% יחסית לאנשים שאינם בעלי כלבים (8). בעלי כלבים הלכו בממוצע 150.3 ד' בשבוע, בעוד המשתתפים במחקר שאינם בעלי כלבים צברו 110.9 ד'. יש לציין שרק 23% מבעלי הכלבים במחקר זה הלכו עם כלביהם בתדירות של 5 פעמים בשבוע ומעלה. מסקנת החוקרים היתה שייתכן שתכנית התערבות לבעלי כלבים, שמטרתה הגברת המודעות והחשיבות של הוצאת הכלב לטיול, תוכל להעלות את משך ההליכה השבועית של בעלי הכלבים.

* מחקר שעקב במשך שנה אחר 773 משתתפים בדק שינויים בהרגלי פעילות גופנית אצל אלה שאימצו או רכשו כלב במהלך אותה שנה (12 אחוז) לעומת משתתפים שלא עשו זאת. בתחילת השנה (כאשר לאף משתתף במחקר לא היה כלב), האנשים שעתידים היו לאמץ כלב הלכו פחות דקות בשבוע ביחס לאלו שעתידים היו להישאר ללא כלב (9). לאחר שנה, בעלי הכלבים החדשים הלכו עם כלביהם כ-130 דקות בשבוע. אנשים אלו העלו את כמות דקות ההליכה השבועיות שלהם ב-38 ד', בעוד אלה שנותרו ללא כלב הורידו את כמות דקות ההליכה השבועיות שלהם ב-5 ד'.

לסיכום, המחקרים שתוארו כאן מציגים תמונה שלפיה בעלי כלבים מבצעים יותר פעילות גופנית ביחס לאנשים שאינם בעלי כלבים. עם זאת, איננו יכולים לדעת אם אותם אנשים היו פעילים ממילא ולקחו כלב המתאים לאורח חייהם הפעיל. במילים אחרות, איננו יודעים מה קדם למה - הפעילות הגופנית או הכלב.


תמיכה חברתית ותחושת אחריות
בניגוד לתוצאות החיוביות שנצפו במחקרים לעיל ניתן למצוא מחקרים אחרים המתארים מציאות שונה. מחקר אוסטרלי שסקר 894 משתתפים (46% מתוכם בעלי כלבים) מצא ש-59% מכלל בעלי הכלבים כלל לא יצאו להליכה עם כלביהם, 26% הלכו עמו עד 2.5 שעות שבועיות ו-15% יותר מכך (10). כמו כן נמצא שבעלי כלבים שדיווחו על פחות משעה שבועית של צעידה עם הכלב הלכו פחות מאנשים שאינם בעלי כלבים. רק אלה שהלכו עם כלביהם שעה בשבוע לפחות הראו סיכוי כפול כמעט לעמוד בדרישות הפעילות הגופנית השבועית לשמירה על הבריאות ביחס למשתתפי המחקר שאינם מגדלים כלב.

ממחקר זה עולים נתונים מעניינים נוספים. אם כל בעלי הכלבים היו הולכים עם כלביהם 150 דקות בשבוע, שיעור האזרחים באוכלוסייה שהיו עומדים ביעדי הפעילות הגופנית השבועית באוסטרליה היה גדל מ-47% ל-71%. גידול כזה יכול היה להקטין משמעותית את התחלואה ממחלות כרוניות הקשורות לחוסר פעילות גופנית והיה עשוי לחסוך הוצאות על טיפולים רפואיים בסך של כ-175 מיליון דולר בשנה (10). אם כך, ייתכן שאחת מדרכי ההתערבות האפשריות בקהילה להגברת הפעילות הגופנית היא פנייה לאוכלוסיית בעלי הכלבים שאינם פעילים. לשם כך יש לנסות ולהבין מדוע אותם 59% מבעלי הכלבים אינם מטיילים עמם.

את הנושא הזה ניסו להבין קאט וחבריה (11), שבדקו מדוע ישנם בעלי כלבים הבוחרים באורח חיים יושבני למרות נוכחות הכלב. כחלק מסקר מגורים באוסטרליה ענו 629 בעלי כלבים על שאלון העוסק בכלבים ובפעילות גופנית. נמצא שרק 23% מבעלי הכלבים לא הלכו עם כלביהם [נתון נמוך משמעותית מזה שנמצא במחקר לעיל (10)]. שונוּת גדולה זו עשויה להיגרם כתוצאה מסוג השאלון, מאזור המגורים, החתך החברתי-כלכלי של המשתתפים ועוד. אותם 23% דיווחו שלא הרגישו שכלביהם נותנים להם מוטיבציה, או שהיו בעלי כלבים מגזעים קטנים או סיבות אחרות.
ממחקר זה עולה שבעלות על כלב בפני עצמה אינה מספקת מוטיבציה לביצוע פעילות גופנית. בעל הכלב צריך לחוש תמיכה חברתית מכלבו ואחריות עליו כדי שכמות הפעילות הגופנית תגבר. לשם כך כדאי לנסות למשל לגייס תמיכה מווטרינר, בן/בת זוג או כל אדם אחר החשוב לבעל הכלב ולקשר בינו לבין הכלב.


מגבלות המחקרים
מגבלות מתודולוגיות במחקרים שתוארו לעיל מערפלות את הקשר החיובי הקיים לכאורה בין בעלוּת על כלב לבין ביצוע פעילות גופנית:
א. סיבתיות. כל המחקרים המתוארים הם מחקרי חתך, מחקרים רטרוספקטיביים ומחקרי אורך. מחקרים מסוג אלו אינם יכולים להראות שהגורם לביצוע פעילות גופנית הוא אכן הכלב. לא ניתן לדעת אם אנשים פעילים מאמצים כלבים או שמא אנשים שמאמצים כלבים הופכים עקב כך לפעילים יותר.
ב. משתנים מתערבים. רוב המחקרים לעיל מתייחסים לכלב ככלל ומתעלמים מסוג הכלב ומגודלו. סביר להניח, למשל, שאנשים המאמצים כלבי עבודה, כלבי רועים או כלבי צייד יהיו אנשים פעילים האוהבים להיות בחוץ ועקב כך בוחרים לאמץ גזע המתאים לאופיים הפעיל. אלה שאינם פעילים עשויים לבחור כלבי שעשוע קטנים שאינם דורשים טיולים ארוכים. ואכן, באחד המחקרים נמצא שבעלות על כלבי שעשוע קטנים מקטינה את ההליכות עם הכלב (11). משתנים מתערבים אחרים הם אזור מגורים (סביבה עירונית או כפרית) וסוג בית המגורים (בית עם חצר או דירה בבית משותף). כדי להבין את הגורמים המשפיעים על כמות הפעילות הגופנית המבוצעת על-ידי בעלי כלבים יש לתת את הדעת למשתנים מתערבים אלו.
ג. שימוש בשאלונים וסקרים. כל המחקרים שנסקרו השתמשו בסקרים (שאלונים כתובים או ראיונות). שאלונים אלו מבוססים על הזיכרון של משתתפי הסקר, ועקב כך נוטים לשונוּת גדולה ולטעויות. כמו כן, ניסוח השאלות בסקר אחד עשוי להוביל לתוצאות שונות ביחס לניסוחים שונים בסקרים אחרים. כיום קיימים כלי מדידה אובייקטיביים יותר (פדומטרים, מדי תאוצה ואף מדי תאוצה עם GPS), ואלו יכולים לאפשר לכמת במדויק את כמות הפעילות הגופנית המבוצעת. לדוגמה, במקום לשאול משתתף בסקר כמה פעמים הוא יצא עם כלבו בשבוע האחרון עדיף היה לתת לו מד תאוצה לשבוע. עם זאת, כלים מתקדמים אלו אינם נטולי חסרונות. משתתף במחקר, הנדרש לענוד את מד התאוצה, עשוי להגביר את הפעילות הגופנית באותו שבוע כדי להיראות טוב במחקר. נוסף לכך, כלי מדידה אלו אינם זולים, וביצוע מחקר על מדגם גדול עלול להיות יקר מאוד.


סיכום
למרות המגבלות המתוארות לעיל נראה שקיים קשר חיובי בין בעלוּת על כלב ובין כמות הפעילות הגופנית המבוצעת. בעלי כלבים הולכים יותר ומתקרבים להמלצות הגופים המקצועיים לגבי ביצוע פעילות גופנית בריאותית. חשוב לציין שבעלות על כלב בפני עצמה אינה מספקת. על בעל הכלב לחוש קשר חזק לכלבו ולהרגיש שהכלב נותן לו מוטיבציה לבצע פעילות גופנית. תכניות התערבות להעלאת המודעות לחשיבות הפעילות הגופנית בקרב בעלי כלבים עשויות לגרום ליותר בעלי כלבים לצאת עם כלבם לטיולים ובדרך זו להגדיל את אחוז האנשים באוכלוסייה המבצעים פעילות גופנית. עם זאת, נדרשים מחקרים נוספים המתבססים על כלי מדידה אובייקטיביים כדי לכמת טוב יותר את ההבדלים בביצוע פעילות גופנית בין בעלי כלבים לבין אלה שאינם מגדלים כלב.

 


מקורות
1. Serpell J, editor. The domestic dog. Cambridge, UK: Cambridge University Press; 2003
2. American College of Sports Medicine Position Stand. The recommended quantity and quality of exercise for developing and maintaining cardiorespiratory and muscular fitness, and flexibility in healthy adults. Med Sci Sports Exerc 1998; 30(6):975-91.
3. US Department of Health and Human Services . Physical activity and health: A report of the Surgeon General.: Atlanta, GA: US Department of Health and Human Services, Public Health Service, CDC, National Center for Chronic Disease Prevention and Health Promotion; 1996.
4. Thorpe RJ, Jr., Kreisle RA, Glickman LT, et al. Physical activity and pet ownership in year 3 of the health ABC study. Journal of Aging and Physical Activity 2006; 14:154-68.
5. Brown SG, Rhodes RE. Relationships among dog ownership and leisure-time walking in Western Canadian adults. Am J Prev Med 2006; 30(2):131-6.
6. Yabroff KR, Troiano RP, Berrigan D. Walking the dog: is pet ownership associated with physical activity in California? J Phys Act Health 2008; 5(2):216-28.
7. Ham SA, Epping J. Dog walking and physical activity in the United States. Prev Chronic Dis 2006; 3(2):A47.
8. Cutt H, Giles-Corti B, Knuiman M, et al. Understanding dog owners' increased levels of physical activity: results from RESIDE. Am J Public Health 2008; 98(1):66-9.
9. Cutt HE, Knuiman MW, Giles-Corti B. Does getting a dog increase recreational walking? Int J Behav Nutr Phys Act 2008; 5:17.
10. Bauman AE, Russell SJ, Furber SE, et al. The epidemiology of dog walking: an unmet need for human and canine health. Med J Aust 2001; 175(11-12):632-4.
11. Cutt H, Giles-Corti B, Knuiman M. Encouraging physical activity through dog walking: why don't some owners walk with their dog? Prev Med 2008; 46(2):120-6.

פורסם לראשונה במגזין עולה הריצה

לרכישת מנוי למגזין המודפס לחצו כאן

  • © Desi Photography - Fotolia.com

סגור