הפעם הראשונה שלי - פרק פתיחה

| שתף |

מהו "פיקוח נפש" במובנים של פספוס אימון כשאתה כל כך מצפה למרתון הראשון שלך? דני בורשבסקי מלווה את ההכנות שלו למרתון טבריה בבלוג אישי

תאריך: 04/10/12, מאת: דני בורשבסקי

אני מוצא את עצמי בעמק יזרעאל בענייני עבודה באחד הערבים האחרונים, כשאני מתבשר על מפגש ספונטני ונדיר של כמה חברי ילדות: אחד עזב את הארץ, שניים חזרו בתשובה, ושניים נוספים אני פוגש מדי פעם, אבל כמה כבר אפשר להיפגש כשאתה עובד במשרה מלאה, אבא לשלושה ילדים ו...אה כן, מתאמן למרתון הראשון בחייך. האימונים למרתון...לרגע שכחתי מהם תוך כדי שאני מוותר על הנסיעה הנוחה בכביש 6 לבית בכוכב יאיר ונוהר בשעת לילה מאוחרת לתל אביב. "אני הולך להעביר נוסטלגיה על כוס בירה ואולי כמה כוסיות וויסקי עם אנשים יקרים שאפגוש פעם בכמה שנים", אני אומר לעצמי, "אבל מה עם אימון הבוקר מחר? זה חלק מהחבילה שלקחתי על עצמי כשהחלטתי שאני ארוץ במרתון טבריה 2013?".

מאז שחזרתי בתשובה, דברים מהסוג הזה הפכו להיות הרבה יותר פשוטים. אין כמעט חיי חברה, ואין ממש צורך בהם. חיי החברה שלי הפכו להיות האינטרקאציה שלי עם חברי לקבוצת הריצה. ובקבוצת הריצה שלי מתאמנים למרתון לפי תכנית מסויימת עם אחוזי הצלחה גבוהים. אני, בתור צייתן ממושמע, הבטחתי לעצמי לעשות את כל מה שכתוב בתכנית מא' ועד ת', כי אני באמת מאמין שכך אוכל לשרוד את טבילת האש שלי בדרך לקבלת המדבקה שהרכב שלי כל כך מצפה לה, וכנראה שגם בגלל שאני רוסי. אז מה אני עושה עם אימון הבוקר הזה? כנראה שזו תהיה גירסה הרבה יותר מעודנת לסצינה שזכורה לי מסרט עלילתי על חייו של הרץ האגדי סטיב פריפונטיין, כשהגיבור הראשי קם לפנות בוקר לריצה הרגילה שלו, ותוך כדי הקילומטר של החימום מקיא לצדדים את שאריות האלכוהול של הלילה האחרון. וכמו במקרה הזה, גם אצלי אני חייב לציין – זה בסך הכל אירוע חד פעמי בתכנית אימונים של ארבעה חודשים, אבל אירוע שאני יכול להתגאות ולומר שלא גרם לי להחמיץ אימון שנראה ומרגיש לי חשוב.

הזכרתי מקודם את חזרתי בתשובה, אז בניגוד לכמה חברי ילדות שלי אני דווקא חילוני אדוק, אחד שמברך על השבתות היפהפיות שנותנות לי את המוטיבציה לריצות הארוכות והטובות ביותר של השבוע. כשאני אומר שחזרתי בתשובה, אני מתכוון לזה שחזרתי בתשובה לשאלה "מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול?". בתור ילד רציתי להיות ספורטאי, ניסיתי להיות ובסוף זה לא ממש הלך כי חשבתי שספורטאי הוא רק מי שמזכירים אותו בטלוויזיה או בכותרות הראשיות של העיתונים. בתור מבוגר הפכתי לעיתונאי ספורט, אבל במקביל גם לבטטת כורסא שחי את החיים הכי לא בריאים שרק אפשר.

קצת לפני גיל 35, כשהתאפשר לי להיחשף לצדדים היפים של הספורט העממי, הבנתי שאני באמת יכול להגיע למצב שבו לא אתבייש להצהיר שאני ספורטאי, הבנתי שיש לי מגוון נהדר של אפשרויות בחירה ושהאדרנלין, שהוא ללא ספק החומר הטוב ביותר שאפשר להשיג ביקום הזה, יכול לחזור בגדול לתאי המוח שלי ולא צריך לשלם בשביל זה 1,500 שקלים כדי לצנוח ממטוס עם מדריך דבוק לגב.

בינואר 2012 סיקרתי בפעם המי יודע כמה את מרתון טבריה, אלא שבמקרה הזה – אולי בגלל שבמובנים רבים זה באמת היה המרתון הכי טוב שהיה כאן, החלטתי שתוך שנה בדיוק אני עושה את זה גם. הייתי אז רץ מתחיל למרחקים ארוכים, שהתגאה בשלושה-ארבעה חודשים נקיים ללא עישון ובשיפור של 4 דקות בשיא האישי ב-10 קילומטרים, מ-58 דקות לאזור ה-54 דקות. הבנתי שאם אני רוצה לעשות את זה כמו שצריך, אני חייב להתאמן ברצינות. שמעתי שבקבוצת הריצה ביישוב שלי, "רצי כוכב יאיר צור יגאל", הצליחו לגרום לכל מי שהייתה לו שאיפה אמיתית – לסיים את ריצת המרתון ואפילו בזמן טוב.


מרתון טבריה 2012 (צילום: מערכת SPORTWEB)

הצטרפתי לקבוצה, במשך שבועות נלחמתי בשיניים כדי להדביק את הפערים מהרצים הממוצעים באימונים הפשוטים ביותר, אבל לצד הקשיים, התגאיתי מאוד בעובדה שה"חזרה בתשובה" שלי הגיעה בגיל צעיר יחסית לחברי לקבוצה. אתם יודעים איך זה ברוב קבוצות הריצה. אנשים "מתעוררים על עצמם" בדרך כלל באמצע שנות הארבעים שלהם וזה מובן לגמרי. אבא צעיר כמוני, שעדיין מגדל תינוקת בנוסף לשני ילדים גדולים יותר, לא אמור לגייס את הזמן ואת היכולת להתאמן חמישה בקרים בשבוע החל מ-05:30, כי אלו הן שעות האימון אצלנו. אבל אני מה"מתחזקים", ואעשה את הכל כדי ששום דבר לא יעצור אותי בדרך ל-10 בינואר 2013, תאריך שבמציאות הנוכחית אני מצפה לו יותר מכל.

היות ורבים מחברי לקבוצה סיימו בהצלחה גדולה את מרתון ברלין בסוכות (כשהם נרשמו לברלין אני לא הייתי מהמר שאצליח לרוץ גם חצי מרתון), מצאתי את עצמי "שורף" קילומטראז' בבדידות בימים האחרונים, מה שגרם לי לשמוע טוב יותר את כל המחשבות שצצות בזמן ריצות של 20 קילומטר ומעלה. החלטתי שאני רוצה להוציא חלק מהן החוצה ולשתף אתכם, ב"ספורטווב" נתנו לי את הבמה לעשות את זה, כך שזה מה שיקרה בתקופה הקרובה, בדרך למרתון הראשון בחיי...טפו, טפו, טפו...את נושא הפציעות נשמור לפעם הבאה.
   

  • © rachwal - Fotolia.com

סגור