יהושוע רץ מרתון - אגדה לסיכום מרתון ירושלים

| שתף |

"תיראי גבירתי, מחר בבוקר מתקיים בירושלים אירוע ספורט גדול... אני באתי לברר, אם אפשר לארגן כמה שעות ללא רוחות חזקות, ללא גשם, בלי ברד, בלי שלג, את יודעת, אביב כזה". מה קורה ששר המרתון ושרת החורף נפגשים? - בפוסט הבא.

תאריך: 18/03/12, מאת: צבי צוויץ קרן

רצנו לנו במרתון ירושלים. יכולנו לספר לכם על השיפועים (למה אין מטר אחד מאוזן בעיר הזאת?) יכולנו לספר לכם על הקסם של העיר המוזרה הזאת, על ריצה שמרגישה כמו חו"ל, אבל מזג האוויר חטף לנו את כל הסיפורים האלה והטביע אותם בשלולית של ברד וגם שפך לנו מים על הראש.
שר המרתון התעניין בתחזית מזג האוויר. "אוי ואבוי", הוא אמר.
הוא ניסה לקבוע פגישה דחופה עם שרת החורף. הפגישה נקבעה ליום ה' בצהרים ושר המרתון הגיע ללשכתה של שרת החורף.

הוא לא כל כך אהב את המפגשים עם השרה הזאת. היא תמיד הפחידה אותו ואיימה עליו. שר המרתון עוד לא ידע, אבל באותו בוקר הסתבכה שרת החורף באיזו חנייה בחניית נכים ולשכתה היתה עסוקה בלכבות את השריפה.
שר המרתון נכנס ללשכה המאיימת. "למה תמיד כל כך קר כאן?", הוא מלמל לעצמו. שרת החורף בכבודה ובעצמה ישבה בכיסא גדול ושחור ומלחיץ, ושוחחה בטלפון:
"...כמה פעמים צריך לחזור על זה... אבל זה לא אני זה הנהג שלי..." היא סיימה את השיחה ופנתה לשר המרתון מעסה את רקותיה:
"איזה יום עובר עלי".
שר המרתון הבין שלא הגיע בזמן טוב, הוא בכלל בא לבקש איזו טובה קטנה וכבר חשב לסגת או לחזור מאוחר יותר, אבל היא כבר רכנה קדימה בתנועה מאיימת ואמרה לו:
"שב, שב כבר, מרתון קוצים בתחת, מה אתה כבר רוצה ממני?"
למרתון לא היתה ברירה:
"תיראי גבירתי, מחר בבוקר מתקיים בירושלים אירוע ספורט גדול, מרתון ירושלים קוראים לו. ירוצו שם כל מיני אנשים, גם מהארץ גם מחו"ל. אני באתי לברר, אם אפשר לארגן כמה שעות ללא רוחות חזקות, ללא גשם, בלי ברד, בלי שלג, את יודעת, אביב כזה".
"אביב", נחרה שרת החורף בבוז, "עוד לא הזמן שלו", אמרה וקמה על רגליה. שר המרתון הרגיש כאילו גל של קור שוטף אותו והוא לא ידע אם מדובר בזיעה קרה או בצינה הנושבת מן המזגן בלשכה הקרה הזאת.

"מה הם הולכים לעשות מחר האנשים האלה"? היא שאלה.
"לרוץ", הוא ענה.
"מאיפה אמרת שהם?"
גם מהארץ וגם מחו"ל", ענה שר המרתון שזכר שעיין ברשימת המשתתפים והופתע לטובה.
"הרצים מחו"ל", אמרה שרת החורף, "מאיפה הם?"
"מכל מיני מקומות", ענה המרתון: "קבוצה גדולה מארה"ב וקנדה, מדינות מערב אירופה וקבוצת רצי עילית מאפריקה".
"אה הה!" הכריזה שרת החורף: "אה הה!"
"סליחה גבירתי"? שאל שר המרתון בתקווה.
"הם רגילים", ענתה שרת החורף בשלווה: "הרצים מחו"ל- הם רגילים למזג אוויר חורפי, בקנדה יותר קר".
"מה עם הרצים מהמזרח התיכון"? נחרד המרתון.
"הם עוד יתרגלו", ענתה שרת החורף בשלווה וחיוך קל מרוח על שפתותיה.

היא חזרה לשבת וכבר הרימה את השפופרת והחלה לומר:
"חשבתי על זה שוב, אנחנו נוציא הודעה שפיטרנו את הנהג ונצטלם עם איזה ארגון נכים ונגמור את הסיפור הזה כבר".
שר המרתון הבין כי הפגישה הסתיימה ופנה לשוב למשרדו.

נסכם:
מרתון ירושלים 2012- בין 8 ל-10 משבי רוח חזקים וקרים, 2 מטחי ברד רציניים ועוד 5-6 קטעי גשם מצליף וקר. שמש- אולי 5 דקות. שלוליות- המון, רגליים רטובות, קור כלבים.
חצי מרתון- אותו דבר רק יותר קצר.
10 ק"מ- מגיעה מדליה חגיגית למי שרץ במזג אוויר כזה. חשבנו על מדליה גדולה עם שרוך בצבעי המדינה המארחת.
בשנה הבאה - ברור שנבוא שוב.

בעוד שבועיים נרוץ חצי מרתון בתל אביב. אנחנו מהמרים על שרב כבד.

צוויץ- 2:04.51 בחצי מרתון.
 

  • צילום: עופרי מילר

סגור