יהושוע רץ מרתון פרק כ': דיאלוג במרוץ רחובות

| שתף |

יאללה למרוץ רחובות. להתעורר לפני ההשכמה הסלולארית או הסולארית, בחוץ עוד ערפילים של טרום זריחה ולקום לתוך ההתרגשות הזאת של מרוץ- זה תענוג. "תענוג חריף", תיקן אותי יהושוע בזמן הקפה שלפני. בחוץ עולה היום ואנחנו נכנסים לרכב ונעים דרומה לרחובות.

תאריך: 27/05/11, מאת: צבי צוויץ קרן

יהושוע שאל אותי על השם המוזר הזה "רחובות" ואני מצאתי לו תשובה חלקית ("זה מספר בראשית") והבטחתי לו תשובה מלאה בהמשך. בכניסה לעיר נסענו על רחובות "המדע" ו "בגין" ולמעשה נסענו על נתיב הריצה. יהושוע ספר שתי עליות (מפחידות) לפחות.

"משהו בביטחון העצמי התערער?", שאלתי.
"זוכר את מרוץ גזר?" הוא ענה, ואני הנהנתי והוא חזר למשבר ההוא במרוץ גזר.
יהושוע סיפר לי: "את העלייה ההיא שם ב"גזר", אפשר היה לטפס בריצה, צעדים קצרים, דופק מואץ, מעט דמיון שמושך אותי למעלה והנה העלייה נגמרה".
"אז מה מפחיד בזה?" שאלתי אותו.
"במרוץ גזר, למשל, בעליה הקשה, הרבה רצים עברו להליכה וזה, לא עזר לי".
"תבין", המשיך יהושוע, "אני לא בא למרוצים כדי לנצח אף אחד אחר. אני מנצח את עצמי, את הקושי, את הרגליים, שרוצות לעצור, שאומרות: "די" ואני אומר להם: "עוד לא".
"כל מיני שרירים צועקים הצילו, גידים, רצועות ומפרקים אומרים לי משהו, משדרים עומס ואני אומר להם: תרגיעו ברכיים, שב בשקט אכילס, אני פה הבעל בית ואני אומר לכם: תסיימו את העלייה הזאת, תמשכו עד הסוף, לא עוצרים כאן".
אז אני הקשיתי על יהושוע וניסיתי להבין מה הקשר לרצים שעברו להליכה בעליה במרוץ גזר.
"זה לא עזר", ענה יהושוע ,"זה לא עזר".
הגענו לגן היובל ברחובות, החנינו, התארגנו על מספרים, אחד שלו אחד שלי, חימום וזינקנו ישר לתוך עליה.
סיבוב פרסה קטן ועלינו על הכביש עליו נסענו קודם. ירידה, מישור ארוך, עוד ירידה אחת ונקודת הסיבוב. ק"מ 6 ומצבינו טוב. 34 דקות, אם נמשיך ככה, נרד משעה בדקה או שתיים, זמן מצוין עבורינו.
"מה שלומך?" שאלתי את יהושוע בסוף העלייה הגדולה הראשונה מבין השתיים.
"התחלתי דיאלוג", הוא ענה לי.
"דיאלוג?" שאלתי, "עם מי?"
עם האכילס, עם הקרסול, עם הברכיים", ענה לי והמשיך לרוץ.
ק"מ 9 והעלייה הגדולה תפסה אותנו. יהושע דיבר עם עצמו. עם גופו, עם הרגליים, מפרקי הרגליים, השרירים. הוא דימיין כננת גדולה המושכת אותו באיזה כבל דמיוני, הדופק עלה, התצוגה בשעון התחילה להבהב ("מה קרה מותק? לא סגור על הדופק?" שאל את השעון), הזיעה פרצה מכל החורים והעלייה הגיעה לסיומה.
קילומטר אחרון ירד לעבר שער הסיום.
ירדנו משעה ב-2 דקות תמימות! איזו הרגשה!
"איך אתה מסכם?" שאלתי את יהושוע.
"היה קשה, היה טוב, איזה עליות יש פה, אתה יודע מה? בשנה הבאה עוד פעם".
"יהושוע", אמרתי לו, "זוכר את המקור לשם רחובות?"
"לא זוכר" השיב הרץ וביקש שאזכיר לו.
אז פתחתי לו את ספר בראשית, פרק כ"ו פסוק כ"ב, שם מסופר על יעקב אבינו:
וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ.

עכשיו כולם יודעים...
 

לפרקים הקודמים

סגור