יהושוע רץ מרתון: הרץ הצולע - הסיפור האמיתי

| שתף |

יהושוע פתח בשיחה: "הכול בסדר אצלך?" הרץ האלמוני השיב בחיוב ויהושוע שב ושאל הפעם בצורה ישירה ומחוספסת: "אתה מודע לסגנון הריצה המיוחד שלך?"

תאריך: 05/04/12, מאת: צבי צוויץ קרן

אנשים מיוחדים נוגעים בנו. הם מציבים בפנינו מראה האומרת לנו:
"רק במקרה אתם ככה, מסוגלים לרוץ, להתאמן, לספור קלוריות וקילומטרים, רק מקרה שאתם ככה ותפסיקו להתלונן כל כך הרבה".
במרתון תל אביב האחרון השתתפו 25,000 איש, אחד מהם נגע לנו עמוק. רצנו לנו בחצי המרתון בקצב של 6 דקות לק"מ או מעט יותר מהיר. ה"זינוק המדורג" סייע לנו לרוץ עם אחרים שרצים בקצב דומה לשלנו. רץ אחד תפס לנו את העין.
יהושוע פתח בשיחה: "הכול בסדר אצלך?"
הרץ האלמוני השיב בחיוב ויהושוע שב ושאל הפעם בצורה ישירה ומחוספסת:
"אתה מודע לסגנון הריצה המיוחד שלך?"
הרץ המיוחד סיפר לנו על מחלה גנטית שגרמה לו לבעיה בברכיים, דבר הגורם לו לפרוק ברכיים "כל שני וחמישי".
לנו זה נשמע כואב, פריקות בכלל ופריקות ברכיים בפרט.
"זה באמת לא נעים", שיתף אותנו הרץ הצולע.


"איזה שם נורא!" נזדעקה תירצה שכבר חשבנו שברחנו לה קדימה.
"מה יש?" שאל הרץ הצולע "טייס קיטע זה בסדר ורץ צולע זה לא?"
השיחה עם ה"רץ הצולע" נמשכה כל החצי השני של חצי המרתון. למדנו שהוא גר סמוך לירושלים ומתאמן בהרי ירושלים כבר מספר שנים. לקח לו זמן ללמוד לרוץ בלי לפרוק ברכיים.
"מה זאת אומרת שלקח לו זמן?" שאלה תירצה והשיבה בעצמה:
"זאת אומרת שהוא פרק ברכיים כל שני וחמישי".
לנו זה נשמע כל כך כואב שאנחנו לא היינו רצים.

הרץ הצולע, אין לנו שם אחר, הוא רץ אמיץ. אם לנו היתה הגנטיקה של "ברכיים פרוקות" לא היינו רצים, בטח לא בהרי ירושלים וכנראה שגם לא במרתון תל אביב.
אם היתה לנו מדליה על אומץ ונחישות, היינו מעניקים אותה... אתם כבר יודעים למי.

חג שמח!

בפסח- נשתדל לשרוף את כל ארוחות החג.
אחרי הפסח- ממרתון לאולטרה- ממריאים...

 

  • © Knud Nielsen - Fotolia.com

סגור