הסקאלה - הכל על ריצות לילה

| שתף |

מה יש בריצה בלילה שכל כך מושך וקוסם גם לאנשים שפויים עם ילדים בבית ועבודה למחרת בבוקר? מה יכול לגרום לרצים מן השורה לעשות את זה פעם אחר פעם על חשבון ולפעמים אף בנוסף לריצות הבוקר שאליהן הורגלנו כל כך? רומן ספיבק מסביר.

תאריך: 25/08/13, מאת: רומן ספיבק

"החושך הוא חבר שלי ברגעים הכי יפים"

הציטוט הזה שייך לעברי לידר. עברי, כספורטאי אדוק בעצמו יודע מה המשמעות של השעות הקטנות של הלילה לזמן איכות עתיר זיעה ואנדורפינים אם כי אני לא בטוח שזה מה שעלה בראשו כשכתב את המילים האלה. בסוף השבוע האחרון נערכו ברחבי הארץ מספר ריצות ירח מלא והקונספט של הריצות הללו כבר הצליח להשתרש מספיק כדי שיהיו מספיק רצים למלא את כולן. אז מה יש בריצה בלילה שכל כך מושך וקוסם גם לאנשים שפויים עם ילדים בבית ועבודה למחרת בבוקר? מה יכול לגרום לרצים מן השורה לעשות את זה פעם אחר פעם על חשבון ולפעמים אף בנוסף לריצות הבוקר שאליהן הורגלנו כל כך?

זאת יכולה להיות כתבה טכנית המונה את היתרונות והחסרונות בריצות ירח ועמוסה בדגשים איך להתכונן אליהן ואיזה ציוד לקחת. במקום זאת אני אפנה לפן היותר מנטלי ורגשי. גם בגלל שלריצות אלה יש ערך סנטימנטלי עבורי וגם בגלל שתודו בזה....ריצה היא אינה פעילות שנשענת על טכניקה. למחקרים מדוייקים יש את גוגל. אצלנו ב"סקאלה" יש ברקים בעיניים ודחף בלתי נשלט לצאת אל המרחבים.
חשבו על זה: כשאנחנו רצים ביום, קל לנו להתמצא במרחב ולעמוד את מהירותינו ביחס לעצמים השונים שאנו חולפים על פניהם. אנחנו רואים את היעד שאליו אנו רוצים להגיע ואנחנו משערים כמה זמן יקח לנו להגיע עד לשם. יש פעילות אורבנית סביבנו. רעש אנשים, כלי רכב, בניה ועוד. אנחנו מרגישים כמו חלק ממכונה משומנת והמונית שמתחילה לעבוד עם שחר ומאיטה עד לדממה מוחלטת עם בוא הלילה.

בעת ריצה בלילה אין את הרעש וההמולה. אחת הסיבות שאנשים יוצאים לרוץ היא בשביל אותו המרחב והשקט. בשעות החושך המרחב והשקט נוכחים במלוא עוצמתם. אתם יודעים את הכיוון הכללי בו אתם רצים, אפילו אם מדובר בריצת שטח, אך אינכם רואים את היעד. כל עולמכם מרוכז באלומת הפנס שעל ראשכם או, אם מדובר בריצת כביש, בכבישים הריקים וברמזים לתאורה ולשינוי בתוואי האספלט. ריכוז זאת מילת המפתח. כיוון שהריכוז הוא אינו במהירות או בכל אלמנט טכני של אימון, אתם נמצאים בהקשבה לעצמכם, לנשימות שלכם, למחשבות שעולות ומתפוגגות אל תוך הלילה. אתם נמצאים בתוך הריצה ומתענגים על הראשוניות והפשטות שבדבר.

כאן נכנס גם האספקט הרומנטי והתרפויטי של הריצה הזאת. לדעתי ריצות הלילה הן הרבה יותר פסיכולוגיות ומהוות פורקן יעיל יותר מעומסי היום יום השוחקים. בריצת הלילה שערכתי בהר איתן הגיעו אנשים מכל קצוות הארץ לרוץ את הקפת הר איתן בשעות לא הגיוניות של הלילה. הם הגיעו מחוייכים ונמרצים וברכו אותי ואחד את השני על ההישגים האחרונים שלהם (הפייסבוק הפך לכלי עידכון אבסולוטי...). ואז, ככל שהעמקנו אל תוך ההקפה כך היו פחות דיבורים ויותר הנאה מהשקט ומהריצה ביחד. באמת שאין צורך ביותר מזה. הפשטות והעומק של ריצה משותפת יוצרת קשר הייחודי רק לרצים שחולקים את אותה החוויה.

מאז שהתחלתי לכתוב אני מספר שהדרך שלי אל הריצות הארוכות התחילה בריצת לילה במטרה לנקות כאב של פרידה כואבת. בשנים האחרונות רצתי עשרות ריצות לילה ובהן 6 ריצות מחצות ועד הבוקר. התובנות שעלו לי במהלך ריצות אלה משתקפות בחיי האישיים והמקצועיים כאחד. האנשים שהצטרפו אלי תרמו רבות למוטיבציה שלי להמשיך והתרומות שהצלחתי לאסוף הלכו למטרות מקודשות לילדים עם שיתוק מוחין או ילדים חולי סרטן. זה לא דרש אירגון ותאום מסובך, רק לילה שקט עם מזג אוויר טוב ומספר אנשים ששותפים לאותה תשוקה.


רומן (משמאל) בריצת הלילה בהר איתן / צילום-גלית יעקבי

 

אני בטוח שכל רץ מביא אל תוך הלילה משהו אחר מהקונטקסט של חייו. הכבישים הריקים ודממת הלילה יבלעו כל נושא ויתנו את הבמה לעבד אותו ובהרבה מקרים גם למצוא פתרון. אם הצלחתם להשאר ערים או להשכים בשעות כאלה רוב הסיכויים שהזמן שלכם לא דוחק. כל מה שנותר זה רק לשים רגל אחת לפני השניה ולשקוע אל תוך החוויה הזאת. ברגע שאתם נמצאים שם בשלב זה או אחר תגיעו למסקנה שבעוד שהריצה הינה ספורט יחידני, התמורות המנטליות מהעיסוק בה הינן הרבה מעבר למישור האישי, וברגע שאתם חולקים את החוויה הזאת, אתם נותנים השראה לאחרים למצוא בתוך עצמם את האנרגיה והכוחות הפנימיים שהופכים אותנו למעט טובים יותר ממה שהיינו אתמול, ומריצה לריצה מאפשרים לנו פחות שעות שינה, אך זאת שינה שקטה יותר.
 

  • צילום-גלית יעקבי

סגור