יהושוע רץ מרתון - מרתון טבריה 2012 חלק א'

| שתף |

יש רגעים בחיים שלא שוכחים. תקראו לזה "מעורבות ריגושית", תקראו לזה "המערכת הלימבית בפעולה", אני קורא לזה: מרתון טבריה 2012. הכל התחיל עם מזג האוויר...

תאריך: 16/01/12, מאת: צבי צוויץ קרן

"בסערה כזאת אתה לא רץ לשום מקום", קבעה תירצה, זוגתו של יהושוע נוכח תחזית מזג האוויר.
יהושוע לא ענה ורק חשב על ריצה בגשם, על המים הממלאים את הנעליים, על הרוח המקררת את הגוף ומקשה על ההתקדמות.
"אתה מתכוון לרוץ במזג אוויר כזה?" שאל אותו פרץ סומלקין, מורה הספורט הוותיק.
"ראית את התחזית?" שאל אחד השותפים לריצות הנפח.
יהושוע הרגיש כי הוא חייב לרוץ, הוא הבטיח לעצמו, הוא התאמן ארבעה חודשים ממש ועוד שנה לפני כן וכל זה יתבטל בגלל תחזית? אין מצב. ההחלטה התקבלה.

יום רביעי, נוסעים לטבריה. עננים שחורים מכסים את השמיים. פה ושם גשם, לפעמים אפילו חזק. הטמפרטורה בחוץ 14 מעלות.
 מה לובשים במקרה כזה? ארוך? קצר? מעיל רוח שיתקפל בהמשך? האם חולצה ארוכה על גופיה? את החולצה נשליך במהלך הריצה? שאלות שאלות.
"חסר לי ניסיון בריצה במזג אוויר חורפי" סיכם יהושוע לעצמו בהגיעו לטבריה.
אולי בגלל מזג האוויר ואולי בגלל העדרו של חבר שלא הגיע, (הוא קרא לזה "סינוסיטיס") לא הרגיש יהושוע ב"היי" שלפני המרתון.
את זינוק המרוץ ל10 ק"מ ראה מתוך חנות "אדידס" כי בחוץ ירד...

קבוצת חיילים שנשארה על קו הזינוק ולא יצאה לרוץ, עמדה במעגל על הכביש הרטוב ושרה בעוצמה:
"שורו הביטו וראו
מה גדול היום הזה
אש לוהטת בחזה והמחרשה
שוב פולחת בשדה..."

לארוחת הפסטה הגיע יהושוע שבראשו המחרשה שפולחת בשדה ואולי בגללה ואולי בשל עצמו, לא הסתדר יהושוע עם ה"פסטה" ולא אכל כמעט דבר בארוחת הערב שלפני.

בוקר המרתון. 7 בבוקר, שעתיים לזינוק. בחוץ גשם. להיכנס לחדר האוכל במלון עם שקית הקווקר מהבית, איך זה מרגיש?
"את זה אתה פשוט חייב לאכול", אמר ליהושע איזה קול פנימי חדש.
"איפה היית עד עכשיו?" שאל יהושע את הקול החדש.
ב8 פסק הגשם, 30 דקות לזינוק התבהרו חלקית השמיים. יהושוע הלך להתחמם.
סוף סוף מרתון. מזנקים, הדופק גבוה עוד לפני הזינוק. אוזניות באוזניים, ריכוז, נשימות ולדרך. בהצלחה יהושוע!


על מה קרה ליהושוע במרתון עצמו- בפרק הבא...
 

סגור