טור משלך - פרק פתיחה

הרצה והמאמנת רונה זמיר בפרק פתיחה של טור חדש באתר שיעסוק בריצה, בנשים וכל מה שבינהם.

תאריך: 17/07/13, מאת: רונה זמיר

כשהתקשרו אליי מספורטווב והציעו לי את הרעיון לטור הזה, זה מיד נשמע לי כמו רעיון טוב. טור שבו נוכל לדבר על היותנו נשים רצות. טור שיוקדש לנו ולצרכים שלנו. טור שבו אנחנו לא "אמא של" או "האשה של" או "הבת של". פה אנחנו מתחשבות בעצמנו, מדברות על עצמנו, מתעניינות בעצמנו ובצרכים שלנו. הטור הזה בא ושואל: מה את, כאשה, צריכה ורוצה כדי לרוץ?
הטור הזה מאפשר לנו לשים את עצמנו במרכז!

קוראים לי רונה זמיר. אני אשה בת 44 ואם ל-3 בנים. אני רצה למרחקים ארוכים מזה כ-11 שנה, בוגרת 10 מרתונים ואולטרא מרתון אחד למרחק 62 ק"מ ומדריכת ריצה מוסמכת מוינגייט. כשהתחלתי לרוץ, עולם הריצה לא היה מפותח כמו שהוא היום. הענף לא היה פופולרי בקרב האוכלוסיה בכלל ובוודאי שלא פופולרי בקרב נשים בפרט. להוציא אשה פה ושם, כל השותפים שלי היו גברים. בקבוצת הריצה בה הייתי חברה הייתי האשה היחידה (להוציא רצה מקצוענית אחת) במשך כמה שנים עד שהצטרפו עוד נשים. גם אז (ולמעשה עד היום) הרוב היו גברים. בגלל האווירה ששררה אז בעולם הריצה, שבגינה הריצה לא נחשבה לספורט נפוץ, גם הגברים סביבי היו ברובם רצים חזקים.

השותפים ראו בי "אחד מהחבר'ה" ולא עמדו על הבדלי דת, גזע ומין, כיאה וראוי לרצים. ריצה היוותה את הקו המשווה הגדול בין כל מי שבא לרוץ ללא קשר לרקע, תעסוקה, מעמד סוציו-אקונומי, מצב משפחתי או ג'נדר וכך אכן נכון וצריך להיות. אלא שכמעט בכל האימונים נאלצתי להילחם להישאר עם שותפיי. כמעט תמיד סיימתי את האימונים אחרונה, נשרכת מאחור, אדומה, מזיעה ומתנשפת. לעיתים קרובות חוויתי דברים שלא היתה לי דרך להסביר לחברים. אני לפני מחזור וכבד לי ברגליים? אני צריכה לעצור ולהחליף טמפון (סיפור אמיתי)? אין לי איפה לעשות פיפי כי השיחים פה נמוכים? לא נוח לי כי חזיית הריצה הזאת לא אוחזת אותי טוב ואני נבוכה? (טוב זה היה בהתחלה של תקופת הריצה כשעוד נזקקתי לחזיית ריצה תומכת....) אלה לא היו דברים שעברו על דעתם של שותפיי, ובצדק. אלה דברים שהם מעולם לא נדרשו להם.

היום הדברים קצת אחרת. יש יותר נשים שרצות ויש יותר מודעות לגבי עצם קיום השאלות שעלולות להטריד רק נשים. ועדיין. עדיין אני חושבת שחסר שיח, חסר מידע, חסר התעדכנות בתחום, חסרה כתובת. אז זה מה שקיווינו, לפתוח, כאן בספורטווב. מקום שבו אפשר וצריך לדבר, לשאול, להתדיין ולהבין.

מה הם צרכיה של האשה הרצה? ציוד מיוחד? האם זה גוף אחר? האם נפש אחרת? או אולי שניהם? מהנושאים הפעוטים של הציוד ועד לדיונים עקרוניים של הבנה אימונית.
בטור הזה אנחנו לא רק עוסקים בריצה.
אנחנו רצות.

להתראות בקרוב....

 

 

 

רונה זמיר


 

לאתר של רונה

  • © Dirima - Fotolia.com

סגור