ריצטיול - רכס רמים

| שתף |

מי שנוסע לצפון, לכיוון קריית שמונה, בוודאי שם לב לרכס ההרים המתנשא ממערב, מעל עמק החולה - רכס רמים. אם תהיתם במהלך הנסיעה איך ייראה העמק מלמעלה, מאותו הרכס, הריצטיול הזה הוא בשבילכם. המסלול הוא בן 18 קילומטרים, P2P, כך שצריך להשאיר את הרכבים בנקודת הסיום - מצודת ישע. כמו כן יש להצטייד במים, וגם כמה שירי פלמ"ח יכולים להשלים את האווירה.

תאריך: 12/12/10, מאת: דנה מורן, קובי שביד, גליון מס. 145

איילה שלוחה
מי שנוסע לצפון, לכיוון קריית שמונה, בוודאי שם לב לרכס ההרים המתנשא ממערב, מעל עמק החולה - רכס רמים. אם תהיתם במהלך הנסיעה איך ייראה העמק מלמעלה, מאותו הרכס, הריצטיול הזה הוא בשבילכם. הרכס משתרע ממשגב עַם בצפון ועד קרן נפתלי בדרום - על שם השבט שזו היתה נחלתו וסימונו איילה שלוחה. נחלת נפתלי כללה בין היתר גם את עמק החולה, שעליו נשקיף במהלך הריצה.
המסלול הוא בן 18 קילומטרים, P2P, כך שצריך להשאיר את הרכבים בנקודת הסיום - מצודת ישע. כמו כן יש להצטייד במים, וגם כמה שירי פלמ"ח יכולים להשלים את האווירה.

המסלול

נקודת התחלה - מושב מרגליות, מצודת הונין: את הרכב משאירים בכניסה לישוב מרגליות וגולשים מטה עם כביש הגישה. מצד שמאל מופיע שביל עפר שמוביל למצודת הונין. זוהי מצודה צלבנית משנת 1107, שהיתה חלק ממערך ההגנה של הדרך שבין דמשק לצור. המצודה נחרבה ברעידת אדמה, ואבניה שימשו לבניית הכפר הונין שננטש במלחמת העצמאות.
מהמצודה נחזור לכביש הראשי שיורד לכיוון כפר גלעדי. לא רצים הרבה, כי מיד סוטים מהכביש ויורדים לדרך עפר, מצד ימין [סימון שבילים (סמ"ש) אדום], שיוביל אותנו לאורך הרכס. בכניסה לשביל נמצאת חווה נטושה, שמראה את הכניסה למסלול.

לאורך הרכס: שביל הריצה הוא רחב, חלקו שביל כורכר לבן שיורד קלות לאורך הרכס, לכיוון אתר 'שפן סלע' של רכבל צוק מנרה. מדי פעם אפשר לראות את סימוני הכיוון של עמודי הרכבל. במהלך הריצה השביל נכנס לתוך היער ועובר ליד מכרה ברזל ישן. למזכרת נותרו שם פסים וקרונית כרייה אחת. כמובטח, קריית שמונה ועמק החולה שוכנים לראווה, למרגלות הרצים. מורדותיו של הרכס תלולים, שכן הפרש גבהים של כ-800 מטר נמתח על פני שני קילומטרים בלבד. הרכס מגובש ולא מבותר, מלבד נחל קדש בחלקו הדרומי.

שביל ישראל: באזור הקילומטר השישי השביל יוצא מהיער ומתחבר לשביל ישראל. שוב, דרך כורכר רחבה, לעתים סלולה, נוחה מאוד לריצה. שימו לב שמגמת הירידה מתחלפת במגמת עלייה. קחו אוויר וכמה הפסקות כדי ליהנות מקירות המאובנים, מהפריחה ומהנוף המקסים של צומת הגומא ועמק החולה.
קילומטר ה-11 המסלול שלנו עוזב את דרך הכורכר (שמובילה לכביש) ויורד שמאלה, לשביל צדדי, ומתפצל מיד לאחר אחד ממעברי הפרות. אנחנו עוקבים עדיין אחרי הסימון של שביל ישראל. השביל יורד לאורך שדות, עולה על דרך כורכר חדשה ונכנס בחזרה אל תוך הטבע. הסימון של שביל ישראל (או סמ"ש כחול בנקודה זו) עוזר מאוד. עוברים ליד עץ אלון גדול וממשיכים בשביל, לאורך צלע ההר. כאן ישנה תצפית מרשימה על העמק ועל מבני המועצה האזורית מבואות חרמון. החלק הזה של השביל מלא עכשיו בפריחה משכרת.
השביל מתעקל מערבה, עובר בחורשת אורנים ועולה לכיוון הכביש הראשי בין צומת ישע למשגב עם. יוצאים לכביש. אנחנו מול בקעת קדש. הבקעה היא תופעה ייחודית לאזור, שכן היא נמצאת בתוך רכס. טוענים שהאדמה קרסה לתוך בורות תת-קרקעיים ויצרה בקעה פורייה מאוד. ישובי הסביבה מגדלים פה נשירים וגפנים.

נחל קדש: בעבר שכן פה הישוב העתיק קדש. אחד מתושביו המפורסמים היה ברק בן אבינועם, בעלה של דבורה הנביאה, שהנהיג את צבא נפתלי וזבולון במלחמה נגד סיסרא. רצים דרומה לאורך הכביש (בזהירות!), עד שדרת ברושים. שם נכנסים לנחל, לאורך השדה ולתוך האפיק. בהמשך השביל פוגשים שוב את שביל ישראל. נא להקפיד לעלות בו ולא לרדת במורד נחל קדש. בעלייה, עם שביל ישראל, מגיעים היישר למצודת ישע, שם חונים הרכבים.

מצודת ישע/מצודת כ"ח: רבים הסיפורים והקרבות על המצודה. ובקצרה - בשלהי שלטון המנדט בארץ מסרו הבריטים את המצודה לערביי האזור. זה גרם לבעיה אסטרטגית משמעותית, שכן מהלך זה ניתק לחלוטין את הישובים על רכס רמים (מנרה, רמות נפתלי), ומצד שני המצודה חולשת על כל עמק החולה. במהלך מלחמת העצמאות נעשו שלושה ניסיונות, על-ידי אנשי הפלמ"ח, לכבוש אותה בחזרה, ורק בליל ה-16 במאי 1948 הצליחו לעשות זאת ולגלות... שהיא ריקה מאדם. במהלך כל הקרבות נהרגו במקום 28 חיילים, ומכאן שמה - מצודת כ"ח. על אחד החללים, דודו צ'רקסקי, כתב חיים חפר את השיר המפורסם 'דודו'. ברחבת המצודה ישנו מגן עם סיפורי הגבורה של הלוחמים וקבר אחים.
 

תצלום לוויין ופירוט נוסף של המסלול ניתן למצוא באתר 'בשביל הריצה': www.4running.co.il

 

סגור