פעילות גופנית בקרב מתמודדים עם מחלות נפש

| שתף |

נפש בריאה בגוף בריא – על השפעותיה של פעילות גופנית בקרב מתמודדים עם מחלות נפש

תאריך: 22/06/14, מאת: שמרית גוטמן-עידן

בשנת 2009 כחלק מלימודי לתואר שני בעבודה סוציאלית יזמתי והפעלתי קבוצת ריצה ופעילות גופנית לצעירים אשר מתמודדים עם מחלת נפש.
הרעיון להפעלת התוכנית נוצר מתוך החוויה הפרטית שלי שמלווה שלריצה בפרט ולפעילות גופנית בכלל יש כוח תרפויטי שאינו פיזי בלבד.
רבות נכתב על תחושת "ההיי" שמתלווה לאימון ריצה מפרך, האנדורפינים והשפעותיהם החיוביות על מצב הרוח ותופעת ההתמכרות לריצה ולפעילות גופנית כתוצר נלווה לכך.
בכתבה שלהן אביא חלקים מתוך סיכום אותו פרויקט בתקווה לשפוך אור נוסף על הנושא.

מאפייני האוכלוסיית שעבורה תוכננה הקבוצה:

הקבוצה אותה הנחתי התקיימה במסגרת מועדון חברתי לצעירים (גילאי 18-30) המתמודדים עם מחלות נפש הממוקם במרכז הארץ. העבודה שנעשתה עם הצעירים, יועדה לסייע בתהליך השיקומי-טיפולי, כחלק מתוכנית מגוונת ורחבה בה משתתפים הצעירים במועדון. הצעירים אשר מגיעים למועדון, מתמודדים עם השנים הראשונות של התפרצות המחלה, בשנים אלו חווית התיוג והמידור החברתי משמעותיים מאוד וניכרת פגיעה משמעותית בדימוי העצמי. היכולת לקחת חלק בפעולות חברתיות וקהילתיות מצטמצמת. לכן חשוב כבר בשלב מוקדם, הנראה כצומת חשוב בחיים, לאפשר לצעירים אלה לשנות מסלול חיים אפשרי של כרוניקה ופסיביות ולקדם תהליך של שיקום.

אחד הצרכים המרכזיים של אוכלוסייה זו אשר עלה מתוך הספרות הנו שיקום הביטחון העצמי שנפגע. צעירים אלו שכל עתידם עמד לפניהם עד התפרצותה של המחלה ניצבים עתה בפני קשיים רבים הכרוכים הן בהתמודדות האישית היומיומית עם המחלה והן בהתמודדות עם ה"עולם הבריא" שבחוץ. השיקום הנפשי כולל נטילת תרופות אשר להן תופעות לוואי, אשר גורמות בין היתר לשינוי במצב הרוח ותופעות גופניות שונות (למשל – השמנה). כל אלו מובילים פעמים רבות לירידה בדימוי העצמי, קושי ביצירת קשרים חברתיים ותחושה כללית של חוסר ערך ומסוגלות.

סקירת ספרות

הפעילות הגופנית מוכרת כחלק ממערך הטיפול הפסיכו-חברתי בפסיכיאטריה מזה זמן רב (ברגמן,1992). מחקרים שונים מצביעים על השפעת המאמץ הגופני על שיפור מצבי הרוח והפחתת הדיכאון אצל אנשים הסובלים ממחלות נפשיות או ממצבים נפשיים. השינויים שהתרחשו לאחר ההשתתפות בפעילות הגופנית היו בעיקר ירידה במצבי הרוח השלילים (כעס, אגרסיביות), נוסף להגברת הערנות והפחתת התשישות. החוקרים מאמינים שפעילות גופנית מובנית ומאומצת משפיעה על מספר מנגנונים הורמונאליים ועצביים שגורמים לשינוי במצב הרוח (דובנוב ובארי, 1998;Gleser & Mendelberg,1990). כיום, במסגרות שבהן ניתן טיפול פסיכותרפיה (טיפול פסיכולוגי בשיחה) למאושפזים או למטופלי חוץ, מקובל לשלב פעילות גופנית עם טיפול תרופתי ופסיכותרפיה. מחקרים שונים מעידים על כך שפעילות גופנית משפרת את מצב הרוח ומורידה את התלות בתרופות.

על פי אהרוני (2006),קיימים מספר מנגנונים האחראים לשינויים החיוביים המתרחשים בהשפעת הפעילות הגופנית ובהעלאת מצב הרוח. מתוכם, שחרור והשפעת הורמון האנדורפין הוא הידוע ביותר. בנוסף, גם למערכת הדחק הכוללת בין היתר את הורמון ה- ACTH והורמון הקורטיזול, יש חלק בשינויים אלה. מנגנונים נוספים כוללים מתווכים נוירולוגיים (נוירוטרנסמיטרים) כמו הנוראדרנלין, הדופאמין והסרוטונין.

תוצאות והשפעות התוכנית על המשתתפים בה:

בבחינת התוצאות של ההתערבות בחרתי בתוצאות הסופיות שעוסקות בשיפור במצב הרוח, ושיפור בתחושת המסוגלות העצמית . בטרם החלה לפעול הקבוצה נערך תיאום ציפיות בשיחה משותפת עם המשתתפים וכן מולאו שאלונים שבהם המשתתפים ציינו את ציפיותיהם מן הקבוצה. בנוסף לכך התקיימו שני מפגשים עם מנהלת המועדון אשר בהם בדקתי עמה מה הם לדעתה הצרכים המרכזיים של חברי הקבוצה.

חשוב לציין כי ההתייחסות לפעילות גופנית כמשפרת מצב רוח ותחושת מסוגלות עצמית עלתה גם בשיחות לא רשמיות שקיימתי עם חברי הקבוצה במהלך המפגשים שהתקיימו.

הכלים למדידת התוצאה

בכדי למדוד את התוצאה נעשה שימוש בכלי משולב (שהוא למעשה כלי אחד שאופן העברתו מאפיין אותו ככזה): שאלונים וראיון. השאלון שנבנה מבוסס על מספר שאלונים קיימים ונבנה על ידי הכותבת בסיועו של ד"ר גיא שילה – פסיכולוג ומרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת ת"א. מדובר בשאלון מתומצת ביותר המכיל הן שאלות פתוחות והן שאלות סגורות שמולא על ידי המשתתפים בסיועה של המנחה.

שיטה: הקבוצה פעלה למשך 10 מפגשים, לקחו בה חלק 8 משתתפים. פעולות הקבוצה כללו: אימוני פעילות גופנית מתחומים שונים ושימוש במגוון מכשירי ספורט בשילוב מתן ידע הקשור לתחום (תזונה נכונה, אורח חיים בריא), בתום עשרת המפגשים השתתפו חלק מן הפעילים בקבוצה במרוץ עממי למרחק של 2 ק"מ וכן נערך יום ספורט חוויתי.

עיקרי הממצאים: הממצאים הצביעו על תרומה משמעותית של הפעילות הגופנית לשיפור מצב הרוח ודימוי הגוף של כל המשתתפים (100%). רוב מועט (60%) דיווחו על שיפור בתחושת הביטחון הכללית, יכולת לבצע מטלות יומיות, וירידה במשקל גופם כתוצאה מההתערבות. לא חל שיפור בקרב המשתתפים בקשרים החברתיים, וביכולת להתמדה בביצוע מטלות לאורך זמן, אם כי בראיונות המסכמים העידו חלקם כי יצרו קשרים חברתיים בתוך הקבוצה. מהשיחות עם המשתתפים עלה כי הפעילות הסבה להם הנאה רבה ותרמה למצב רוחם החיובי.

דיון ומסקנות: השיפור שחל בעקבות הקבוצה במצב הרוח ובביטחון העצמי, עולים בקנה אחד עם הספרות העוסקת ביעילותה של פעילות גופנית לבריאות הנפשית. ממצאים מעודדים אלו, חשובים בעיקר בקרב אוכלוסיית נפגעי הנפש המתמודדת עם מצוקה רגשית ומצב רוח שלילי, כחלק מהגדרת מצבם הבריאותי והנפשי. חשוב לזכור כי השיפור שדווח תקף לטווח המידי; יש להמשיך לבדוק את יעילות הפעילות הגופנית במימדים שנבדקו גם בטווח הארוך. יש לכלול פעילויות מסוג זה כחלק מתוכניות השיקום לנפגעי נפש על פני זמן מתמשך, ובתדירות גבוהה על מנת לשמר את השיפור שהושג ולהחדיר את הפעילות הגופנית כמרכיב יומיומי בחיי המשתקמים.

 

 

שמרית גוטמן עידן
רצה בגוף ובנשמה, פסיכותרפיסטית (MSW) כותבת ומאמנת.

 

 

 

  • © Jacek Chabraszewski - Fotolia.com

סגור