ריצטיול - נוף כרמל (או "אש מן השמיים")

| שתף |

למרות השריפה הגדולה בכרמל, ההר הירוק מוכיח שהוא עדיין ירוק תמיד, לפחות במפנה המזרחי שלו. הנוף המדהים של עמק יזרעאל עדיין נשקף ממרומי ההר וגם החורש הירוק והאורנים עדיין מהווים את המרכיב העיקרי של הצמחיה בצד הזה. לכן, כמחווה לכרמל שסובל כרגע מתדמית נמוכה, החלטנו להעביר את שביל הריצה הזה בנופיו.

תאריך: 19/01/11, מאת: קובי שביד ודנה מורן

תעודת זהות

אזור בארץ: כרמל, מנזר המוחרקה
אורך המסלול: 17 קילומטרים, עם אופציה ל 10 ק"מ
אופי המסלול: מהיר
ציוד מומלץ: מים למי שצריך, נעלי שטח
עונה מומלצת: כל השנה

אם כך השם "נוף כרמל" ברור. למה "אש מן השמיים"? ראו בהמשך.
המסלול, באורך של 17 ק"מ, בנוי משני סיבובים (הצפוני והדרומי) כך שניתן בעצם לרוץ כ"א בנפרד.

המסלול:

נקודת מוצא: קרן כרמל. את הרכבים נשאיר ברחבת החניה של מנזר המוחרקה. המנזר הוקם בשנת 1868 ע"י נזירים כרמליתיים. מסדר זה הוקם עוד בתקופת מסעות הצלב כאשר אחד הצלבנים בחר בכרמל את מקום מושבו משום שכאן פעל אליהו הנביא. לימים הקים מסדר, קיבל על עצמו את חוקיו של הפטריארך הירושלמי והקים מספר מנזרים בכרמל. אחד מהם הוא דיר אל מוחרקה אשר ממוקם באחת משלושת הפסגות של הכרמל 474 מטר מעל פני הים. השם דיר אל מוחרקה פירושו "מנזר מקום השריפה". לא מדובר על מוקד הלהבות של הארוע המחדלי של 2010 אלא על אותה אש שמתוארת בהמשך. מפה אנחנו מתחילים. יורדים ירידה חדה בשביל רחב לכיוון מזרח, עם השלטים לכיוון "דרך נוף כרמל". אחרי כמה עשרות מטרים אנחנו עולים על הדרך (סמ"ש שחור) ולפנינו נפרש עמק יזרעאל במלוא הדרו.

דרך נוף כרמל: דרך ג'יפים לבנה שנמתחת לאורך המפנה המזרחי של הכרמל. אנו נרוץ על דרך זו בכיוון צפון עד הק"מ השישי מתחילת המסלול. רצוי לעצור מדי פעם כדי להנות מהאוויר הצלול ולהביט בנוף המשגע, במיוחד במצפור טייסת העמק. בקלות ניתן לזהות את התבור, את רמת דוד, נהלל, קריית טבעון… חדי עין גם יראו את פסלו של אלכסנדר זייד השומר מעל גבעות שייח אברק.

במהלך המסלול ישנן דרכים צדדיות שמושכות לחוות פרטניות. אנחנו ממשיכים על הדרך הראשית המסומנת שחור. עוברים את הפיצול עם השביל הירוק וממשיכים עד הק"מ השישי. שם פונים מערבה לכיוון פרברי דלית-אל-כרמל. אפשר לראות מספר קטן של בתים בקצה העלייה. בקטע זה של המסלול רצוי לעקוב אחרי קובץ הלווין. בקצה העליה, ליד הכניסה לאחד הבתים מקיפים את חצר הבית דרך השדה שממזרח לו ומגיעים לשביל כורכר נוסף. פונים דרומה רצים עד לקצה הדרך, ממשיכים בין הבתים לכיוון מערב עד שמגיעים שוב לדרך כורכר ראשית המסומנת בסמ"ש כחול. אנחנו עוברים בין גידולים (פטרוזיליה / בצל ירוק או מה שבעונה) וליד כמה חושות וממשיכים ישר עם דרך זו עד שמגיעים לכביש הגישה למנזר. פה נגמר הסיבוב הצפוני. מי שרוצה לחזור ולסיים כאן יכול לפנות שמאלה (מזרחה) לרוץ עוד כק"מ אחד ובכך לסיים מסלול של 10.5 ק"מ.

מסלול דרומי: מי שרוצה להמשיך הלאה, פונה בכביש הגישה למנזר לכיוון ימין (מערבה), רץ על הכביש כמה מטרים ופונה לכיוון החניה של המסעדה. הכביש עוקף את המסעדה וממשיך מערבה לכיוון ואדי. יורדים ועולים מיד לכיוון בית הספר אורט ולשורת הבתים האחרונה של דלית-אל-כרמל. בקצה העלייה פונים דרומה ומתעקלים עם הכביש עד שמגיעים לככר שעל הכביש הראשי של הישוב. למרות הריצה ביישוב, יש קסם בקטע הזה שנמצא על הצלע של הוואדי שמיד נרוץ בתוכו. בככר פונים דרומה, כעבור כ 200 מטר ישנה עוד ככר, עכשיו אנחנו יורדים מהכביש הראשי (דרך מזבלה מאולתרת) לתוך הוואדי. המסלול מסומן בשחור. ממשיכים בכיוון מטה, בתוך הוואדי. הסימון התחלף לאדום, הנוף הטרשי והבתים התחלפו בחורש סבוך ומעניין ומדרך כורכר עברנו לרוץ על סינגל טרק. בתוך הערוץ נרוץ כקילומטר במגמת ירידה עד שנפגוש שוב את השביל השחור הלא היא אותה דרך נוף כרמל שרצנו קטע צפוני יותר שלה.

דרך נוף כרמל: נשארו לנו כארבעה ק"מ, במגמה כללית של עליה על דרך כורכר לבנה ונוחה. נעבור בתוך היער עד לנקודה שבה נדמה שמגיעים למפגש של השביל השחור עם שביל שאינו מסומן. אנחנו פונים שמאלה (צפונה) על השביל השחור. בנקודה הזו מומלץ להרים את הראש ולהסתכל למעלה – לראשונה רואים את המנזר במלוא תפארתו יושב על קרן הכרמל וצופה לעמק. הצמחיה פה יותר דלילה, אולם את האורנים החליפו אלונים שהרוחות והעיזים סיטטו לצורתם העגולה הפטרייתית . בנוף שיתחלף לצמחיית חורש, הדרך לוקחת אותנו חזרה מעלה לאותו שביל שבו ירדנו בתחילה לדרך הנופית. בקצה העליה נמצאים הרכבים.

מי שמעוניין במסלול קצר יכול לרוץ רק את הסיבוב הדרומי כאשר הוא מתחיל בריצה של ק"מ על כביש הגישה למנזר עד לחניית המסעדה ומשם מתחיל את הסיבוב.

"אש מן השמיים"

הימים הם ימי אחאב שנישא לאיזבל, אשה צידונית. ע"מ למצוא חן בעיני אהובתו הנוכריה החליט אחאב להכניס פסלי אלילים אל ארמונו, בניהם פסלים של "הבעל" שאמור להיות אחראי על הגשם. אליהו (התשבי / הגלעדי / הנביא…. כולם נכונים) היה קנאי גדול לה' ולא יכל לסבול את מעשיו אלו של אחאב. מה גם, שהעם החל להאמין בבעל. זה היה ממש בלתי נסלח בעיני אליהו. לכן, בתקופת בצורת קשה החליט לעשות מעשה. ברשותו של אחאב כינס אליהו את העם על מנת לעשות טסט ולהכריע מי הוא האלוהים. מפגן הראוה היה על במה באזור הכרמל ממש ליד המנזר הנזכר לעיל. נביאי הבעל, כ 450 איש, הכינו מזבח עם עצים ופר קשור אליו וקראו לבעל שישרוף את העולה… וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה. כך מספר פעמים… ולא קרה דבר. העם מתחיל לפקפק ביכולותיו של הבעל. לקח אליהו 12 אבנים, בנה מהן מזבח עם עצים, שם עליו פר, שפך על כל זה מים וקרא לאלוהים. ומה הפלא, אש ירדה מן השמים ואכלה את הזבח, את העצים, את האבנים את העפר ואת המים. המסקנה היתה אחת: יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים… סוף הסיפור נגמר ברצח המוני של נביאי הבעל ובעיקר בגשם גדול על הכרמל. משהוא שמזכיר את סדר הארועים של השנה. אש אימתנית על הכרמל ואחריה גשם גדול.

(המקור: מלכים א' פרק יח).

בחנות המבקרים של המנזר ישנם תבליטים המספרים את הסיפור הנ"ל ובחצר ישנו פסל גדול ומרשים של אליהו. מומלץ גם לעלות לגג המנזר שמשמש כמרפסת ענקית ממנה אפשר להשקיף על הנוף המדהים של העמק. ביום בהיר אפשר לראות מכאן את החרמון…

 

 

מפות התמצאות:
למפת המסלול לחץ כאן
למפת לווין לחץ כאן
לקובץ לווין לחץ כאן

*סמ"ש = סימון שבילים

 

עוד ריצטיול

סגור