שרוולי לחץ לספורטאים – אופנה או מדע?

| שתף |

כולם מסביבכם עם שרוולי לחץ? אתם לא מדמיינים. ז'רום דרדאל מ"טריזון ישראל" מסביר האם מדובר באופנה או בתופעה מדעית מוצדקת.

תאריך: 05/11/14, מאת: זרום דרדאל - טריזון ישראל

נושא שימוש בשרוולי לחץ – קומפרשן, בזמן פעילות גופנית ו/או גרבי לחץ להתאוששות לאחר הפעילות הגופנית נמצא עדיין בקו התפר שבין מדע לאופנה, בקרב מרבית הספורטאים ה "חצי מקצועיים" והעממיים.

ראשית חשוב להבהיר מספר מושגי יסוד בתחום. קיימות שתי קטגוריות של הפעלת לחץ:

הראשונה, גרבי לחץ רפואיים (גרב ארוכה המגיעה עד לברך) עם עוצמת לחץ בהתאם לחומרת הפתולוגיה (לדוגמא דליות). מלחץ קל - grade 1 ועד לחץ חזק - grade 3, כשהלחץ בשימוש יהיה חזק יותר בחלק התחתון של הגרב (אזור שוק תחתונה) וחלש יותר בחלקו העליון - מתחת הברך. קטגוריה זו נקראת Graduate Compression או לחץ הדרגתי.

בקטגוריה השניה, שרוולי לחץ (שרוול-אינו כולל גרב) וגרבי לחץ שפותחו במיוחד לעוסקים בספורט שבהם עיקר הלחץ דווקא בחלק העליון של השרוול/גרב, באזור שריר התאומים ובחלק התחתון, הלחץ חלש יותר. קטגוריה זו נקראת Progressive Compression (פיתוח של חברת BV-SPORT) או לחץ אזורי. 

הלחץ ששרוול/גרב לחץ מפעיל, נמדד במ"מ כספית.

אז איך כל זה התחיל...

כתוצאה מסיבות רפואיות/פיזיולוגיות שונות נוצר עומס על מערכת הדם הורידית, אשר גורם ללחץ יתר בורידים ולדליות/ורידים בולטים. תופעה זו ניראית בעיקר בורידים הקרובים לפני העור.
אחת הגישות לטיפול מניעתי בהחמרת המצב היא חבישת גרב לחץ אשר תסייע בתמיכת ורידים אלו. כיום זהו טיפול מקובל ומבוסס מחקרית בסימפטומים שקשורים לבעיות ורידיות.
אך מה לזה ולספורטאים? האם שימוש בגרבי לחץ או שרוולי לחץ יתרמו גם לעוסקים בספורט שאינם סובלים מפתולוגיות בהחזר דם ורידי?
כאן הנושא שנוי במחלוקת בקרב חוקרים ואנשי מקצוע.

במערכת הקרדיו-ואסקולארית הלב מזרים דם עשיר בחמצן דרך העורקים לכל הגוף, ודם המכיל פחמן דו-חמצני וחומרי פסולת נע במערכת הורידים חזרה אל הלב והריאות. זרימת הדם בורידים מהפריפריה- הגפיים התחתונות (רגליים) עולה אל הלב בניגוד לכוח המשיכה.
רוב הדם, כ-85%, נמצא דווקא בורידים ובשרירים של הגפיים (1).

על מנת למלא את תפקידו כראוי מצוייד מנגנון ההולכה הורידית בנתונים מבניים ופזיולוגיים שמסייעים בכך. המערכת הורידית להבדיל מהמערכת העורקית הינה מערכת בלחץ דם נמוך. כמו כן יש בורידים שסתומים חד כיווניים שאינם מאפשרים זרימת דם ורידי חזרה לפריפריה. בנוסף, לשרירים ולתנועה יש תפקיד חשוב בהסעה רב שלבית של הדם הורידי מכף הרגל חזרה אל הלב.
שלב 1. נוצר כתוצאה מדריכה על כף הרגל שבו נסחט דם ורידי כלפי מעלה. תהליך זה נקרא Lejars venous plexus אך כמות מאוד קטנה של דם מוזרם בכל דריכה (2).
השוק, לעומת זאת, מתפקדת כספוג של דם ונקראת הלב הפריפראלי (The Starling peripheral heart (3) ביחד עם הורידים העמוקים, תפקיד חשוב ומרכזי בתהליך החזר הדם הורידי מעלה אל הלב באמצעות שליחת הדם להורידים הפמורליים/ירך (4). מהירך, מרבית הדם נשאב מעלה בעזרת הלחץ שנוצר מתנועת הסרעפת, הלחץ התוך ביטני.

חוזרים לשוק.
בדומה ללב המתכווץ (שלב סיסטולי) ומזרים את הדם כך שריר התאומים ושריר הסולאוס.
בדומה ללב שמרפה (שלב דיאסטולי) ומאפשר קבלת דם כך גם שרירי השוק.
בדומה לתפקוד השסתומים החד כיווניים בלב, גם כאן השסתומים מאפשרים לדם הורידי לזרם רק לכיוון אחד.

עכשיו ניתן להבין כי פעילות גופנית מתונה מסייעת לבריאות תהליך החזר הדם תוך שמירה על לחץ דם ורידי נמוך , שאינו "מעמיס" על דפנות הורידים והשסתומים, כגון הליכה, ריצה קלה וכיוצא בזה. אך מה קורה במקרים שבהם אדם אינו פעיל כלל (חולה המרותק למיטה) או שאינו פעיל מספיק לאורך זמן (נהיגה / טיסה ארוכה)? אין דריכה של כף הרגל, אין הפעלת שרירי השוקיים ונוצר עומס על דפנות הורידים והסתומים. או כאשר אדם עוסק בספורט סיבולת עם שעות אימון רבות (איש-ברזל / אולטרה מרתון) או בענף ספורט שכולל כיווצי שרירים חזקים מאוד ומעיכת ורידים (קפיצה משולשת / כדורגל / תנוחה סטטית במאמץ).

שני הקצוות קיצוניים ושניהם משפיעים על המערכת דם הורידית, אך ההתייחסות אליהם צריכה להיות שונה. בזמן פעילות גופנית עצימה קצב זרימת הדם יכול לגדול פי 5 או 6 מבזמן מנוחה וזרימת הדם השרירית פי 20! (5) (6). לורידי השרירים תפקיד של שומר על המערכת עם יכולת להתרחב, על מנת למנוע זרימת יתר ולחץ גבוה מדי שיכול לפגוע בשסתומים ולהגיע לריפלוקס (חזרה בכיוון ההפוך) ורידי. בזמן פעילות מאומצת, 3/4 מהאנרגיה הופכת לחום. הדם הורידי העמוק מופנה כלפי חוץ על מנת לווסת את חום השרירים, אשר יכולים בסביבה ניטראלית, להגיע ל-41 מעלות ללא הרגשת אי-נוחות. תהליך זה גורם להתרחבות של הורידים. במקרה של פעילות ממושכת או לא מתאימה ליכולות האתלט, ישנה אפשרות שחום יתר יחשוף את האתלט לפציעה ברמת סיבי השריר. בענפי ספורט עם פוטנציאל של סטגנציה (חוסר זרימה) ורידית / מעיכת ורידים ישנן הפרעות מכניות / פזיולוגיות בתהליך החזר הדם הורידי שמפעיל עומס על המערכת הורידית.

נעשו מספר מחקרים אשר בדקו האם שרוולי לחץ / גרבי לחץ / ביגוד לחץ, מסייעים בשיפור הביצועים ובשיפור ההתאוששות. יש לציין כי רק בחלק מהמחקרים צוין באיזה סוג גרבי לחץ השתמשו, (בדרך כלל גרבי לחץ רפואיים) בחלקם לא צוין כלל או שלא צוין כמה לחץ הפעילו הגרביים (האם זה משנה? נראה בהמשך).

כמו כן חשוב לזכור כי קשה להשוות בדיקת מעבדה לעונת אימונים אינטנסיבית. תוצאות המחקרים אשר בדקו שיפור בביצועים, נחלקים לחצי (יש שיפור/ אין שיפור), אך יותר ויותר מחקרים מצביעים על שיפור ביכולת ההתאוששות ובהפחתת כאבי השרירים שלאחר פעילות גופנית.

המגמה המחקרית האחרונה מצביעה על כך, שאתלט מקצועי בן זמננו בהחלט יכול להפיק תועלת רבה משימוש בגרבי לחץ והתאוששות על מנת לשמור על רמת ביצועים גבוהה ולהימנע מפציעות. מגמה זו משתקפת מבחירות ספורטאים המשתתפים בתחרות מרוכזת (אולימפיאדה/טור דה פרנס) או עונה (קבוצת כדורגל בליגה בכירה עם משחקים בליגת האלופות בשנה של מונדיאל). עבור אתלט לא מקצועי, שעוסק בספורט באופן אינטנסיבי (איש-ברזל / אולטה-מרתון) ושאינו נהנה מאמצעי התאוששות זמינים או זמן התאוששות איכותי, כמו אלה של אתלט מקצועי, ניראה כי שימוש בשרוולי לחץ פרוגרסיביים הינם הכרח תחזוקתי עבורו.

חזרה קצרה אחורה בזמן מביאה אותנו לשנת 1989, כאשר ד"ר סרג' קוזן וד"ר מיכאל פרופר (שהיה ספורטאי בענף הסקי וזכה במדליית זהב באולימפיאדת החורף של שנת 1992) חקרו האם גרבי לחץ רפואיים טובים גם לספורטאים והאם הדרישות הפיזיולוגיות של ספורטאי מצריכות גרב לחץ שונה מהגרב הרפואית שהיתה מוכרת אז.
ההיגיון בשאלות אלו נובע מדרישת המערכת הורידית לתפקוד יתר בזמן פעילות להבדיל מהקצה השני השימוש הרפואי בטיפול בפתולוגיות של חוסר "דרישה".
בנוסף הגרב הרפואית לוחצת בעיקר באזור הקרסול, היכן שלא ניתן להגיע ולתמוך בורידים העמוקים כגון הוריד הטיביאליס פוסטריור, בגלל מבנה עצמות השוק מעל הקרסול וגיד אכילס היוצרים משולש מגן. אך ידוע שניתן בקלות (לחץ מעל 10 מ"מ כספית) למעוך את הוריד הטיביאליס אנטריור שעובר בקדמת הקרסול (7) (8). בגובה השוק, גרב רפואית משפיעה בעיקר על הורידים הקרובים לפני העור והשפעתה קטנה יחסית על הורידים העמוקים.

כפי שהזכרנו בתחילה, שריר התאומים והסולאוס פועלים כספוג של דם וכ"לב מרוחק" על מנת להניע את הדם הורידי מעלה אל הלב ולכן הצורך בהפעלת לחץ-תומך בזמן פעילות. סיבה נוספת היא החשש להתרחבות יתר של כלי הדם העמוקים שתגרום לעומס יתר ולהגדלת הסיכוי לפציעות וגם בגלל כיווץ השרירים שיכול למעוך ורידים או להשפיע על תהליך הכיווץ/הרפיה של השרירים ולהפריע להחזר דם ורידי ולפינוי "פסולת" שרירית.



כאשר BV SPORT הציעה קונספט חדש של לחץ אזורי בתחילת שנות ה-90, עלה החשש שאם נהפוך את כיוון הלחץ, דהיינו לחץ נמוך על הקרסול ולחץ גבוה על השוק (progressive compression), תווצר חסימה של הדם הורידי והדבר יוביל לפעולה הפוכה מהרצוי. הנושא נבדק בשלוש מעבדות שונות (פריז, לונדון, ציריך) באמצעות MRI בשלושה מנחים שונים – שכיבה, ישיבה ועמידה (9). התוצאה שללה חשש זה ובנוסף נמצא כי על מנת לזרז את זרימת הדם בורידים העמוקים ובשרירים, ישנו צורך בלחץ של 20 מ"מ כספית (ולא יותר) באזור השוק.
על מנת להוכיח את יעילות שיטת הלחץ הפרוגרסיבי של בי וי ספורט, נעשה מחקר השוואתי, אקראי באנשים עם ליקוי ורידי קל הדומה למצבו של אתלט (The booster study). במחקר נמצא כי גרביי לחץ פרוגרסיביים יעילים יותר מגרבי לחץ רפואיים/הדרגתיים בהקלה על כבדות ועייפות הרגליים. נמצא אף כי לבישת גרבי לחץ פרוגרסיביים/אזוריים היית משמעותית הקלה יותר והתחושה נוחה בהרבה בהשווה לגרבי לחץ רפואיים / הדרגתיים (10), זהו נתון משמעותי מאוד בשימוש בשרוול לחץ לאורך זמן, כגון בתחרות איש-ברזל או אולטרה-מרתון.
מחקר בלתי תלוי חדש בדק את השיפור בהחזר הדם הורידי בזמן שימוש בגרב לחץ בשיטה רפואית/הדרגתית (Graduate Compression) לעומת גרב לחץ בשיטת אזורית (progressive compression) ומצא כי שתי השיטות יעילות, לחץ הדרגתי משפר החזר דם ב-35% אך לחץ אזורי/פרוגרסיבי משפר את החזר הדם הורידי ב 75%. (11)

ישום שיטת הלחץ הפרוגרסיבי של בי וי ספורט:
מחקר נוסף שנעשה בקרב אתלטים מקצועיים וחובבנים (229 ספורטאים) ממגוון ענפי ספורט אשר אינם סובלים מבעיות ורידיות (12), הראה כי שימוש בשרוול לחץ אשר מפעיל לחץ של 20 מ"מ כספית על השוק ו 7~8 מ"מ כספית בקרסול בזמן פעילות גופנית (שרוול BOOSTER) ושימוש בגרב התאוששות (25 מ"מ כספית)ׁׁׁׂׂ מׁיד לאחר הפעילות הגופניתׁׁ (גרב PRORECUP ELITE), למשך מינימום שעתיים, מפחיתה באופן ניכר את תחושת הכבדות ברגליים, את כאבי השרירים שלאחר פעילות, נפיחויות וכיווצי שרירים ב 84% מהנבדקים בזמן פעילות וב 96% מהנבדקים לאחר פעילות.

ממעקב שעשו רופאי בי וי ספורט ורופאי נבחרת צרפת בכדורגל בין השנים 1998 ו-2002 (השנים בהם זכתה צרפת במונדיאל וביורו) ניראה כי לחץ יתר בורידי השרירים יכולים להצביע על התאוששות לקויה ונצפה סנכרון בין לחץ יתר זה לרמות גבוהות של Creatine kinase בדם (סימן להרס תאי) ואנטיאוקסידנטים.
התאוששות לקויה מובילה לביצועים ירודים ולסכנת פציעה.

לסיכום

ציוד לחץ, או כפי שנקרא בשפה המקצועית לחץ-תומך, הוא כלי עזר אחד מרבים שיש לספורטאים, והוא שונה בשיטת הלחץ ובעוצמת הלחץ, בהתאם לדרישות הפיזיולוגיות, דהיינו לזמן פעילות או לזמן התאוששות. ניתן לבחור לעשות בו שימוש על פי הצורך/תחושה. ספורטאים מקצועיים רבים נעזרים בציוד לחץ בעיקר בתקופות האימונים העמוסות. חלקם גם בתחרויות.
חלק מרצי אולטרה משתמשים בשרוולים לאורך מירוץ שלם, ואצל חלקם הציוד נמצא זמין למקרה הצורך או למחצית האחרונה של המירוץ.
אצל אנשי ברזל רבים, הציוד נמצא זמין בשטחי ההחלפה. לדוגמא, אני גורב את שרוולי הלחץ ב-T2 (שטח החלפה בין ה 180 ק"מ רכיבת אופנים ל ריצת מרתון) לפני היציאה לריצה.

רבים גם נעזרים בציוד לחץ בתהליך שיקום לאחר פציעה ולאחריה כמונע פציעה חוזרת. אין ספק כי ציוד קומפרשן עובד אך יכול להיות כי השימוש בו ללא אבחנה והתאמה מקצועית יצרה התנגדות אצל רבים.

לפרטים נוספים, שאלות ויעוץ ניתן לפנות  דרך האתר www.trizone.co.il
 

מקורות:

1. Belcaro G., Christopoulos D., Nicholaides A.N.: Hémodynamique veineuse des membres inférieurs. Ann. Chir. Vasc., 1991, 5, 305-30.

2. Gillot V.: Veines plantaires et pompe veineuse. Phlébologie, 1995, 48 (1): 49-70.

3. Blanchemaison Ph., Gorny Ph., Louis G., Griton Ph., Cloarec M.: Relation entre veines et muscles du mollet chez le sportif et le sujet sédentaire: étude échographique et conséquences physiopathologiques. Phlébologie, 1995, 48 (4), 435-40.

4. Van Der Stricht J., Staelens I.: Veines musculaires du mollet. Phlébologie, 1994, 47, 2, 135-143.

5. Astrand P.O., Rodahl K., Précis de physiologie de l’exercice musculaire. Ed. MASSON, 1994.

6. Chauveau M.: Hémodynamique veineuse et exercice musculaire. Phlébologie, 1995, 48 (4): 421-25.

7. Zachrisson H, Volkmann R, Bergerheim T, Holm J.: Selectivity of superficial vein occlusion at the ankle and calf level: methodological study in healthy volonteers. Clin Physiol. 1998 Jan, 18(1): 55-60.

8. Veraart JC, Pronk G, Neumann HA.: Pressure differences of elastic compression stockings at the ankle region. Dermato Surg 1997 Oct, 23(10) 935-9.

9. Pouget J.F., Geedroyc W.M.W, Prüfer M., Argaud C., Mismetti P., Couzan S.: Nuclear magnetic resonance (N.M.R) study of leg venous drainage in men with and without elastic compression socks (traditional and new bv sport concept). Int Angiol, 2000 Jun, 19 (Suppl.1 to No 2): 58.

10. Ducrozet P: Un nouveau concept de contention-compression veineuse évalué par un essai randomisé en double aveugle: contention progressive versus contention classique dans l’insuffisance veineuse légère: l’étude BOOSTER. Thèse de médecine de Saint-Etienne N° 44, Dec 2004.

11. Compression Stockings with a Negative Pressure Gradient Have a More Pronounced Effect on Venous Pumping Function than Graduated Elastic Compression Stocking G. Mosti a,*, H. Partsch b

12. Couzan S., Pouget J.F., Prûfer M., Ferret J.M., Mismetti P.: Study of the athlete’s venous system by Doppler scan with pressure measurement and the perfecting of a new elastic compression concept. Int Angiol, 2000 Jun, 19 (Suppl. 1 to N° 2): 41
.
 

סגור